הדבר הראשון שמשך אותי בספר הוא הכריכה. מי שמכיר אותי לעומק יודע שאני חובבת בעלי-חיים ומאוד קשורה לכלבתי שקרויה אף היא על-שם דמות ספרותית - במבי.
בהמשך, גיליתי שיש קטעים רבים בספר בהם הכלב מככב כשומר נאמן ובחירוף נפש והזדהיתי מאוד. אמנם הכלבה שלי אינה מאולפת והיא גם הרבה יותר קטנה מהכלב המתואר בספר, אך בדרכה שלה היא שומרת עליי ופעמים רבות היא נקודת האור בחיי.
הספר מתמקד באמילי, וטרינרית ומאלפת כלבים, שעובדת בחווה טיפולית במושב אודים. הסיפור מתחיל בנקודת זמן בה אמילי כבר נמצאת כשנה וחצי בארץ. היא חזרה לישראל מבלגיה יחד עם סבתה, בעקבות טרגדיה משפחתית. הנושא שבו עוסק הספר הוא כבד ומי שמתחיל לקרוא ומבין את פשר הטרגדיה, יכול לחשוב שקריאה של ספר כזה כרוכה בהמון בכי, אך לא כך הדבר.
יש את הקטעים המרגשים ומעלי הדמעות, אך הספר טבול בהמון קטעים מצחיקים המגיעים בעיקר מצידו של איתי. איתי הוא כדורגלן לשעבר. עקב היותו במעמד של "סלב", הוא רגיל שנשים נופלות לרגליו וכשאמילי מסרבת ליפול כמותן זה חדש בשבילו והוא מוכן לעשות הרבה על-מנת לשנות את עמדתה כלפיו. בתחילה, איתי לא חושב על קשר רציני או ארוך טווח, אך עם כל מפגש ביניהם, הוא מבין שהוא רואה באמילי הרבה מעבר למה שהוא רגיל לראות בסוג הבחורות שהוא יצא איתן.
בסופו של דבר, איתי כובש את ליבה של אמילי בזכות ההומור, הצחוק והקלילות שהוא מכניס לחייה. בנוסף, איתי מכניס לחייה של אמילי ילד קטן, את בנו אותו הוא מגדל כמעט באופן יחידני, היות שהאמא קמה ועזבה כרעם ביום בהיר. כאן עליי לציין שמאוד אהבתי את איתי בדמות האב שהזכירה לי לא מעט את הדמות שגילם יהודה ברקן בסרטי "אבא גנוב" המיתולוגיים. עצם הכנסתו של הילד לעלילת הספר היא מרכזית, היות שהדבר מאלץ את אמילי להתמודד עם הטרגדיה אותה חוותה, הקשורה לילדיה שלה.
דמות נוספת ומחממת לב היא הסבתא, השריד האחרון שנשאר לאמילי ממשפחתה. הספר כולל משפטי חוכמה ותובנות לחיים הבאים בעיקר מצידה של הסבתא. סבתא "קול'ית" שגרמה לי להתגעגע לסבתא שלי :).
לא אספר יותר על העלילה על-מנת לא לגרום לספויילרים. רק אמליץ בחום לקרוא ולגלות בעצמכם את "גן השמש" בספר ואולי גם בתוככם.

הדבר הראשון שמשך אותי בספר הוא הכריכה. מי שמכיר אותי לעומק יודע שאני חובבת בעלי-חיים ומאוד קשורה לכלבתי שקרויה אף היא על-שם דמות ספרותית - במבי.
בהמשך, גיליתי שיש קטעים רבים בספר בהם הכלב מככב כשומר נאמן ובחירוף נפש והזדהיתי מאוד. אמנם הכלבה שלי אינה מאולפת והיא גם הרבה יותר קטנה מהכלב המתואר בספר, אך בדרכה שלה היא שומרת עליי ופעמים רבות היא נקודת האור בחיי.
הספר מתמקד באמילי, וטרינרית ומאלפת כלבים, שעובדת בחווה טיפולית במושב אודים. הסיפור מתחיל בנקודת זמן בה אמילי כבר נמצאת כשנה וחצי בארץ. היא חזרה לישראל מבלגיה יחד עם סבתה, בעקבות טרגדיה משפחתית. הנושא שבו עוסק הספר הוא כבד ומי שמתחיל לקרוא ומבין את פשר הטרגדיה, יכול לחשוב שקריאה של ספר כזה כרוכה בהמון בכי, אך לא כך הדבר.
יש את הקטעים המרגשים ומעלי הדמעות, אך הספר טבול בהמון קטעים מצחיקים המגיעים בעיקר מצידו של איתי. איתי הוא כדורגלן לשעבר. עקב היותו במעמד של "סלב", הוא רגיל שנשים נופלות לרגליו וכשאמילי מסרבת ליפול כמותן זה חדש בשבילו והוא מוכן לעשות הרבה על-מנת לשנות את עמדתה כלפיו. בתחילה, איתי לא חושב על קשר רציני או ארוך טווח, אך עם כל מפגש ביניהם, הוא מבין שהוא רואה באמילי הרבה מעבר למה שהוא רגיל לראות בסוג הבחורות שהוא יצא איתן.
בסופו של דבר, איתי כובש את ליבה של אמילי בזכות ההומור, הצחוק והקלילות שהוא מכניס לחייה. בנוסף, איתי מכניס לחייה של אמילי ילד קטן, את בנו אותו הוא מגדל כמעט באופן יחידני, היות שהאמא קמה ועזבה כרעם ביום בהיר. כאן עליי לציין שמאוד אהבתי את איתי בדמות האב שהזכירה לי לא מעט את הדמות שגילם יהודה ברקן בסרטי "אבא גנוב" המיתולוגיים. עצם הכנסתו של הילד לעלילת הספר היא מרכזית, היות שהדבר מאלץ את אמילי להתמודד עם הטרגדיה אותה חוותה, הקשורה לילדיה שלה.
דמות נוספת ומחממת לב היא הסבתא, השריד האחרון שנשאר לאמילי ממשפחתה. הספר כולל משפטי חוכמה ותובנות לחיים הבאים בעיקר מצידה של הסבתא. סבתא "קול'ית" שגרמה לי להתגעגע לסבתא שלי :).
לא אספר יותר על העלילה על-מנת לא לגרום לספויילרים. רק אמליץ בחום לקרוא ולגלות בעצמכם את "גן השמש" בספר ואולי גם בתוככם.