ביקורת ספרותית על הנעדר (אמריקה) מאת פרנץ קפקא
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 ביוני, 2019
ע"י tHeDUDE


לפעמים זה נדמה שמשהו לא בסדר איתך, אם אתה מרגיש שפרנץ קפקא מבין אותך דרך הכתבים שלו. הילד המתוסבך של הספרות, הדאדי אישיוז, הרומנים הכושלים, החלום הגדול להיות סופר שהתנפץ ע"י המשפחה שציפתה למקצוע מכובד ובטוח. כל אלה התאחדו יחדיו לפרץ הרגשות שנקרא כתבים של קפקא. עולם אפל, בירוקרטיה מתסכלת ומתוסכלת. אדם אחד שתמים מספיק כדי להסתמך על הסובבים אותו ולהיות בטוח שהוא נאהב, עד שהאשליה מתנפצת ובסוף באיזשהו שלב, יוקיעו אותך, אתה תהיה זר ומנוכר מהחברה, תרגיש שכל העולם נגדך ואתה לא מבין למה ואם תנסה להוכיח את צדקתך, טוב על זה אמרו לי בטירונות: "אף אחד לא יאמין לך".

ופה דווקא, הנה בא פה רומן לא גמור, מאותם כתבים שקפקא יתעקש שלעולם לא ייראו אור ונראה שאולי יש סיכוי להשתלב, על אף כל החרא שאתה יכול לחטוף מחברה אדישה ואכזרית, אתה ממשיך לנסות את מזלך ומי יודע, אולי תגיע לגדולה, לאט לאט עם פילוס הדרך. ובגלל זה "אמריקה" הוא יוצא דופן בעניין הזה. קרל רוסמן, טינאייג'ר גרמני שהמשרתת בביתו פיתתה אותו, הזדיינו ואיזה יופי יצא מזה ילד. ההורים מזועזעים, משלחים את קרל ממולדתו היישר אל תוך ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות - אמריקה.

במהלך מסעו ושיטוטיו בתוך המקום שאליו מהגרים זורמים כמו מים על מנת לפתוח דף חדש, נתקל רוסמן בסיכויים כלשהם לשיפור בחייו ואיכשהו בין אם זה לא בכוונה ובין אם שגורם חיצוני גרר אותו אל התהום, זה תמיד מסתיים בכישלון והוקאה. אבל היופי הגדול בסיפור הזה, זה שהייאוש שם לא משתלט על הכל. כמו בהרבה מאוד סיפורים של קפקא. נכון, יש את השחור משחור שפרנץ הרגיל אותנו. ובנוסף להומור הייחודי שהוא כל כך הצטיין בו (והגיע הזמן כבר שאינעל העולם, יכירו בזה שיש רגעים שקפקא פשוט קורע אותך מצחוק. ודיוויד פוסטר וואלאס זצ"ל יצדד אותי בזה), יש פה סיכוי להתחלה מחדש על אף כל השיט שבא בדרך. וכיאה לאירופאי הזה, זה לא קיטשי. זה פשוט בא על הדרך, במעבר חד.

הרומן, קצר יחסית. קל ממש לקריאה, עמוק בדבריו ובעל מסר חשוב. כן בעל ביקורת על החברה האדישה של המאה ה-20, אבל לא מכניס אותך לתהומות של שחור משחור. התרגום במהדורה הזו של אברהם כרמל מתאים להיום וסוחף אותך ישר לסיפור. אי אפשר שלא להזדהות עם קרל ברגעים הקשים ואתה מרגיש רע בשבילו כשהוא נדפק או שאתה שמח בשבילו שמשהו התקדם בחיים. הפרק הראשון בסיפור (שהיה סיפור קצר שפורסם עוד בחייו של קפקא ונוסף לרומן), גם בעיני מייצג עניין מאוד רלוונטי לימינו אנו. חוסר היכולת לבטא את עצמנו כשאנחנו נסערים ודורשים לצדק, או אם מסתכלים בחיים, סתם ככה אם בא לך להגיד משהו, זה יוצא לך מבולגן. ורוב הסיכויים שלא יבינו מה לעזאזל אתה רוצה. והם יתעלמו ואתה תישאר לבדך כשרק אתה מבין את כוונתך. אבל מה זה עוזר.

בקיצור, אם הייתם חוטפים דיכאון מ"גזר הדין", "אמן הצום", "המשפט" וכל אלה, אולי תמצאו את היופי שב"אמריקה". האבסורד וההיגיון הם בwin win פה. חוץ מזה, אין על קפקא.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מושמוש (לפני 3 ימים)
תודה רבה על הביקורת. באמת זה הספר הראשון שקפקא כתב ובו יש אופטימיות (כמה שאפשר בכתיבה שלו). דובר ונדמה לי די מוסכם - יש הומור. שמעתי שהציעו לקרוא לו 'הומור של מלאכים'. לא הצעה שלי. כשקראתי חשבתי שזה ספר נהדר. כן יש איזה בלבול אולי, שאז לא שמתי לב אליו: באופן המוזר שהוא מתאר את הנערה שהגיבור
פוגש באמריקה, בתחילת הספר. זוכר את התיאור הלופת של האם והילדים שאין להם איפה לגור,והאימא רצה עם הילדים לחפש מקום ובסוף סתם רצה בלי מטרה כי איבדה תקווה לקורת גג. וכול זה בידיעה שהסופר לא היה באמריקה. בעיניי זה רק מוסיף להצלחה.
כרמליטה (לפני 3 ימים)
סקירה טובה. תודה דוד.
שים לב שכשאתה ברציפות יותר מסקירה אחת, רק האחרונה נשארת בדף הראשי. השאר נדחקות לדף הכללי ומעטים נחשפים אליהם.
ואם יבוא מחשבות ויגיד, אבל בסמרטופונים כן רואים, דע לך כי רק בחלקם. אין הוכחה טובה לנכונות טענתי ממספר הלייקים הזעיר להמלצה היפה הזו, לעומת מספר הלייקים להמלצה על הספר הבא.
עמיחי (לפני 4 ימים)
מסכים לגמרי. באמת ספר מעולה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ