המורה מן החוץ - ומשמעויות רבות למלה "חוץ" - אדם שחי לבדו, יחסיו עם נשים מסתכמים ביחס עם אשה אחת דרך האינטרנט, אינו מעורב רגשות בכלום: לא בבית הספר, לא עם התלמידים, לא בעברה פלילית קשה הנעשית מול עיניו, אדם שחי בחוץ ומחוץ לכל.
הוא רק מורה למתמטיקה 4-5 יחידות ובזה עיסוקו הבלעדי.
הספר כתוב בצורה שוטפת ומושכת, וקשה להינתק ממנו עד סופו.
אך גם כאן מתעורר בחדר המורים הדיון האם תפקידו של המורה לחנך?? ומה לחנך?? מהו חינוך??
הייתי רוצה להשתתף בדיון מתוך ניסיוני הרב בחיי בית הספר: 35 שנים היו חיי בבית הספר: מדריך בפנימיית נוער, מורה, מחנך, מרכז שכבה וסגן מנהל בית ספר.
עקבתי מרחוק ומקרוב בפעילות המורים בכתה ומחוצה לה, ראיתי את פעילותם שנעשתה מתוך רצון רב ואפילו במסירות רבה.
הגעתי למסקנות הבאות מתוך רוב שנותי במערכת החינוך:
הדבר היחיד שהמורים יודעים לעשות טוב הוא רק ללמד את מקצועם. מורה הוא מקצוע, אותו למד והתמקצע באקדמיה.
מורה איננו יודע לחנך, ומניין למורה הידע והיכולת לחנך? הוא איננו שונה מכל אדם, ומכל הורה - אף אחד לא יודע לחנך.
לחנך למה?? למה לחנך?? האם התלמיד איננו מחונך? מהו חינוך?.
היכן למד המורה לחנך?
במה שונה המורה מן השכן בדלת הסמוכה??
רבות מדובר בבתי הספר ובחדרי המורים, שיש לחנך לערכים. מישהו תהה מה הם ערכים?? מישהו חשב האם הערכים אותם הוא רואה כשחשובים הם באמת ערכים?. מישהו נתן דין לעצמו, האם הוא יודע איך מלמדים ערכים.
מדמותם של מחנכים גדולים, כמו קורצ'אק, ומניסיוני למדתי, שחינוך נעשה רק על ידי חיקוי. התינוק, הילד, הנער המתבגר רואה את המבוגר כדמות לחיקוי, הן לטוב והן לרע.
חינוך לא עושים בפועל, החינוך לא מתרחש בשיעורי חינוך,
לו היו בינינו דמויות מופת שהתלמידים רואים אותם כדמויות לחיקוי, אזי היה מתרחש חינוך אמיתי.
אבל היכן אנו מוצאים במערכת החינוך, בחברה בפוליטיקה - דמויות מופת ראויות לחיקוי.
אתם ההורים אל תטילו את המוטל עליכם על המורים, הם לא יכולים לעשות זאת. רק אתם, עד גיל מסויים של ילדיכם תהוו דמות לחיקוי, ולכן אתם האחראים בלעדית על חינוך ילדיכם, לטוב ולרע!
אני יודע שאקבל תגובות זעם ממורים ומחנכים, אך לפני הזעם, תנו דין לעצמכם: האם אתם יודעים לחנך????
