“לי זה הספר הראשון שאני קוראת של הסופרת סטינה הולמס. ככל שהבנתי את ספרה הקודם היא כתבה כשעבדה כפקידת קבלה. ב-2012 סטינה הולמס זכתה בפרס, על ספרה רב המכר "למצוא את אמה" שלא תורגם לעברית עדיין. הספר הנוכחי מגולל נושא שהוא הסיוט של כל אימא והורים בכלל. "הסיוט" מגולל בסיוען של שתי האחיות: טרישה ואליסון, ודמויות הנוספות אימן – איידה, והחברה המשותפת של האחיות-מיה. טרישה ואליסון אומנם נוצרו מאותו קו ייצור, אך היו מאוד נבדלות באופיין. אליסון רואת חשבון, אהבה לעבוד עם מספרים, פרטים מדוייקים, סדר, ניקיון ובמיוחד כל זמנה היה בשליטה. את חיי הזוגיות שלה תיארה: נוחים, יציבים, מוגנים. (עמוד 6). אליסון נישאה לסקוט. הוא עבד כנגר יחד עם אביה של אליסון ועם מארק - בעלה של טרישה בחברה לעיצוב, וזו גם הייתה חברת הנגרות המובילה בעיירה המנומנמת הזו. לעומתה, אחותה-טרישה הייתה ההיפך הגמור: בלגניסטית, אוהבת רעש, ילדים תוססים, זורמת עם חיי היום יום וידועה כ"מעגלת פינות". נישאה למארק ולהם שלושה ילדים. העלילה מתחילה במסיבת טעימות של יין ושוקולד, כשהמבוגרים במסיבה, והדור הצעיר חגג במסיבת פיז'מות של בנים ובנות בביתה של טרישה. לאותה מסיבת פיז'מות הוזמנה גם בת אחותה-ליילה בת ה-11, בתם של אליסון וסקוט. לאליסון זה היה ויתור על "שליטה". בשביל ליילה זו הייתה הפעם הראשונה שהיא לנה מחוץ לבית, שהרי עם משמעת מוקפדת, אליסון לא הרשתה לליילה לחרוג מהנוהלים. ההישג הגדול היה שבמהלך המסיבה, אליסון אפילו לא התקשרה לטרישה לוודא "שהכול בסדר עם ליילה". סקוט הרגיע את חששותיה ודאגתה, אחרי הכול ליילה נמצאת בבית אחותה. מה יכול כבר לקרות? למסיבת הפיז'מות הגיעה גם קריה-בתה של מיה החברה המשותפת. מיה ואדי הכירו על במת הריקודים ונישאו. אדי סרב בכל תוקף לאמץ את קריה באופן רשמי. לאחר שנתיים של זוגיות החליטו להפריד את החבילה, אך עדיין המשיכו ללמד מחול יחדיו בתיאטרון המשותף בעיירה. ככל שמסיבת טעימות השוקולד והיין התנהלו באווירה נינוחה, לא כך היו פני הדברים במסיבת הפיז'מות... המשחקים, הסרטים במחשב, והסקרנות חשפו "סוד" של קריה, (בתה של מיה) שהכניס את כל הדמויות לטלטלה. בעלילה הסופרת מציפה את החששות שלנו כהורים, ומוציאה את "ההורות", ולא רק, אלא גם אותנו כבני תמותה, למסע לא פשוט וארוג בשאלות נוקבות: -האם אליסון כל כך חזקה כמו שהיא ניראת? -למה יש לה כל כך הרבה חומות? -מה אליסון, טרישה, איידה מסתירות? -למה אליסון "נועלת" את בתה מאחורי תקנון משמעת מוקפד? -האם לסביבה יש חלק ב"אשמה" עקב כך שהיא מרבה לגונן או שלא לגונן? -למה איידה (האם של שתיהן הסתירה) כל כך הרבה שנים את האמת מאליסון? -אילו סודות המשפחה מסתירה ואיזה שלדים מהארון יפלטו בסוף העלילה? -האם באמת לטאטא מתחת לשטיח זה היה יותר נוח? אם כן, למי? למה? -איזה השפעות הרסניות יכולות להיות על שמירת סוד כל כך הרבה שנים? -האם עטיפת הילד בשריון הגנה כסוכרית טופי, היא תמיד להגנת הילד או שמא זו הגנה עלינו? הספר עוסק בהרבה נושאים ואחד מהם: "עד כמה טראומות מהעבר הרחוק, שקרו בילדות משפיעות על האדם בחיי הבוגרים?" אהבתי את כל הדמויות באשר הן, למרות שאני חושבת שמטבע הדברים, כל קורא תמיד מתחבר לדמות אחת שמשקפת את דעתו. הבנתי את המניע להתנהגותה של כל דמות, ואהבתי את בני זוגם, ובמיוחד את מארק-בעלה של טרישה. הספר ערוך בפרקים קצרים, שכל פרק מתמקד בדמות אחרת, וכך נוצר בליל של קולות עם נקודת מבט ועומק שונים, לרבות "סוגי הורות שונים". הגדילה לעשות סטינה הולמס, ותיארה כיצד כל דמות מתמודדת עם אותה בעיה "קצת אחרת". הרבה פעמים מצאתי את עצמי רוצה לחבק את הדמויות, לאמץ לליבי את הילדים, ואפילו לשתות איתם תה במטבח המשפחתי, ורק להקשיב לשיחותיהם. לכל אחת מהדמויות היה את הגוון והמוסיקה שלה... הטפל מול העיקר נמדדו, ברם לא תמיד כמו שאני הייתי רוצה. הסיפור מגולל יחסים בתוך המשפחה, הורות, יחסי הורים וילדים, זוגיות, יחסי חברות, נאמנות, סודות ונושאים שלא דיברו והתביישו לדבר עליהם בעבר. מהרגע שהתחלתי לקרוא בספר נשאבתי לתוך העלילה. אני מודה שהפעם המשפט שנכתב בכריכה: "אל תתפלאו אם לא תוכלו להניח את הספר הזה מהיד!" נכון. לסיכום, העלילה השאירה אותי עם שאלת השאלות: "איך נמדד חוזקו של האדם, האם בכך שהוא יודע לקבור את כאבו? או... למרות שהתחברתי לכל הדמויות, גם שסיימתי לקרוא את הספר, עדיין אני לא יודעת איך אני הייתי נוהגת, אם הייתי חושדת שמתעללים או מנצלים ילד? אולי זה משהו שבא מבפנים? או שיש חוש שישי לכל אחד מאיתנו? אין לי מושג? בקיצור סטינה הולמס השאירה לי לא מעט חומר למחשבה. ספר נהדר, ממליצה בחום במיוחד להורים, ועל אחת כמה וכמה שיש כאן התמודדות, עם נושא עדין שכתוב בחמלה וברגישות רבה. לי יניני בשורה התחתונה: לכל משפחה יש שלד מת בארון. נ"ב: אני מקווה שיתרגמו גם את הספר הראשון שהיה לרב מכר: "למצוא את אמה".”

“לי זה הספר הראשון שאני קוראת של הסופרת סטינה הולמס. ככל שהבנתי את ספרה הקודם היא כתבה כשעבדה כפקידת קבלה. ב-2012 סטינה הולמס זכתה בפרס, על ספרה רב המכר "למצוא את אמה" שלא תורגם לעברית עדיין. הספר הנוכחי מגולל נושא שהוא הסיוט של כל אימא והורים בכלל. "הסיוט" מגולל בסיוען של שתי האחיות: טרישה ואליסון, ודמויות הנוספות אימן – איידה, והחברה המשותפת של האחיות-מיה. טרישה ואליסון אומנם נוצרו מאותו קו ייצור, אך היו מאוד נבדלות באופיין. אליסון רואת חשבון, אהבה לעבוד עם מספרים, פרטים מדוייקים, סדר, ניקיון ובמיוחד כל זמנה היה בשליטה. את חיי הזוגיות שלה תיארה: נוחים, יציבים, מוגנים. (עמוד 6). אליסון נישאה לסקוט. הוא עבד כנגר יחד עם אביה של אליסון ועם מארק - בעלה של טרישה בחברה לעיצוב, וזו גם הייתה חברת הנגרות המובילה בעיירה המנומנמת הזו. לעומתה, אחותה-טרישה הייתה ההיפך הגמור: בלגניסטית, אוהבת רעש, ילדים תוססים, זורמת עם חיי היום יום וידועה כ"מעגלת פינות". נישאה למארק ולהם שלושה ילדים. העלילה מתחילה במסיבת טעימות של יין ושוקולד, כשהמבוגרים במסיבה, והדור הצעיר חגג במסיבת פיז'מות של בנים ובנות בביתה של טרישה. לאותה מסיבת פיז'מות הוזמנה גם בת אחותה-ליילה בת ה-11, בתם של אליסון וסקוט. לאליסון זה היה ויתור על "שליטה". בשביל ליילה זו הייתה הפעם הראשונה שהיא לנה מחוץ לבית, שהרי עם משמעת מוקפדת, אליסון לא הרשתה לליילה לחרוג מהנוהלים. ההישג הגדול היה שבמהלך המסיבה, אליסון אפילו לא התקשרה לטרישה לוודא "שהכול בסדר עם ליילה". סקוט הרגיע את חששותיה ודאגתה, אחרי הכול ליילה נמצאת בבית אחותה. מה יכול כבר לקרות? למסיבת הפיז'מות הגיעה גם קריה-בתה של מיה החברה המשותפת. מיה ואדי הכירו על במת הריקודים ונישאו. אדי סרב בכל תוקף לאמץ את קריה באופן רשמי. לאחר שנתיים של זוגיות החליטו להפריד את החבילה, אך עדיין המשיכו ללמד מחול יחדיו בתיאטרון המשותף בעיירה. ככל שמסיבת טעימות השוקולד והיין התנהלו באווירה נינוחה, לא כך היו פני הדברים במסיבת הפיז'מות... המשחקים, הסרטים במחשב, והסקרנות חשפו "סוד" של קריה, (בתה של מיה) שהכניס את כל הדמויות לטלטלה. בעלילה הסופרת מציפה את החששות שלנו כהורים, ומוציאה את "ההורות", ולא רק, אלא גם אותנו כבני תמותה, למסע לא פשוט וארוג בשאלות נוקבות: -האם אליסון כל כך חזקה כמו שהיא ניראת? -למה יש לה כל כך הרבה חומות? -מה אליסון, טרישה, איידה מסתירות? -למה אליסון "נועלת" את בתה מאחורי תקנון משמעת מוקפד? -האם לסביבה יש חלק ב"אשמה" עקב כך שהיא מרבה לגונן או שלא לגונן? -למה איידה (האם של שתיהן הסתירה) כל כך הרבה שנים את האמת מאליסון? -אילו סודות המשפחה מסתירה ואיזה שלדים מהארון יפלטו בסוף העלילה? -האם באמת לטאטא מתחת לשטיח זה היה יותר נוח? אם כן, למי? למה? -איזה השפעות הרסניות יכולות להיות על שמירת סוד כל כך הרבה שנים? -האם עטיפת הילד בשריון הגנה כסוכרית טופי, היא תמיד להגנת הילד או שמא זו הגנה עלינו? הספר עוסק בהרבה נושאים ואחד מהם: "עד כמה טראומות מהעבר הרחוק, שקרו בילדות משפיעות על האדם בחיי הבוגרים?" אהבתי את כל הדמויות באשר הן, למרות שאני חושבת שמטבע הדברים, כל קורא תמיד מתחבר לדמות אחת שמשקפת את דעתו. הבנתי את המניע להתנהגותה של כל דמות, ואהבתי את בני זוגם, ובמיוחד את מארק-בעלה של טרישה. הספר ערוך בפרקים קצרים, שכל פרק מתמקד בדמות אחרת, וכך נוצר בליל של קולות עם נקודת מבט ועומק שונים, לרבות "סוגי הורות שונים". הגדילה לעשות סטינה הולמס, ותיארה כיצד כל דמות מתמודדת עם אותה בעיה "קצת אחרת". הרבה פעמים מצאתי את עצמי רוצה לחבק את הדמויות, לאמץ לליבי את הילדים, ואפילו לשתות איתם תה במטבח המשפחתי, ורק להקשיב לשיחותיהם. לכל אחת מהדמויות היה את הגוון והמוסיקה שלה... הטפל מול העיקר נמדדו, ברם לא תמיד כמו שאני הייתי רוצה. הסיפור מגולל יחסים בתוך המשפחה, הורות, יחסי הורים וילדים, זוגיות, יחסי חברות, נאמנות, סודות ונושאים שלא דיברו והתביישו לדבר עליהם בעבר. מהרגע שהתחלתי לקרוא בספר נשאבתי לתוך העלילה. אני מודה שהפעם המשפט שנכתב בכריכה: "אל תתפלאו אם לא תוכלו להניח את הספר הזה מהיד!" נכון. לסיכום, העלילה השאירה אותי עם שאלת השאלות: "איך נמדד חוזקו של האדם, האם בכך שהוא יודע לקבור את כאבו? או... למרות שהתחברתי לכל הדמויות, גם שסיימתי לקרוא את הספר, עדיין אני לא יודעת איך אני הייתי נוהגת, אם הייתי חושדת שמתעללים או מנצלים ילד? אולי זה משהו שבא מבפנים? או שיש חוש שישי לכל אחד מאיתנו? אין לי מושג? בקיצור סטינה הולמס השאירה לי לא מעט חומר למחשבה. ספר נהדר, ממליצה בחום במיוחד להורים, ועל אחת כמה וכמה שיש כאן התמודדות, עם נושא עדין שכתוב בחמלה וברגישות רבה. לי יניני בשורה התחתונה: לכל משפחה יש שלד מת בארון. נ"ב: אני מקווה שיתרגמו גם את הספר הראשון שהיה לרב מכר: "למצוא את אמה".”