לפני כשבוע שודרה כתבה בחדשות על סבא חביב, נגן וויולה, אשר החליט לעשות עליה מאנגליה בגיל 91! הרפרטואר שלו כולל נגינה עם תזמורות חשובות בעולם וגם עם יוצרים ולהקות מפורסמות, כדוגמת הביטלס. הוויולה שלו כיכבה כמוזיקת רקע בחלק מיצירות הביטלס, למרות שמוסיקת פופ אינה כוס התה שלו. עבורו "הנה באה השמש" זו לא רק יצירה מוזיקלית אלא הלכה למעשה, מלונדון הקרירה והקודרת לישראל החמה והקורנת.
כל כך מרשים היה לראות את החיוניות, התשוקה, ההתרגשות והאנרגיה שהוא עדיין חש כאשר הוא מקשיב למוזיקה ומגנן בוויולה שלו. אומרים שמוזיקה מאריכה חיים ועבורו הסוד טמון בוויולה. נגנו בוויולה ותחיו יותר שנים. אבל יותר מכל ה"סוד" מבחינתו הוא פשוט להנות מכל דבר שעושים.
ויקראם סת כתב על מוזיקה ואהבה. לכתוב על מוזיקה (בייחוד קלאסית) זו אינה משימה פשוטה, במיוחד אם אין לך את הרקע המתאים לכך. מייקל הולם, מוזיקאי כבן 38, מנגן כינור שני ברביעיית כלי קשת עם חבריו, בילי, הלן ופירס. הבחירה בדרך המוזיקלית לא התקבלה באהדה רבה מצד הוריו, אשר סברו כי בנגינה אין עתיד ופרנסה ראויה, כל שכן פנסיה גדולה. עבורם, הבחירה בנגינה הייתה בגדר בגידה שכן הם פרנסו ועבדו קשה כל השנים על מנת שיהיה לבנם מקצוע מכובד יותר ולא כזה שיביא אותו לנגן באיזה פאב שכוח אל. מייקל לא ויתר על חלומו המוזיקלי ולימים הפך לכנר מוערך וברבות השנים, לאחר מות אמו, אף למקור גאווה לאביו. הוא מנהל סוג של מערכת יחסים עם אחת מתלמידותיו, וירג'יני בת ה-21, אולם זיכרונה של אהובתו ג'וליה, אותה עזב במפתיע לפני כעשור, אינו מרפה ממנו והיא ממשיכה להיות נוכחת במחשבותיו. מייקל וג'וליה הכירו לראשונה בווינה, הוא הגיע להתמחות אצל פרופסור למוזיקה והיא פסנתרנית, סטודנטית מן המניין בבית ספר הגבוה למוזיקה. האהבה פרחה במהרה אך התמוטטותו המפתיעה ועזיבתו את וינה גרמו לפרידתם. ואז קורה הבלתי צפוי ומייקל פוגש בלונדון, לאחר כעשור, את ג'וליה. אהבתם המתחדשת אינה סוגה בשושנים כי התנאים שונים וג'וליה כעת נשואה ואם לילד ובנוסף לכל סובלת מבעיה המעיבה על נגינתה.
והמוזיקה? היא שם. בחזרות, במלחינים, ביצירות המוסיקליות, בסולמות, באימונים, בוויכוחים על הביצועים, בכוונון המיתרים, בכלי הנגינה - כינור, צ'לו וויולה ופסנתר. היא נמצאת בווינה וונציה אליה נוסעים מייקל, ג'וליה וחברי הרביעייה לסבב הופעות, ואפילו הצ'לו של בילי זוכה לכרטיס טיסה ומושב של כבוד. לכל מוזיקאי יש קשר אישי ומיוחד עם כלי הנגינה שלו. אבל יש משהו מיוחד בקשר שבין נגן כלי קשת לכלי נגינתו הטמון גם בעובדה כי הכלי נישא, להבדיל מפסנתר. פסנתרן אינו מופיע לרב עם הכלי האישי שלו, הוא מתאמן על הפסנתר בביתו ונדרש להסתגל ולנגן, בכל פעם, בפסנתר שונה ואחר, המצוי כבר באולם הקונצרטים שבו הוא מופיע. למייקל מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם כינורו, אותו קיבל בהשאלה משכנתו הקשישה, זו למעשה אהבתו הראשונה.
אולי לא צריך להיות בהכרח מוזיקאי על מנת לכתוב סיפורת מוזיקאלית אולם צריך להיות סופר ממש מוכשר (או גם וגם), כזה אשר יכול להעביר בין המילים והשורות, בנוסף לפרטים הטכניים והמקצועיים, את הרגש והתשוקה שבחדוות המוזיקה. סת כתב סיפור יפה, שהקריאה בו נעימה ומלווה בתיאור חייו המקצועיים של מוזיקאי וסביבתו הקרובה, ולצורך כך ביצע מחקר בנושא (הערות המחבר בסוף הספר). יחד עם זאת התוצאה די קרירה ומאופקת הלוקה בחוסר רגש.
כנראה, ככל שזה נוגע למוזיקה בכלל וקלאסית בפרט, רצוי פשוט לחוות אותה בגוף ראשון, בהאזנה או נגינה, כי כמו אצל גיבור הסיפור, בחיים האישיים כמו בחיים המקצועיים לא קל להיות כינור שני....
