ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 2 בדצמבר, 2019
ע"י shila1973
ע"י shila1973
התחלתי לצפות בפרקים מהסדרה ״שיטת קמינסקי״ המככבת בנטפליקס, סתם, ברגע אחרון שכזה. הייתה לי טיסה פנימית של שלוש וחצי שעות לסאן פרנציסקו באחד ממטוסי האוטובוס האלו שאתה לא בטוח אם תצא בשלום מהחוויה כי הם נתקעים תדיר בכיסי אוויר ואין מסכים נורמליים או אוכל טעים, אין שרות, אין בידור אלא אם כן אתה משלם וביוקר על סרטים מלפני עשור. כשהגעתי לשדה, התחברתי לאינטרנט האלחוטי והתחלתי להוריד פרקים לטאבלט שיהיה לי איך להעביר את הזמן. את מייקל דאגלס או יותר נכון את יצר החרמנות שלו, אני זוכרת מחיזור גורלי ואינסטינקט בסיסי. לא תופסת ממנו ״מאץ’ אוף אנ-אקטור״ למען האמת. אביו, לעומתו, היה ספרטקוס אמיתי; עם בלורית, גומות וזוג עיניים כחולות. בן 102 ועדיין בסביבה.
אך מי שצד את עיני היה האיש שלצדו, זה שלמעשה גנב לו את כל ההצגה: אלן ארקין האיש והאגדה! קירח ועם הבעה מזלזלת תמידית על פניו, דפק פאנצ׳ליינים על ימין ושמאל והצחיק אותי עד כדי הערכה. הציניות, המורבידיות הזאת שלו הילכה עלי קסם עד תום העונה השנייה והבנתי מהיכן נובע המגנוט הלז; מעצם היותו יהודי סובל ומעונה, מבחירתו המושכלת בסרטים ייחודיים, מהגנים שלו: שורשים באוקראינה וגרמניה.
שכלול כללי נותן לך משהו כמו קרוב משפחה רחוק של בשביס זינגר.
הסרט הראשון שראיתי בכיכובו היה ״הבריחה מסוביבור״. הוא שיחק אחד מהמורדים, ייתכן שאף עבד במשרפות כבר אינני זוכרת. מה שכן, זכורה הייתה לי עמידתו הגאה אל מול התופת. הוא לא איבד צלם אנוש ועזר לכל המיואשים. המוות היה קולגה שלו, עבד איתו בצמוד גב אל גב אך זה לא הזיז לו. הוא לא התרשם מהאיומים ועסק בהצלה. הנחישות שלו נותרה בתודעתי.
משתוקקת למידע נוסף מצאתי את ״בכינו ללא דמעות״ של גדעון גרייף המתאר עדותם של אנשי הזונדרקומאנדו באושוויץ ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה. נסחפתי לסיפורי אימה נוראיים, למעשים בלתי אנושיים, לאפלה ולזדון אך מה שיפה בתיאורים הללו, מה שהכרחי בהם הוא הטוב שתמיד איכשהו, למרות הכל בולט בתומתו, בחומו ובעשייתו החיובית. הטוב הבא לידי ביטוי באמצעות האנשים שלא איבדו צלם אנוש ולא הפכו בעל כורחם לחלק מתעשיית הרצח.״הגיהינום הוא הזולת״ קבע ברוב פלצנותו ז׳אן פול סארטר אך אני לא מסכימה איתו, לא לגמרי. שלהבות בודדות מעניקות לנו בספר זה את חלבן, את סודן וראו איזה פלא: הם נותרו אנשים טובים. מסמך סוחט דמעות, נוקב ופוצע הוא הספר שלפניכם אך אסור לדלג עליו הוא חשוב לחיזוק האופטימיות, להישרדות ולהשראה. אני מעיינת בו ביום השואה ויודעת שקיימת גם טוב בעולמנו. עובדה ששרד על מנת לספר.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
shila1973
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
דאגלאס לא היה נושא העניין
אלא עמיתו, ארקין שברוב המקרים בחר סרטים רציניים שהתאימו לאופיו. בכל מקרה, הספר אכן רציני ונוגע בנושא כאוב מאוד. ולא הייתה לי שום כוונה לנסות ולהשחיל הומור לתוך חוות הדעת |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
הספר מעניין וממתין לקריאה.
הביקורת, לדעתי, קצת לא מתאימה לרוח הספר. אולי יש כאן נסיון להמתיק את הכאב על ידי הומור, אבל לא מסתדר לי לדבר על השואה בנשימה אחת עם יצר החרמנות של מייקל דאגלס. |
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
