ביקורת ספרותית על אונורה דה בלזק - ביוגרפיה מאת גרהם רוב
ספר טוב

---

לאחר קריאה מהנה של שלוש ספרים שך אונורה דה בלזק
("סזאר בירוטו", "זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת" ו"עור היחמור/הקמיע")
הכרתי את התבנית של הסופר- מתח מיני בין הדמויות. הרצון לממון כספי וההבטחות המלוות בכך
ולבסוף, הבטחות שלא מתגשמות ומוות טראגי של הגיבורים בעלילה.
"הקומדיה האנושית" כוללת מעל ל100 יצירות שכתב בלזק,
18 שעות ביום כתב וכדי לממן את הכתיבה שקע בחובות ושלל בעיות שההצלחה הספרותית לא חיפתה עליו.
הביוגרפיה של גרהם רוב מתבוננת בחייו של הסופר הפורה והמצליח ומפרט את אכזבותיו וקישלונותיו הכספיים והרומנטים.

פרק ראשון- "חיי הפרובינציה":
אונורה דה בלזק נולד בתור, בשנת 1799. במבוא לספר הוא מתואר כסופר הגדול של עידן הרסטורציה בצרפת,
לאחר סיום המהפיכה ונפילת נפוליאון. אביו- ברנאר פרנסואה בלסה נולד בשנת 1746 ובה משושלת ארוכה של איכרים והיה
לעובד ציבורי (מנהל בית-חולים).
הוא התחתן עם שרלוט לור סלמבייה ב-1797. אימו של בלזק הייתה אישה בוהמיינית מאזור המארה בפריז.
לבלזק היו שני אחיות- לור (1800) ולורנס (1802). היו לו עוד אח צעיר- אנרי דה בלזק.
מגיל צעיר נשלח בלזק, למוסד לימוד יוקרתיי ("קולז' דה ונדום", בין טור לפריז בגיל 8).
בשנת 1813, בגיל 14 עובר בלזק לפריס, בה ישתקע.

הפרק השני- "חיי פריז":
ישתקע בלזק במעון עלוב בפריז. משפחתו עברה להתגורר בעיר בשנת 1814 (רחוב "די טמפל" באזור המארה).
בלזק פוקד את "הפה רויאל", אזור בתי הבושת של היצואניות, בסמוך למתחם הבורסה.
התקופה היא ימי שלטונו של לואי ה-18. בדיוק הסתימו גלי המהפיכה הצרפתית (1799-1789) ומפולו של נפוליאון.
בבירה הצרפתית, כצרפת כולה באותם הימים "מלחמת המעמדות" לא הסתיימה.
בלזק ומשפחתו מנסים להתברג במעמד הבורגני. בלזק אף פוקד את ה"סורבון" ולומד משפטים (1818-1816)
אך אינו מעונין להתעסק במקצועה, לאכזבת אימו. גם הרעיון להיות מנהל חשבונות לא צלחו.
בלזק הצעיר והמיואש מתלבט כגיבורו המפורסם ב"עור היחמור" רפאל ולנטיין להיתאבד ולהשליך עצמו לנהר הסיין.

הפרק השלישי -"חלומות":
בלזק יעבור למעונו בעליית גג עלובה ( רחוב לדיגייה ) ויתחיל את חייו ככותב.
הוא לומד פילוסופיה בסורבון, כותב את חיבורו הראשון "ההיסטויריה של קרומוול" (הלקוח מסיפור של ביירון על שודד ים).
בלימודיו בחוגי הפילוסופיה לא הסכים עם דקארט- " אני חושב משמע אני קיים, אבל לדעתי יכולת גם לומר אני קיים משמע אני חושב...
אתה מפקפק בקיום החומרי, ומכאן שעליך לפקפק גם בפקפוקיך" (ע"מ 63).

פרק 4 "שירת הביבים":
חוזר בלזק לגור עצל הוריו ומתפנה מעליית הגג שכבר לא יכול היה לשלם עליה.
הוא רוצה לעבוד בעיתונות ופוגש את לפואוון, עייל איתונות שמפרסם את סיפוריו הראשונים של בלזק:
"המורד האחרון", היורשת מברינג" (82,000 מילים). "קלוטיל". דרמת רומנטיות בהשפעת ביירון .
הסיפורים נמכרו למוציא לאור ("היורשת מברינג"- 800 פראנק. "ז'אן לואי"- 1,300 פראנק, "קלוטילד דה לוזיניאן"- 2000 פראנק).
"מעט יותר משנה אחרי פגישתו עם ללור. היא לא קיבלה עותק של "היורשת מברינג" (..) "זה בהחלט מזון לחזירים. אני יודע עכשיו את ערכו האמיתי,
אף שהגאווה עדיין לוחשת לי כי הוא אינו טוב פחות מכל מה שאחרים מפרסמים".
ואשר לז'אן-לואי, יש שם "כמה בדיחות טובות" אבל העלילה "מאוסה".
לפחות בעיני המשרתת הוא מוצא חן. בלזק שב הביתה יום אחד ומצא אותה מתפקעת מצחוק" (ע"מ 92).

פרק 5 "יחסים אלוהיים":
בלזק מפתח רומן עם מאדאם דה ברני, אישה בת 45. הוא הכיר אותה כשהציע לשמש מורה לילדיה.
מתפרסמים כתבים חשובים של הסופר "הפיזיולוגיה של הנישואים". סיפורים נוספים- "הכומר מהארדנים", "האיש בן המאה", "הפקידים",
"הרפתקאותיו המנהליות של רעיון מאושר".

פרק 6, "מחיר היוזמה החופשית":
משפחתו של בלזק עוברת לוורסאי בנסיונם לבסס אותם במעמעד הבורגני. בלזק תלוי במאדאם דה ברני כלכלית.
הוא משמין בהדרגה, דבר בולט כאשר הגובה של בלזק -1.57.

חלק שני - 7, "המורד האחרון":
את לפואוון מחליף אדם בשם לאטוש. בלזק מפרסם את ספרו
"המורד האחרון" שהוא גם סיפור על אהבה וגם סיפור על מרד.
החלטתו של גרהם רוב לתת פרק בנושא, אך הוא לא מרחיב על הספר, רק מתאר את הביקורות הצוננות בעיתונות
ומתאר את המשך ההסתכויות הכספיות של בלזק, שגורף חובות, מודאג, ולא יודע איך לפרוע אותם.
אפשר להבין את הפרק מהמרי בצרפת של סוף 1830. ארבעה מלכים מוחלפים אחד אחר השני.
יעלה למלוכה המלך לואי פליפ, מלכה האחרון של צרפת (1848-1830).

פרק 8- "כוח מוחלט":
"אם אהיה ברשותך, יהיו ברשותך כל הדברים. אבל
החיים לי יהיו. כי זה רצון האל. הבע משאלה
ותתמלא. אך שומה עליך למדוד כל
משאלה במידת חייך. הנה זה
לפניך. עם כל משאלה אני
אגרע ממש כהימעטות
ימיך. העוד תרצה
בי? שלך אהיה
ואלוהים
ישמע.
אמן."

ברומן הפריצה של בלזק "עור היחמור/הקמיע" רפאל ולנטיין מתעשר, מתאהב ומת לאחר מכן.
הרומן נקנה בעזרת לטוש ב5,000 פארנק ופורסם בשנת 1831. מיד הודפס שוב וזכה לאהדת הקוראים.
בלזק פרסם בהמשך את "רומנים וסיפורים פילוסופים" .
בלזק המשיך לפרסם- מעשיות רבליאניות, שנודעה בשם "סיפורים משעשעים".
בלזק רכב על גל ההצלחה של "עור היחמור" ואפילו ניסה לרוץ לממשלה.

פרק 9- "שיגעון"
בלזק מתאהב ברוזנת חדשה- המרכיזה דה קסטרי. אוולינה הנסקה, אישה אצילה פולניה החייה באוקראינה שלחה לו מכתב אנונימי.
בשנת 1832 בלזק שוקד על סיפורים ממחוז ילדותו- "הכומר מטור", "סיפורים משעשעים" בהשפעת רבלה, "אז'ני גרנדה" ו"אישה בת שלושים".
הוא עדיין מתגורר בבית ברחוב קאסיני, עם משפחתו.
קלייר-קלמנס-אנרייט-קלודין דה מאייה דה לה טור-לנדרי- הדוכסית דה קסטרי הייתה אהובתו החדשה. היא הייתה אז בת 36.
"עלי לטפס במאמץ של אקס שבדוכסות (..) ברדיפתי אחר מישהי, שקרוב לוודאי מנסה לשטוט בי. הי אחת
מאותן נשות אצולה. (..) הדוכסית בה"א הידיעה, מלאת בוז, אוהבת, חדה, שנונה, גנדרנית- מעודי לא ראיתי דבר כמו זה!
אחת מאותן תופעות ששרדו דוגמאות מעטות בלבד.
ולדבריה היא אוהבת אותי ורוצה לנעול אותי בארמון וניצאני".
(מכתב לאחותו לור, ע"מ 195).
בלזק שרדף אחרי המרכיזה עד ז'נבה רק כדי לגלות שהיא אינה מעוניינת בה. מושפל הוא חזר לפריז. אפילו הברון רוטשילד ניסה לעזור
לו בעת ירידתו מן הפסים מתשוקה.

פרק 10 "האישה האידיאלית":
ב28 לפבואר 1832 שלחה זרה מאודסה וחתמה את מכתבה "הזרה".
בלזק לא הכיר את מאדאם הנסקה. גרהם רוב מספר לנו את חייה- נישואיה לונצ'סלס הנסקי ב1819, שהיה מבוגר ממנה בעשרים שנה.
במחוז קייב הוא החזיק אחוזה של 80,000 דונם בווירצ'ובניה, עם 3,035 צמיתים.
בלזק רוקם בדמיונו את הקשר עם אותה "זרה" מסתורית (בלי לדעת עליה הרבה).

פרק 11, תכנון משפחה:
בעת פרסום "אז'ני גרנדה", שבפרסומו זכה להצלחה ביקורתית ואהדה רבה מקהל הקוראים, הקדיש בלזק את הרומן למריה.
מריה דה פרנסי, נולדה ב-1809. בת לסופרת בעצמה. בתם, מרי-קרולין נולדה בסרטוויל ב4 ביוני 1834.
בת אצילים נוספת טוענת שהרתה והביאה בת נוספת לבלזק. פרנסס שרה לוול.
מהנשים שהביאו לעולם ילדים לבלזק, לא נרקם תא משפחתי. הוא המשיך במסעותיו ברחבי אירופה וממשיך לצבור חובות שלא שולמו.

פרק 12- אשליות אובדות ונמצאות:
בשנת 1836 כתב בלזק 41 חיבורים פוליטים (שעל צרפת להקים רשת מסחר עם רוסיה כנגד בריטניה).
בלזק שהיה מעורב בעיתון "הכרוניק" איבד 46,000 פראנק עם סגירתו.
עיתונים חולקו חינם, עיתונים שעלו כסף היו מזוהים יותר בעמדות הפוליטיות שלהם.
המפולת שלחה את בלזק לחופשה נוספת עם שרה ויסקונטי בשנת 1836.
ב1838 פירסם והביא לדפוס את- "סזאר בירוטו", "האישה הנשגבה", "גמברה",
"הבנקאים", "הארטיסטים" והרומן המפורסם "אשליות אבודות".
למרות ההצלחה הספרותית נעלץ בלזק לשלם באותה שנה 3,000 פראנק
כדי לא להיכנס לכלא בשל חובותיו הרבים.
מעמדו כסופר משך עליו התכתבויות עם אנשים שרצו פרסום בעצם.
בסוף הפרק מתואר יחסיו של בלזק עם אלמה בשם לואיז, בלזק ניסה להתנתק ממנה ומאמא שלה.

פרק 13 - "עוצר גנוז":
בלזק שוכר דירה בסוור ("הבית ההפוך", בפאסי. בה יגור בלזק מאוקטובר 1840 ועד אפריל 1847). שם הוא ממשיך להתחבות מנושיו.
בפרק זה מתוארים היציאות של בלזק לחפש עוצרות טבע. מסרדיניה הוא ממשיך לאילסיאס, אלגיירו ומשם לססרי.
מקומות בסרדיניה הלא מפותחת. גרהם רוב אף תוהה מדוע לא הפך בלזק ליזם וזנח את הכתיבה.
אם היה עושה כך לא היה מת טובע בחובות".
הוא ממשיך להתכתב בדחיפות עם אוולין הנסקה. רומן במכתבים ארוך נמתח בין השתיים.

פרק 14- "ברברים":
בסוף שנות ה-30 עתיד השלטון בצרפת מוטל בספק.
19 ממשלות נפלו. בלזק מוכר את ספרו "אמרות והרהורים על נפוליאון" תמורת 4,000 פראנק.
הסכום לא עוזר לו להסדיר את חובותיו שהגיעו ל 145,521 פרנק (750,000 דולר במונחים של היום).
בסוף שנות ה-30 הוא העלה מחזות שכתב ("ווטרן", גיבור "אבא גוריו". "בית ספר לחיים משותפים").
בלזק מכר רווחיו העתידיים תמורת 5,000 פרנק, למרות הציפייה להעלת מחזותיו.
המחזות עוררו סנסציה ואף נאסרו להציגם בעקבות פרשת פייטל:
המחזה "ווטרן" התבסס על פייטל, בחור שרצח את אשתו ההרה והמשרת, מקנאה.
ווטרן הנבל מ"אבא גוריו" דמה עד מאוד לפייטל ולסקנדל שעורר בשעתו.
השלטונות ראו במחזה פרובוקציה של בלזק כנגד לואי-פיליפ.
ההסתבכות הזאת עלתה לבלזק עוד 10,000 פראנק.
גרהם רוב מציין שלמרות יצירות חשובות שכתב בלזק בשנות ה-30
("אבא גוריו", "אשליות אבודות" והבולט בהם- "אז'ני גרנדה") לא הצליח בלזק
במכלול "הקומדיה האנושית" להעלות רומן שייזכר לדורות כ"מנזר פרמה" של סטנדל.

פרק 15- "קצה המנהרה":
ב-5 בינואר 1842 מת ונצ'לס הנסקי, בעלה העשיר של מדאם הנסקה.
בלזק לא מבזבז זמן ונוסע לבקרה. בלזק בשנות ה-40 של המאה ה-19
הוא הסופר הכי מפורסם בעולם. הגעתו לרוסיה, בעקבות מדאם הנסקה זוכה לסיקור בעיתונות.
השלטונות הרוסיים עוקבים אחר בלזק שהתנהג בסנט-פטרבורג "כג'נטלמן מושלם".
פיודור דוסטוייבסקי מתעניין בכותב שכה העריץ.
בשנות ה-40, בזכות פרסום נרחב של "הקומדיה האנושית" בעיתונות ברחבי העולם
(היצירות פורסמו בהמשכים בעיתונות, לאחר-מיכן אוגדו כספרים וזכו לפרסום ברחבי העולם).
הוא חוזר לצרפת ב-1844, עם ההבטחה שמדאם הנסקה תינשא לו.
בלזק בנקודה זה בן 45, יש לו בעיות לב, שבץ, עודף משקל.
החתונה עם מדאם הנסקה לפחות תעזור לו עם חובותיו הכבדים ותביא לו אישה רשמית להינשא לה.

פרק 16- "מהפכה":
הנישואים של בתה אנה, אפשרו למדם הנסקה להינשא לבלזק בעצמה.
הנישואים של בתה לבחור בשם גיאורג, בחור בן 22, תאפשר למדאם הנסקה לשמור על האחוזה שירשה.
שם הפרק בה על קרע נפילת המלך האחרון בצרפת, לואי פיליפ ותום עידן הרסטורצייה בצרפת.
במקום לואי-פיליפ, לבסוף צרפת תיהיה למדינה דמוקרטתית ללא מונרך.
המרי התפיין בתסיסה שהגיעה לשאיה "באביב העמים" של 1848 ברחבי אירופה.
בעותה עת כתב בלזק את הרומנים החשובים- "זוהר ושקיעה של יצואניות צמרת", "הדודנית בט",
"הדודן פונס".

פרק 17- "הביתה":
בלזק חוזר לצרפת מרוסיה. הציפייה שמדם הנסקה תבוא בעקבותיו.
בפרק הדמות הדוניננטית, לא דווקא בלזק, כאם מדם הנסקה
שתעלץ לבחור האם להינשא וליתקע עם תשלום חובות בלזק או להישאר באחוזתה, ליד משפחתה.
בעיות הבריאות המחמירות של בלזק לבסוף שיכנאו אותה להיתמסר לו.
בם יגורו באחוזה "בארמון הקטן" ברחוב פורטונה (כיום רחוב "בלזק"). אחוזה נאה, לאחר מות בלזק עתידה
מדאם הנסקה למכור את האחוזה שנים רבות לאחר מיכן לאחד יוצאי משפחת רוטשילד
(האחוזה נרכשה ב-50,000 פרנק, ונמכרה לבסוף ב-500,000 פרנק).
הזוג התחתן חמישה חודשים לפני מות בלזק.
בלזק סבל מקשיי נשימה, הבעבעות. לבסוף מת מנמק .
לאחר ביקורו של ויקטור הוגו, ב-18 באוגסט 1850 נפטר בלזק לאחר
תהליך גסיסה ארוך של חודשים רבים.
למעשה הדרדרות גופנית החלה בשבץ שקיבל בשלהי שנות ה-40
כאשר ביקר את אוולין הנסקה.

אבייו- פרסואה מת בשנות ה-30. אימו של בלזק מתה כמה שנים
לאחר מות בנה.
אחותו של בלזק לורנס מתה בשלהי שנות ה-30 לאחר נישואים קושלים.
לא נותרו שורדים למשפחת פרסואה, אחד הבנים של אחיו מת שש שנים לאחר מות בלזק.
לור, אחותו הקטנה, עתידה להיות אחראית על שושלת "הקומדיה האנושית", ללתש אותה
למען הדורות הבאים.

בבקשתו בבוא מותו ביקש ולא צלח בלזק להיכלל באקדמיה הצרפתית. הקולגה שנראתה
לו הכי קרובה לעצמו הייתה של מולייר.
סופרים כסטנדל, פלובר וזולא ראו בבלזק כמודל לחיקוי.
הרומן הראליסטי שגרהם רוב מאפיין כרומן "נטורליסטי" בה נהג בלזק לכתוב את יצירותיו הרבות.
הספקתי לקרוא שלושה רומנים, "זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת" כאשר הגיבורים- ז'ק קולן
מפתח קשרים של שליטה ומרות בבני-חסותו לוסיין ואסתר נראה כתבנית קלאסית של הסופר המפורסם.
השימוש ברומן במכתבים והסכטנות על המידע המסופר בהם, בהם למשל סחט ז'ק קולן את מנהל אתר הכליאה ברומן
היה למעשה לדבר שגיר בחייו של סופר מפורסם,
כולם רצו להתכתב עם בלזק. סחטו ממנו והשפילו אותו בהתכתביות הרבות שניהל.

הביוגרפיה של גרהם רוב מתבוננת היטב באונורה דה בלזק. בחור נמוך קומה (מטר חמישים ושבעה סנטימטר)
ששקע בחובות ווכתב 18 שעות ביום. הוא היה משועבד ליצירתו, למענה
היה מוכן להקריב את הילדות והנשים בחייו. אומנם כן נישאה למדאם הנסקה, אך
אני חושב שהעיסוק בכתיבה היה מה שהעסיק את בלזק יותר מכול דבר אחר.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אונורה דה בלזק - ביוגרפיה