ביקורת ספרותית על ימים קשים - ספריה לעם #146 מאת צ'ארלס דיקנס
ספר בסדר

---

"ימים קשים" (hard times) פורסם בשנת 1854 בכתב העת "Household Words", בתקווה לעלות את מכירות המגזין. בתרגום העברי ע"י הוצאת "עם עובד של 1970 בידי אסתר כספי ישנם ארבעה תצלומים- Josiah Bounderby- יאשיה באונדרבי . מימין - Thomas (Tom) Gradgrind, Junior ו Cecilia (Sissy) Jupe - סיסי ג'ופ. ממֻשְׂמָאָל למטה Louisa Bounderby לואיזה באונדרבי. מימין למטה ותום גרדגריינד האב וסיסי ג'ופ.
העלילה מתרחשת בעיר "קוקטאון" (Coketown), מבוסס על העירה Preston ומנצ'סטר במחוז לנקשייר בצפון מערב האי הברטי בשלהיי המאה ה-19. האיש שמנהל את העניינים הוא תום גרדגריינד:
"ובכן, זה מה שאני מבקש- עובדות. אל תלמד נערים ונערות אלה דבר מלבד עובדות. העובדות לבדן צורך-החיים הן. אל תטע דבר זולתן, ועקור כל דבר אחר מן השורש. אתה יכול לעצב את תודעתו של בעל-חיים חושב בעזרת עובדות בלבד. שום דבר אחר לא יהיה בו מועיל לגביו. זה העקרון שלפיו אני מחנך את ילדי שלי, וזה העקרון שלפיו אני מחנך ילדים אלה. אל תנח ידך מן העוסדות, סר!". (ספר ראשון זריעה, פרק ראשון- "הדבר האחד שאי-אפשר בלעדיו").
"תומס גרדגריינד, סר. איש-המציאות. איש-העובדות המחשב דרכו. אדם הפועל על-פי העקרון ששתים ועוד שתים הן ארבע, ולא יותר, ושאין טעם לנסות לדבר על לבו כי ייאות ליותר(...) לפני חוג מכריו הפרטי ובין לפני הציבור הרחב. בדברים כגון אלה, כמובן, בשינוי המלה "סר" ל"תלמידים", הציג עתה תומס גרדגריינד את תומס גרדגריינד לפני ההפכים הקטנים, שעתידים היו להתמלא עד שפתם עובדות. (פרק שני- "רצח התמימים").
בקטע זה נמצאת הגיבורה הראשית של הספר- סיסי ג'ופ, לא יודעת מה לעשות עם עצמה כאשר תום גרדגריינד ובנו נמצאים בבית הספר העלוב בקוקטאון.
Stephen Blackpool - סטיפן בלקפול, עובד שבה לקוקטאון מנסה לעורר מרי של עובדי המפעלים בעיר:
"הו, ידידי ורעי, עמלי קוקטאון המדוכאים עד-עפר! הו, רעי ובני-עמי, המתענים תחת יד-הברזל של עריצות עושקת. הו, רעי ואחי-לסבל, חברי-לעבודה, ואחי בני-האדם! אני אומר לכם שהגיעה שעתנו להתאחד יחד לכוח מלוכד היטב, ולשחוק עד-דק את הנוגש, שזמן רב מדי התפטם מגזל משפחותינו, מזיעת אפנו, מיגיע-כפינו, מאון-שקירינו, מזכויות-האדם הנשגבות שהעניק לנו האל, ומן היתרונות המקודשים והנצחיים של האחוה האנושית!".
(..)"אבל,הו, אחי ורעי! הו, אנשים ואנגלים, עמלי-קוקטאון הנדכאים! מה נאמר על האיש- האיש העובד, צר לי שאני נאלץ להשמיץ כך את התואר הנעלה הזה - המכיר ויודע מניסיונו את העוול הכבד שנעשה לכם, דם-התמצית המקופח של הארץ הזאת, ושמע אתכם מחליטים פה אחד, באחדות אצילית ומלכותית שבכוחה לזעזע עריצים, לתרום לקרן הועד הכללי המאוחד, ולציית לתקנות גוף זה שתוקנו לתועלתכם, יהיו אשר יהיו- מה,, אני שואל אתכם, תאמרו על אותו עובד, שהרי אין לפחד שהוא נמנה עם מעמד הפועלים, שבימים טרופים אלה הוא הופך את עורו ונעשה בוגד מוכ-לב ותבוסתן, ובעתים קשות אלה אינו בוש להכריז באזניכם את ההכרזה השפלה והמשפילה שהוא יעמוד מן הצד והוא לא יצטרף אל שורות הלוחמים לחירות ולצדק?"(ספר שני- "אחים", פרק רביעי - אנשים ואחים).
בקטע הצוטט מואס מר סטיפן בלקפול באשתו קשת- היום שהשידוך הויקטוריאני כ"כ בין גבר לאישה בהפרש גילאים של עשרים שנה בינהם, מואס בעירת קוקטאון התעשייתית ונמשך ל"קפיטל" של התקופה (חוק העניים של התקופה, בעקבות הכלכלן תומאס רוברט מלתוס). מלטוס קבע בספרו ""על עקרון האוכלוסייה" שקצב צמיחת המזון בעולם לא מדביק את ריבוי האוכלוסין, מכאן לחוק העניים שחוקק בסמוך לצאת הספר. הגישה "התועלתנית" שצ'רלס דיקנס מבקש לתאר בספרו תקועה בהווית הקפטליזם של אמצע המאה.
האישה לה נשאה סטיפן בלקפול היא לואיזה באונדרבי:
"דבריך, לואיזה יקירתי, מתקבלים מאוד על הדעת. ובכן, קיבלתי עלי למסור לך כי- בקיצור, מר באונדנברי הגיד לי שזה זמן רב הוא עוקב ברוב ענין והנאה אחר התקמדותך, וזה כבר הוא מקווה כי ביום מן הימים יורשה לו לבקש את ידך. ובכן, היום שציפה לו עת ארוכה כל-כך, ובנאמנות רבה הנה הגיע. מר באונדנברי בא אלי בהצעת-הנישואים, וביקשני להביאה לידיעתך ולהביע את תקותו שתראי אותה בעין יפה". היתה שתיקה. קולו של האורלוגין מחשב-הקצים נשמע חלול מאוד. העשן באופק היה שחור וכבד מאוד. "אבא", הוסיפה לואיזה לשאול ונעימת דיבורה לא נשתנתה. "האם אתה מבקש ממני לאהוב את מר באונדברי?" לואיזה"לואיזה יקירתי. לא. לא. אינני מבקש דבר". "אבא", לא הרפתה, "האם מר באונדנדבי מבקש ממני לאהוב אותו?" (פרק חמישה-עשר "אבובתו", ספר ראשון "זריעה").
בשידוך כפוי הטובה בהפרש שנים של עשרים שנה בין לואיזה לבין סטיפן בלקפול אביה, תום גרדגריינד אובד עצות.
"אילולא ריחמו עלי מן השמים ושלחו לי אותך", הוסיפה רחל, "נדמה לי, לפעמים שהייתי יוצאת מדעתי. אבל אני שואבת כוח ותקוה מנכחותך. את באמת מאמינה שאף שהראיות הן נגדו, תצא זכאי? "אני מאמינה בזה", השיבה לה סיסי, "בכל לבי. אני כל-כך משוכנעת,רחל,שהבטחון שלך, ששום דבר אין בכוחו לערער אותו, לא ייתכן שלא יהיה מבוסס, עד שאין לי ספקות בנוגע אליו כאילו הכרתי אותו במשך שנים רבות של נסיונות קשים כמוך" (פרק "חמישי"- "התגלית").
ימים קשים של צ'רלס דיקנס מחולק לשלושה ספרים- "זריעה", "קציר", "אסיף", אני מנחש שזה שנה שכונה בעיר הפחם קוקטאון. בדיעבד "ימים קשים" יהיה לנקודת הפתיחה של סופרים כגון תומס הרדי ויניח אבן יסוד בתשתית כה חשובה -"הרומן הויקטוריאני".
סיסי ג'ופ, נערת הקרקס שאוהבת את החיים ומלווה את שלל הגיבורים הטראגים באשר דקינס לוקח אותם- אם זה שוד בנק קושל של תום גרדגריינד הבן. המוות והיאוש שמבטיח דיקנס לדמויותיו המיוסרות.
"קורא יקר! הדבר תלוי בך ובי, אם יתקיימו בתחום העשייה של כל אחד מאתנו דברים דומים, או לא. מי יתן ויתקיימו! אז נסב בלב קל יותר לפני האח, לחזות ברמצי אשנו כשהם עוממים ומצטננים". כך חותם צ'רלס דיקנס את ספרו "ימים קשים", הייתי צריך gordons dry jean כדי לצלוח את הספר.
אני עונה לדיקנס על הספר שכתב מפי סיסי ג'ופ של ימינו lana del ray- hanymoon:


We both know that it’s not fashionable to love me
But you don’t go 'cause truly there’s nobody for you but me
We could cruise to the blues
Wilshire Boulevard if we choose
Or whatever you want to do
We make the rules
Our honeymoon
Our honeymoon
Our honeymoon

Say you want me too
Say you want me too
Dark blue
Dark blue
We both know the history of violence that surrounds you
But I’m not scared, there’s nothing to lose now that I've found you
And we could cruise to the news
Pico Boulevard in your used
Little bullet car if we choose

Mr. born to lose
Our honeymoon
Our honeymoon
Our honeymoon
Say you want me too
Say you want me too
Dark blue
Dark blue

There are violets in your eyes
There are guns that blaze around you
There are roses in between my thighs
And a…

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על ימים קשים - ספריה לעם #146