ביקורת ספרותית על טייפון מאת ג'וזף קונרד
ספר מעולה

---

טייפון הוא אחד מספוריו הפשוטים והחשובים של קונרד, והוא חף מהלקח הדו-משמעי והגוונים הפילוסופיים המהדהדים בסיפורים כמו 'לב החשכה' או 'לורד ג'ים'. הוא משופע בתאורי טייפון שאינם קשורים לתגובה אנושית כלשהי והנאתו של קונרד בתיאור יסוד הטבע ניכרת, אך למרות שהוא עוסק במצב פחות מורכב ממקבילו שבמרכזו גם כן שיט סירת מפרש- 'הכושי איש נרקיס', העניין המרכזי, כפי שאמר קונרד, 'אינו מזג אוויר רע אלא התסבוכת יוצאת הדופן החודרת לחיי כלי השיט ברגע שלחץ חריג מופעל על ידי הגורם האנושי הנמצא תחת לסיפון'. עם זאת, קונרד תוחם את היקף הסיפור ליכולתו המוגבלת של הגיבור להגיב. לקפטן מקוויר 'יש מספיק דמיון כדי להעביר את היום, ולא יותר מזה'. חוסר הדמיון והנסיון- בשילוב זלזול בכל מה שיש בו קורטוב נשיות- גרמו להתעלמותו מהעצה 'בנוגע לאסטרטגיית הסופה מהספר של קפטן ווילסון' והובילו אותו לעשות מעשה מטופש. ההחלטה לקחת את הנאן שאן ישר דרך הטייפון היתה, ללא ספק, מוטעת. הוא סיכן ללא צורך את הסירה ואת האנשים ששהו עליה. יש משהו אירוני בכך שביסס את פעולתו על המימרה 'לא הכל אפשר למצוא בספרים', כשבמקרה הזה כל שהיה צריך לדעת אכן נמצא בספר.
אך למרות אטימותו העיקשת יש בו, בקפטן, כמה תכונות חיוביות המאפשרות לו לצאת כדמות הירואית מהצרה אליה נכנס. הוא כן, אמיץ, אנושי והצדק אתו. איכויות אלה מאפשרות לו להתמודד בפשטות ובהגיון עם הציוד המעורבב של האסייתים שעל הסיפון באמצעות חלוקה שווה. בהזדמנות זו הצדק לצדו כשהוא טוען ש'לא הכל אפשר למצוא בספרים'. אך בסוף הסיפור אי אפשר להגיד שהוא למד משהו מהתנסויותיו או שהושפע מהן בדרך כלשהי (וזהו ההבדל המהותי בינו לבין מרלו מ'לב החשכה').
'טייפון' הוא בסה"כ ספור לא רע למרות מגבלותיו. מלבד כתיבת-יתר פה ושם, הסגנון יציב ועוצמתי ואפשר למצוא תאורים ויזואלים חזקים:
The Nan-Shan was ploughing a vanishing furrow upon the circle of the sea that had the surface and the shimmer of an undulating piece of gray silk. The sun, pale and without rays, poured down leaden heat in a strangely indecisive light, and the Chinamen were lying prostrate about the decks. Their bloodless, pinched, yellow faces were like the faces of bilious invalids. Captain MacWhirr noticed two of them especially, stretched out on their backs below the bridge. As soon as they had closed their eyes they seemed dead. Three others, however, were quarrelling barbarously away forward; and one big fellow, half naked, with herculean shoulders, was hanging limply over a winch; another, sitting on the deck, his knees up and his head drooping sideways in a girlish attitude, was plaiting his pigtail with infinite languor depicted in his whole person and in the very movement of his fingers. The smoke struggled with difficulty out of the funnel, and instead of streaming away spread itself out like an infernal sort of cloud, smelling of sulphur and raining soot all over the decks.

הסיפור מלא שמחת חיים, אולי הסיפור הכי עליז שכתב קונרד- בלי שמץ קדרות מנבאת רעות השגורה בסיפוריו. במכתב שכתב לסוכן שלו ציין: 'זהו הנסיון הראשון שלי לטפל בנושא בגישה, כביכול, מבדחת', ולפחות לפי הסיפור הזה אפשר לומר שטענתו של ה.ג. וולס לפיה ההומור שלו 'עגום', אינה מוצדקת. קונרד, לעתים (גם זאת בלי הצדקה), הואשם בכך שהוא נטול חוש הומור. הומור (מלבד הומור שחור) אכן נדיר בכתביו אך הוא מסוגל לפעמים להיות מצחיק להפליא ואפשר למצוא בסיפור נגיעות קומיות עדינות ואותנטיות. הטייפון בשיאו:
'He shouted also something about the smokestack being as likely to go overboard or as not. Jukes thought it very possible, and imagined the fires out, the ship helpless -. The boatswain by his side kept on yelling. 'What? What is it?' Jukes cried distressfully; and the other repeated, 'What would my old woman say if she saw me now?'
נקודה מעניינת היא, שב'הכושי איש נרקיס' הצוות המשרת על האניה, כולו, אינו יוצר רושם טוב. ב'טייפון', מלבד קפטן מקוויר וג'וקס מעטים בלבד, כמו סלומון רוט ורב-המלחים החביב בעל המצפון, מתבלטים. במהלך הסופה רב הצוות מסתתר מתחת לגשר.
קונרד, כהרגלו, לא היה מוכן להקריב את המציאות, והמציאות היא שהציבה בפניו בעיה אמנותית אותה לא יכל לפתור. הוא מתאר רק את חלקה הראשון של הסופה. מהנבואה על פיה 'רק הגרוע מכל עלול לקרות' וההכנות לקראתה הוא מדלג ל'ביום שמש בהיר, עם משב הרוח הרודף את העשן למרחק, הגיעה הנאן שאן לפו צ'או.' מבחינה אמנותית, תאור חלקה השני של הסופה הוא בלתי אפשרי. בשלב הזה קונרד, הקורא- ואפשר להניח שגם הנאן שאן- עשו מעל ומעבר למצופה. אבל הוא יכל אולי, איכשהו, לצלוח את הסופה הזו בלי הסדק הטכני הזה. אבל זה באמת פגם מינורי.

*תרגום השמות והציטוטים באחריותי, נקרא באנגלית
(פורסם לראשונה ב-The Pall Mall Magazine, 1902)

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על טייפון