ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 10 במאי, 2019
ע"י dina
ע"י dina
עונג צרוף הספר הזה! אהבתי בו הכל. אבל ממש הכל. הכתיבה הנהדרת, הדמויות שהרגשתי שאני מכירה אותן כל חיי, דרך הסיפור הכל כך ישראלי, שהוא כל כך שלנו.
החל מהמילה הראשונה ולכל אורכו שורה איזה קסם על הספר הזה. ואולי זה לא כזה קסם. אולי זו רק הנוסטלגיה שהיא בעצמה מחוללת קסמים.
הסיפור מתרחש במשך שבוע אחד, וזה השבוע שלפני חג הפסח. התקופה היא שנות השבעים. ימי התום. הסופרת מתארת את הרחוב בירושלים, את החנויות הפעילות. חנות הנעליים של וולף, המספרה של בלה, חנות הצילום והמעדניה. קניונים היו אז דבר ששמענו עליו מפה לאוזן. תמר בת השמונה המתגוררת במושב בצפון הארץ נוסעת לבית סבתה וסבה בירושלים כדי לעזור לסבתה במשך השבוע העמוס הזה של לפני החג. במהלך השבוע מתגלים לתמר סודות והיא עדה לדברים שלא בטוח שהיא מבינה את משמעותם ויודעת עד כמה הם שבריריים.
טלי כהן צדק סימנה וי על כל הנושאים הכי ישראלים: דתיים, חילונים, יהודים, ערבים, התנחלויות, סדר פסח, וקרפיונים השוחים באמבטיה. וכל אלו שזורים אחד בשני ויוצרים פסיפס מרהיב של ישראליות במיטבה. מחכה לעוד ספר של טלי כהן צדק. השאירה אותי עם חשק לעוד.
הייתי מוכנה להמשיך עם המשפחה המקסימה הזאת עד לראש השנה.
ממליצה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בת-יה
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
dina וחני, עם כל הכבוד לדעתי מה שאתן מתארות זו נוסטלגיה של זכרונות שרוצים לזכור.
חני, השלג ממשיך לרדת כל שנה גם היום, לא מבינה למה הוא שייך רק לשנות ה-70. וכך גם עם חלוקת סיכות ושאר דברים טובים. מחלקים אותם כל השנים, לפחות אצלנו. הפירות והירקות היו מתוקים יותר בשנות ה-60. בשנות ה-70 כבר אכלנו 'פלסטיק' כמו שאני קוראת לזה, אז כל החקלאות 'התהפכה'. ותשלומים תמיד היו בייחס למשכורות, רק בילדות לא כל כך בודקים את הנושא. ו dina, תמיד היו פערים, רק שהיום בגלל התקשורת שומעים על זה יותר. כמו שכתבתי אם את זוכרת שהיה טוב יותר - אין בעיה. אני לא חושבת כך. רק מוסיפה שכל מה שכתבתי כאן כוון לביטוי 'ימי התום'. אין לו קשר למתרחש בספר במשפחה. חלק מהכתוב הזכיר לי את העזרה שלי לסבתא שלי, ברמת גן, בשנות ה-50. |
|
|
dina
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
בת-יה כן. ימי התום. לכל עשור יש את הפנתרים שלו, וימי התום גם ביחס לפנתרים השחורים.להסתכל אחורה ולחייך. כל הנושאים שהפנתרים השחורים ניסו להעלות על סדר היום ואולי להצליח לשנות אותם עדיין פה, ונראה שהלכו והקצינו אפילו יותר מאז שנות השבעים. הפערים העדתיים, הפערי העצום בין העשירים לעניים. להפך, פעם עוד היה מעמד ביניים, גם הוא הלך ונמחק ממזמן.
אז על מה ימי התום? לא יודעת. נראה שפעם היה הרבה פחות אבל אנשים היו מרוצים הרבה יותר. |
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
בתיה היו מלא דברים...
הציפייה לשלג כל שנה.
השמחה ביום העצמאות שלא כללה מנגלים היא כללה מטוסים מעל שמי הארץ ומצעד יפיפה. בבתי ספר חילקו פופקורן וסיכות מיוחדות כחול לבן. הירקות והפירות היה להם טעם גן עדן . אני זוכרת ערבים שמכרו ירקות מיוחדים שגידלו ועברו ממרפסת למרפסת בשכונה.זוכרת שיח אחר ברחוב המגוון. היינו משחקים בשכונה כל אחר צהרים עם מלא ילדים. העובדה שיכולנו לקנות בקצת כסף הרבה עשתה חיוך להרבה אנשים...בתיה היו גם פנתרים אך בשבילי ילדות. |
|
|
בת-יה
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
ימי התום ?! ירושלים של שנות ה-70 התאפיינה בעיקר בתנועות המחאה של הפנתרים השחורים הישראלים -
שום דבר חוץ מזה לא היה מיוחד בירושלים באותן שנים. ואני חושבת שאין בכלל משהו להתגעגע אליו. |
|
|
dina
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
תודה Rasta. הספר יצר בי געגוע עז לתקופה אחרת.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
מעניין.
יהיה נחמד לקרוא על ירושלים של שנות ה-70, תודה דינה. |
|
|
dina
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
נהדר חני.
|
|
|
dina
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
:) מחשבות
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
דינה אהבתי מאוד את הסקירה.
אוהבת הרמוניה של כתיבה.
אני אחפש את טלי שלא שמעתי עליה מעולם. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
ברגע שכתבת שאהבת סיפור ישראלי כל כך, חצי מהסימניה הזדגגו עיניה. אלה מעדיפים את
סמטאות ניו יורק, שדרות פריז והמילקי בברלין. קרתנים, נו.
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
