ביקורת ספרותית על אדם בחלל מאת דרור בורשטיין
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 8 באפריל, 2019
ע"י יוֹסֵף


"החלל הוא כמו תערוכה גדולה במוזיאון הפתוח רק בלילה והכניסה אליו חופשית תמיד, אך המוזיאון כמעט ריק, ובתערוכה מעטים בלבד צופים" (עמ' 13).

זהו הספר הראשון של דרור בורשטיין שאני קורא. רכשתי אותו בגלל הנושא. המרחב הקוסמי תמיד ריתק אותי, אבל כאן לא מדובר בספר אינפורמטיבי, טכני, מדעי, עמוס בעובדות ובנתונים. מדובר בסופר-משורר שכותב משהו שקשה להגדיר, משהו שנע בין מסה פיוטית, מתבוננת, לבין תיאור של עובדות מעניינות ומומחשות היטב. לדוגמא: "אם נציג את הכוכבים כמו כדורים על שולחן בילארד קוסמי הרי שיש שם כדורים שגודלם כגודל השמש שלנו, יש כדורים קטנים ממנה, ויש כדורים שקוטרם כקוטר 1,700 שמשות. אם קוטרו של כדור בילארד תקני הוא כ-6 ס"מ, הרי היקום הוא שולחן בילארד שבו, לצד כדורים תקניים (כמו השמש), מתגלגלים כדורים שקוטרם 100 מטר". או "קוטרו של ארקטורוס (ענק כתום בקבוצת רועה הדובים והרביעי בבהירותו בשמים, מלבד כוכבי הלכת) גדול מזה של השמש פי 25, עוצמת אורו היא פי 170. מכל ההוד הזה לא נותר הרבה בתל אביב, ובכל זאת אפשר להרים את העיניין ולראות, בעוד הידיים עסוקות באטבי הכביסה ובסמרטוט הרטוב", ועוד אחד אחרון: "כדי להגיע לקצה המרוחק ביותר של היקום, אם ננוע כמו החלילת וויאג'ר במהירות של 17 ק"מ לשניה, נזדקק ל-225,000,000,000,000 שנים של נסיעה רצופה, והרי אין לנו אף לא 225 שנה. אנו אסירים שעונשם הומתק ביכולת לראות ולצלם את המקומות שלעולם לא יגיעו אליהם. היקום מלמד אותנו לוותר על הרצון לגעת, לאחוז. להמיר את הרצון הזה במבא, במחשבה, באמנות".
בעקבות הספר הזה התחלתי גם לחשוב בצורה דומה. לא מזמן נסעתי ברכב שנוסע על הכביש מעל 25 שנה וראיתי על צג הק"מ שהרכב עשה 380,000 ק"מ בערך, חשבתי לעצמי, אם הרכב הזה היה נוסע מהרגע הראשון כלפי מעלה, הרי שעכשיו הוא היה מגיע לירח.

זה ספר של אדם מתבונן שמנסה לגעת בחלל, במרחבים, באין סוף. הספר מלווה בשירים (בעיקר שירי הייקו אבל לא רק), בציטוטים, בציורים, בתמונות ובתובנות של בורשטיין על היקום על החלל ועל האדם. אודה על האמת, לא תמיד התובנות של בורשטיין תפסו אותי. לפעמים זה הרגיש לי פחות מתחבר, אבל בסך הכל מדובר בספר ייחודי, מעניין ומחכים.

אם להגדיר את התובנות העולות מקריאת הספר במילה אחת: פרופורציות.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יוֹסֵף (לפני שבוע וחצי)
תודה סקאוט. אם וכאשר, אשמח לשמוע את התרשמותך מהספר.
יוֹסֵף (לפני שבוע וחצי)
ראסטה, אכן פרופורציות!
יוֹסֵף (לפני שבוע וחצי)
תודה עמיחי. לא מכיר מספיק, זה הספר היחיד שלו שקראתי.
סקאוט (לפני שבועיים)
נשמע ספר מדהים! אני מוסיפה לרשימה. עד לפני כשנה וחצי התעניינתי מאוד בקוסמוס ובכל הקשור לחלל.
וראסטה- איזה יופי! נשמע מדהים.
Rasta (לפני שבועיים)
בהחלט נושא מרתק. בליקוי ירח האחרון יצאנו אני וכמה חברים ועלינו יחד לגבעה הכי גבוהה באיזור שלנו שם ישבנו על ספסל וצפינו באירוע הפנומנלי הזה. אירועים כאלו מכניסים אותי לפרופורציות ובכל פעם מזכירים לי כמה קטנים וחסרי חשיבות אנחנו, תחושה נעימה. כמה מטורף מה שקורה סביבנו! הזמן קצר והמלאכה מרובה.
תודה על הסקירה.
עמיחי (לפני שבועיים)
בורשטיין הוא טיפוס מעניין שכותב יצירות ייחודיות, לפעמים לא כ"כ ברורות.
יוֹסֵף (לפני שבועיים)
גוסטב, אני מסכים שאין כאן ניחוש. יש כאן השערות ותצפיות ותיאוריות. שכולן עד לאחרונה שבהן, קיימות אך ורק במוחם של בני האדם שהגו אותם, ושם בלבד. כה אמר קאנט.
גוסטב (לפני שבועיים)
אני חושב שלקרוא להשערה מדעית שמבוססת על תצפיות ועובדות מדעיות, וכן, גם על תיאוריות שלא בטוח אם הן כולן נכונות, ''סתם ניחוש'' זה קצת מזלזל, זה מטעה כמו לטעון שאלוהים איננו קיים, כשזה ברור וידוע שאלוהים קיים אך ורק במוחם של בני אדם שמאמינים בו, ושם בלבד.
אלוהים הוא המצאה של בני אדם.
בת-יה (לפני שבועיים)
ובכל זאת, 'קצה היקום' זה סתם ניחוש. אף אחד לא יודע אם יש דבר כזה או אין.
יוֹסֵף (לפני שבועיים)
תודה. רשמתי לעצמי. אם כי נראה לי שלא מדובר בספרים על אותו מישור.
מחשבות (לפני שבועיים)
נראה לי שהספר של ברייסון עדיף, היסטוריה קצרה של כמעט הכל.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ