"ואנשים הרגו בקיץ שעבר. איש מהם לא היה חף מפשע, אני יודע. אני הייתי אחד מהם. התבוננתי, מעל הקנה הצר של אקדח, לתוך עיניים מטורפות מאימה ושנאה, ושם ראיתי את בבואתי. כדי לסלק אותה משם היה עלי ללחוץ על ההדק" (עמוד 10).
על הספר "משקה לפני מלחמה" מאת דניס ליהיין (הוצאת מעריב, 2004) המליץ לי בחום אורן נהרי. ניגשתי להמלצה בחשש, למרות היותי חובב גדול של תת־הז'אנר הספרותי העוסק בבלשים פרטיים, אבל ספרים אחרים של הסופר לא הפילו אותי. לשמחתי הרבה, הפעם טעיתי, ובגדול. גיבור הספר (ספרו הראשון של ליהיין) הוא הבלש הבוסטוני פטריק קנזי. כמו רבים מהגיבורים הספרותיים המאכלסים את בוסטון (הבלש הפרטי ספנסר, אם להזכיר אחד), גם קנזי הוא אירי, חובב אלכוהול, שמתמודד עם שד מעברו (במקרה שלו אב מתעלל, שסחב פוסט־טראומה מימיו ככבאי).
עם זאת, באופן מקורי ביחס לז'אנר קנזי מגיע עם שותפה. הבלשית היפה והקשוחה אנג´י (אנג´לה) ג´נארו. קנזי מאוהב באנג´י מילדות, ואינו מבין מדוע דווקא אישה חזקה כמותה, שלא אפשרה לאף אחד לשחק בה, "הרשתה לבעלה להתייחס אליה כמו אל שק אגרוף" (עמוד 20) ונשארת אתו.
כמו הבלש הפרטי ספנסר גם קנזי וג´נארו מיודדים עם מה שניתן לכנות כמיטב של בוסטון, השוטרים. "אם אתה בלש פרטי, מומלץ להיות נחמד לשוטרים. מדי פעם הם עוזרים לך, ואתה להם, וכך אתה יוצר קשרים ומקדם את העסק שלך" (עמוד 77), מסביר קנזי. מנגד, זה לא אומר שהם יהססו להתעמת אתם בכדי להגן על הלקוח שלהם או בדרך לפתרון התעלומה.
למרות שהשניים רחוקים מלהיות אלרגים לאלימות, כשהצורך בה עולה הם נעזרים לא פעם באיש האגרוף השכונתי, בובה רוגובסקי שמו. בובה (היה צריך לתרגןם באבא) הוא ככל הנראה ארכיטיפ מהלך על שתיים. איזה יוצא יחידת הכוחות המיוחדים של צבא היבשה האמריקני שמאמין בתיקון השני לחוקה (הזכות לשאת נשק), בעליונות הגזע הלבן ובכך שאלימות היא גם אמצעי וגם מטרה. אבל מה, הוא אוהב אהבת נפש את קנזי, וקשה להישאר אדיש אליו. לאורך הספר בובה עוקב אחר קנזי כמן מלאך שומר. כך למשל, כשעקב אחרי קנזי בריון קירח מאחת הכנופיות, "ואז יצא בובה מתוך ההמון עם רובה ציד, והחלק האחורי של ראשו של קרחת נעלם" (עמוד 170).
עלילת הספר נפתחת כשסנאטור מקלארן שכר את שני הבלשים הפרטיים מבוסטון בכדי שימצאו את ג'נה אנג´לין, מנקה שחורה שעבדה במשרדו של בעל בריתו הפוליטי, סנאטור פולסון, ונעלמה עם מסמכים סודיים שהוסתרו בכספת. עד מהרה מתברר שהמסמכים הסודיים הם למעשה תמונות, מה שמתועד בהם יכול להזיק לפוליטיקאי רב־ההשפעה כמ גם לשני מנהיגי כנופיות יריבות, שעושים כל מאמץ להניח את ידיהן על התמונות, ולא בוחלים באמצעים. לאחר אירוע אלים הופכת בוסטון לזירה מתוחה ושתי כנופיות פושעים אלימות עומדות לפני התנגשות קטלנית. אז מציע הבלש דווין אמרונקלין לקנזי וג´אנרו הצעה שממנה נגזר שם הספר. "מעבר לפינה יש בר. תרשו לי להזמין אתכם למשקה לפני מלחמה" (עמוד 123).
כמו בלשים אחרים לקנזי יש אקדח ייחודי. במקרה שלו מדובר במגנום 0.44 אוטומטי, אוטומג כפי שנהוג לכנותו. אבל בניגוד לבלשים אחרים הסיבה שהוא נושא תותח שזה כבד היא שהוא צלף גרוע. "עם 0.32 אתה יכול לירות למישהו בזרוע והוא רק יתרגז. כדור של אוטומג באותן מקום, והדבר היחיד שנשאר לעשות זה להזמין כומר" (עמוד 25). כמו אחרים בז'אנר גם הוא מבהיר ללקוח שלו כי "בכסף שלך אתה יכול לשכור אותי, לא לקנות אותי" (עמוד 34). קנזי קשוח ונחוש, וכשהוא צריך לפעול הוא לא מהסס לרגע. הוא צלף גרוע, אבל זה רק אומר שאת העבודה המלוכלכת הוא עושה מקרוב: "רצתי אל החלון שלו עם אקדח מכוון. הוא אמר "חכה רגע!" דרך החלון הפתוח והעיניים שלו יצאו מחוריהן, גדולות ולבנות,רגע לפני שסחטתי את ההדק והעפתי אותן החולה מצד השני של הראש שלו" (עמוד 188).
ליהיין הוציא מתחת ידיו מותחן בלשי מרתק ומהנה. חוץ מזה, שעד שכבר מגיע בלש שאוהב ויסקי גלנליווט, קשה לא לחבב אותו.
