ביקורת ספרותית על ערי טרף מאת פיליפ ריב
ספר טוב

---

***ערי טרף – ספר ראשון בסדרה של מי יודע כמה ספרים***
[באנגלית (לבקשת ההמונים): Mortal Engines]

אמ;לק: כן או לא? כדאי מאוד

תקציר מגב הספר:
אלף שנה אחרי שמלחמה בין מזרח ומערב החריבה את העולם, האנושות עדיין קיימת. בני האדם מתגוררים בערי תנע - ערים ניידות ש"טורפות" זו את זו במאבק הישרדות אינסופי ( =^.^= בשום מקום לא מסבירים מה זה כמו שצריך, ואם לא הייתי רואה את הטריילר של הסרט (כן, יצא סרט) כנראה לא הייתי יודעת איך לדמיין את זה כמו שצריך עד עכשיו, אז אסביר: הערים בעולם הזה הן למעשה רובוטריקים ענקיים על גלגלים, שעל גביהם יש רחובות ובתים ובתוכם אנשים גרים. לרובוטריקים האלה יש גם פה גדול, ואיתו הם יכולים לבלוע רובוטריקים קטנים יותר, לשעבד את האנשים שעליהם וללעוס את חומרי הגלם מהם עשוי הרובוטריק ולהשתמש בהם =^.^= ).
אבל לטום אין ממה לחשוש. הוא חי בלונדון הגדולה, שרק ערים מעטות יכולות לטרוף. במהלך מתקפה על עיירה קטנה, צעירה זרה עם פנים מצולקות מנסה לרצוח את אחד ממנהיגיה של לונדון. טום נאבק בתוקפת המסתורית ושניהם נופלים מהעיר הנוסעת. כעת על טום לחזור אל לונדון הדוהרת קדימה לפני שיהפוך לטרף בעצמו ( =^.^= טוב זה סתם מוגזם. ערים לא אוכלות *בני אדם*, הם קטנים מדי ויש להם טעם מוזר =^.^= ). אבל איך יצליח לשרוד לצידה של רוצחת מיומנת בארץ־החוץ האכזרית? ( =^.^= פמפמפאאאם! =^.^= )

ומה אני חשבתי:
קבלו אותו – עוד ספר עם עין של בחורה מסתורית על הכריכה! והפעם: ספר דיסטופיה בריטי. כמה בריטי? אם היו אומרים לי שפיליפ פולמן כתב אותו, לא הייתי מפקפקת לרגע (אז חובבי פולמן – אתם יכולים להפסיק לקרוא את "חומריו האפלים" בפעם השבע-עשרה או להתאבל על האכזבה ש"סירת מבטחים" התגלה להיות, ופשוט לקרוא את הספר הזה ולהיות מאושרים שוב).
מה מיוחד בו לעומת עוד טריליארד ספרים אחרים שכדאי מאוד לקרוא (מלבד העובדה שהוא מזוהה עם האומה הדגולה שהמציאה את תה המנחה ואת ג'יי קיי רולינג, זאת אומרת)?
קודם כל, העולם מקורי ועשיר. בניגוד לספרי דיסטופיה רבים שכזה "כן אז 90% מהעולם הושמדו באיזה מלחמה/אסון טבע מופרעים, אבל המעט שנשאר (שהוא תמיד ארה"ב) נשאר פחות או יותר אותו דבר", כאן ממש ניכר שמדובר בציוויליזציה שנבנתה מחדש על-גבי ציוויליזציה שנחרבה, והסופר יצר אותה במלואה ולפרטיה בצורה שלא היתה מביישת ספר פנטזיה איכותי, כולל אפילו אלים חדשים ושפה חדשה (אינגלית!) וכמובן, רק על העובדה שהפעם ארה"ב *לא* שרדה מגיע לסופר פרס נובל למקוריות. ויש אפילו חטיפי אנרגיה עשויים מקקי! ואני שואלת אתכם, מה עוד עולם צריך?!
שנית, הדמויות נהדרות: כל-כך מגוונות, אנושיות, רב-מימדיות, ומבלבלות את המלאכים בכניסה לגן עדן – כלומר, אין רעים שהם דמויות קרטון שמחזיקות שלטי "מוהאהאהא" אלא כולם מכלול של מורכבויות, נסיבות, החלטות שגויות וחוש צדק מעוות, ואתה לא יודע אם לשנוא אותם או לרחם עליהם או לזרוק עליהם חטיפי קקי. אפילו לטרמינייטור של הספר יש אישיות ותכונות אופי (אכן כן, יש בספר טרמינייטור אמיתי, ואם שוורצנגר לא משחק אותו בסרט אני מאוד אתאכזב).
חסרונות? לא היו מזיקים לספר איזה פיסת תעלומה, מסתורין או טוויסט. פרט לסוף הספר (שהיה פחות טוויסט מטורף ויותר "אוי וואו, לסופר הזה יש וואחד ביצים!"), הכל התנהל בצורה צפויה למדי והתעלומות היחידות היו מתי הדמויות יבינו את הדברים שאנחנו הבנו מזמן. בסופו של דבר, אם מקלפים את ההרפתקאות, הקצב המהיר וכל המגניבויות, נשארת מתחת עלילה בסיסית די פושטית. תוסיפו לספר הזה משהו שיגרה את הסקרנות שלי והוא יהיה מושלם. אבל גם כמו שהוא, הוא ממש, ממש אחלה.

» ביקורות נוספות של חתול השיממון
» ביקורות נוספות על ערי טרף