היינו שקרנים

כולנו שקרנים. אין אדם שיכול לומר- מעולם בחיי לא שיקרתי. השקרים הם חלק מאיתנו לטוב ולרע
אין תמורה לשקר אלא אמת ואמת. כמה קל לשכוח.

אז היינו שקרנים.
היית שקרן
היו שקרנים
הייתי שקרנית

איך מתארים ספר ששובר אותך, שמוליך אותך באשליה לטוב ומתנפץ אל מול עיניך
הספר הובא לידי ממכרה שלי והיא אמרה- ספר טוב, ספר יפה.
אין בפי מחלוקת. רק הכאב.
איך אתה מרגיש כל כך הרבה מדבר שמעולם לא קרה. לא לך בכל אופן.
הספר הזה. שכולו שקרים- סיפר אמת.


אבל אנחנו מדברים על הספר כמובן.
הספר מתחיל בצורה יפה, נחמדה ויש שיאמרו שגם קיטשית.
תיאורים גסים של מציאות עשירה ודלילה.
המבטים החולים בדמויות
כל הדברים שאתה לא מבין עד לסוף
סלחו לי על הבלבול אך אם תוכלו להבין- עבר מעט זמן מאז קראתי את הספר לאחרונה.

אבל הסוף. המטלטל. הלא יאומן והקשה. הרגע שפשוט חולף בשניה שובר את המציאות.
הרגע הזה הוא הסיבה, למה אתה קורא. למה את עצובה למה ככה

לא דיברתי על הספר הרבה בביקורת הזאת, לא באמת אבל אם קראתם תודה לכם

לסיכום- ספר נפלא וממולץ

היינו שקרנים/ א' לוקהארט

יותר מכל, אני אוהבת פנטזיה. קסמים, מכשפות, ארצות משונות ועוד.
עולמות שלמים שאני רוצה לצלול לתוכם ולהישאר לנצח.

"ילדי דם ועצם" זה אחד מהספרים האלה, פנטזיה, עושר, מציאות
זיילי זוכרת את הרסו את עמה, השפילו אותם, רצחו את יקיריהם.
לפי הכריכה הספר אולי יכול להישמע לכם כמו רעיון מוכר וידוע שכולנו כבר שמענו בעבר, פשוטת עם, מסע הירואי, נסיך וכו'
אבל יש בספר הזה כל כך הרבה יותר מזה!!
הוא מראה שוני ופחד, איך אנשים בעלי מעמד גבוהה מרשים לעצמם לעשות כרצונם. כיבוש ומלחמה.
העולם לא הוגן אבל הם נלחמים נגד זה, על הזכויות שלהם ועל מה שנלקח מהם בדרך, אמנם הם לא יכולים לשנות את העבר, אבל הם מובילים לעתיד טוב יותר.
איכשהו הספר מצליח גם להיות בעל עלילה מושכת וקסומה וגם להעביר מסר חשוב לעולם.

אני אהבתי את הספר מאוד ושמחתי לחיות בתוכו כל זמן שקראתי בו.

מומלץ לכולם.
כי תמיד טוב לקרוא.
אז תקראו ותהנו מהקריאה:)

כעורים



מכיל מידע מתקציר הספר




מי לא רוצה להיות יפה? להיפטר מהאף הגדול? העיניים הקטנות? החיוך הסולד?

בעולמה של טלי זה אפשרי, זו מציאות, כאשר אדם מגיע לגיל המיוחל הוא רשאי להפוך ל… יפה.
טלי כל חייה חיכתה לרגע שבו סוף סוף תוכל להיהפך ליפה, לעבור לעיר הגדולה ולחיות חיים יפיפיים עם אנשים יפיפיים, אך נלקחת ממנה ההזדמנות כאשר חברתה בורחת, על טלי מוטלת המשימה ללכת לאחריה ולגלות היכן המורדים מסתתרים ולדווח על כך ולא, לעולם לא תהיה יפה.


אבל מי רוצה להיות יפה בעולם מכוער?
אמנם האנשים יפים ושמחים מוקפים בטוב ויופי. יופי. יופי.
אבל אין חופש של ממש. כמובן יש את החופש המדומה כביכול שניתן, עשיית דברים באישור הממשל. כולם אותו דבר, הצבעים מעט שונים אבל מלבד זאת… עיניים גדולות, שפתיים מושכות. פרצופים יפים עם חיוכים זולים. המחשבה העצמית נלקחת והכל קורה במעין ברירת מחדל.

טלי למדה יותר על העולם שבו היא חיה, לראשונה בחייה היא רואה שקיעה אמיתית ומוצאת שייכות, יופי הוא לא הכל והספר הזה כאן כדי להוכיח את זה.


ספר שבהחלט מומלץ אבל יש להזהיר שהוא קיים כחלק מסדרה ולא כולה תורגמה לעברית.

להתראות לבינתיים

הספר הזכיר לי כמה ספרים שונים-
משחקי הרעב
שחקן מספר אחד

אוקי. אז זה לא הכי מקורי…
לפני שהתחלתי בקריאה ראיתי שכתוב שעלינו לפתור חידות, לא ממש הבנתי ש-'עלינו' זה באמת אנחנו, הקוראים עד שפתחת את הספר!
חידות. אני גרועה בזה.
אבל המשכתי מתוך תקווה שזה לא כזה פרט חשוב להבנה של הסיפור, זה לא. אני חושבת…
(היה חלק שהיו סמלים של אלים המיתולוגיה היוונית. כל כך גאה בעצמי על ההבנה!)
אז.
על מה בעצם מדובר?
12 שושלות שלכל אחד יש שחקן אחד שמייצג אותם (משחקי הרעב מישהו?) הם קיבלו מסר במטאור ועכשיו הם צריכים לפתור חידות (שחקן מספר אחת?) ולהשיג את שאר המתחרים כדי להיות הראשונים שיגיעו לסוף, ינצחו ו… יקבעו את גורל העולם? כן, זה נשמע לי נכון.
הספר עצמו מסופר מכל אחד מהמשתתפים, ממש. כל אחד. זה היה יכול להיות די מייגע אם היה מדובר אולי בספר אחר אבל כשמדובר בספר הזה מקבלים הרגשה שזה די מתאים.
חוץ מזה גם יש את עיניין הפרקים, הם קצרים, ממש קצרים, קצרים במובן של שני עמודים לפרק. וואו.
שוב, אני חושבת שאם היו יותר ארוכים אז היינו משתעממים יותר בקלות מהקריאה.

הרעיון עצמו נחמד, גם אם לא הכי מובן, חייזרים משמיים משחקים על גורל האנושות… סביר לגמרי.

הכריכה מושכת, מאוד. מי לא אוהבת זהב, כיתוב מסתורי מסמלים לא מובנים?!

והתקציר… לא הכי טוב אבל אפשר לומר שהם השתדלו מאוד. כבוד.

אני ממליצה מאוד לנסות את הספר, איך הוא היה. את זה אתם יכולים להחליט ומי יודע אולי תצליחו לפתור כמה חידות…

אני אתן לספר 4 כוכבים כי אני חושבת שמגיע לסופרים על המאמץ ועל ה- 1+1 של המשחק שבו גם אנחנו יכולים להשתתף.

תהנו!

בת אודין, טבעות העורבים- ספר 1.



אף ספר הוא לא מושלם. ומדוע שיהיו כך?
אם לא, כיצד נשאל שאלות, על מה נדבר ומה נתלונן
אז כן. ספר לא צריך להיות מושלם אך יש לשים לב לפרטים כי אם לא אין זה ספר כלל אלא בליל של מילים חסרות פשר

אזהיר ואומר שאני לא כל כך טובה בכתיבת ביקורת אך אנסה להעביר לכם את דעתי הכי טוב שאני יכולה

אז כך היה:
את הספר הזה לקחתי מהספרייה (ומיותר לציין שכעת שהיא סגורה אני בהחלט באיחור) ולא באמת חשבתי שאקרא אותו, או לפחות, אהנה ממנו.
עברתי על ידו הרבה פעמים במהלך החיפוש אחר ספר אך מעולם לא היה מושך במיוחד בעיני. כן. עולם דמיוני, אנשים זנבות, שערים בין עולמות.
כל מה שחובב פנטזיה יכול לבקש. אך למרות כל זאת לא היתה לי משיכה רבה אליו ובכל זאת מתוך מחסור בספרים לקחתי אותו.
חרטות?- לא
ביקורת- כמובן

הדבר הראשון שאציין יהיה התיאורים והדימויים. בתחילת הספר לא הבנתי דבר, בעיני היה כפרטים ודברים ונים לחלוטין שעלי ללמוד לחבר, היו ביטויים ומשגים שלא היה לי מושג מהם כמו- הטקס, ההרים, מנפלה, העוצמה...
בתחילה כל אלה הופיעו כדברים שאנו כאילו אמורים לדעת ואני שואלת מאין לנו? כן יש מפה, כן הם מדברים אך אזכור של אנשים ודברים ומקומות בתחילת הספר הוביל אותי לבלבול רב וכמעט ליאוש. אך המשכתי ולו רק לשם ההבטחה והציפייה לגלות עוד על העולם הזה.
בהמשך הספר דברים התבהרו אך לא אוכל לומר לכם שאני מבינה הכל, כי אני לא, עדיין יש לי שאלות ודברים שהייתי רוצה לדעת ולהבין לעומק אך לשם כך אני מפה לקרוא את הספר הבא

מלבד כל זאת מערכות היחסים בין אנשים נראו רופפות, משונות ולעיתים כלל לא מובנות. מהי מערכת היחסים בין רימה להירקה, מיהו בדיוק אורד, סיליה חשובה?, מי אתה לוסניאן?!
כל זאת ועוד.
היו מערכות יחסים שנמשכו כשני פרקים ופחות, הפחותה שבהם נמשכה כבערך שני עמודים.
הייתי שמחה אם היה הרחבה בין הקשרים ומעט יותר מידע עליהם.

בהמשך הבנתי יותר, חיברתי נקודות והתחלתי להנות, קראתי על מסעותיהם של אנשים שונים והבנתי קצת יותר.

לא אומר שהבנתי הכל ולא שזהו ספר מושלם חד וחלק.
אף ספר אינו מושלם



רק אומר לכל אלו הרוצים לקרוא שזה ספר שמתאים לאנשים שיש בהם יכולת של סבלנות והתמדה, אחרת, איני בטוחה שימשיכו בקריאה.
לכל אלו המוכנים לנסות- בהצלחה:)
תהנו, ופסח שמח לכולם.

לכו! רוצו והצילו את נפשותיכם!








מכיל ספויילרים
כן זה בהחלט מכיל ספויילרים…





אז…. מה בעצם קרה פה?...
איך היה?
המ…

רעיון- 60
כתיבה- 30
ביצוע-0


0!
איך ספר יכול להידרדר כל כך ובצורה חלקה כל כך?!


אז ככה, תקציר:

ווילו יודעת שהיא שונה מנערות אחרות, (כמו כל מתבגרת בעולם אני מניחה) ולא רק מפני שהיא טובה בלתקן מכוניות (נשמע קצת סינדר לא?). לווילו יש כוח מיוחד: כשהיא נוגעת באנשים, היא מסוגלת לקרוא את עתידם, לדעת את חלומותיהם, את תקוותיהם ואת חרטותיהם (לא קריפי) . אין לה מושג מאין הגיע הכוח הזה…( טוב בוא נראה מלאכים קוראים לספר הזה נכון?)
ואז הכול משתנה כשווילו מגלה שהיא בעצם מלאכית ( לא מאמינה! ציניות) למחצה, ושמישהו מנסה להרוג אותה…(חביב סך הכל)
אלכס המסתורי והיפהפה (יאכ!) הוא קוטל מלאכים. הוא יודע את סודה של ווילו ומשימתו היא לעצור בעדה. הכוחות האפלים הנחבאים בתוך ווילו הופכים אותה למסוכנת – וגם לנחשקת (אווו! קיטש מתקרב!). למרות כל פעמוני האזעקה המצלצלים בראשו, אלכס מוצא את עצמו הולך ומתאהב באויבת המרה ביותר שלו…




או-קי.
אתם מבינים על מה אני מדברת נכון? כלומר-
מה-זה ממש מטומטםאיךבשםהעולםכולויכלמישהוליצורמשהוכלכךכלכך-----!!!!!!!!!
זה לא שאני לא מבינה אני מבינה.
רגע אני לא.
טוב בואו נתחיל שוב.
אז הרעיון שלהספר עצמו היה טוב, את זה כבר אמרנו, חצי מלאכית ומתנקש, נשמע טוב לא?
אז אני דמיינתי משהו כזה…
חצי מלאכית שהיא גם מכונאים מחוננת פוגשת במתנקש שלה הם מגלים אחד את השנייה יוצאים למסע להרוס את גזע המלאכים שמשליט טרור בעולמנו היא בעלת תושייה, כוחות נפשיים ויכולת התמודדות מדהימה! היא לא זקוקה לאף אחד והיא מתמודדת עם גורלה!
בין לבין מתפתח רומן קצר בינה לבין המתנקש הוא מבטיח לעזור לה וכולי וכולי…

אבל. לא. ווילו (ערבה באנגלית) היא אדם חסר אופי ובלי הרבה עיניין, כל העיניין שהיה לי בא היה בווילו הקודמת ווילו שממש מתקנת מכוניות ולובשת סטייל שלם משלה לא היצור הרכרוכי והמציק שהיא נעשתה, מהרגע שהיא פגשה את אלכס (המתנקש כן?) היא נעשתה -חתיכות! אני נמסה! איפה האופי!?!
אני מרגישה כאילו ווילו של השני עמודים הראשונים של הספר הלכה ונאבדה וכל מה שציפיתי מהספר להיות הלך איתה.
הספר עצמו והעלילה הממשית אבדה ונעלמה איפשהו בתוך רומן של פוצי מוצי וקיטש נוטף.

וואוו. לקטול ממש מוציא את הרע שבך נכון?

אז בואו נחזור לענייננו, ישנו אלכס מתנקש מוכשר שהוא נקרא גם קמ''ל (קוטל מלאכים), הוא למד הכל מאביו שנהיה קצת אובססיבי להריגת מלאכים (אחלה אבא שבעולם!) הוא רוצח בדם קר ו-
רגע הוא לא! כי הוא בעצם סטוקר שעוקב אחרי חצי מלאכיות ישנות במכנסי פיג'מה ורודים וחולצה אפורה! אוי נו באמת!
ממש שיגיונות של לילות קיץ חמים או למעשה לילות חורף קרים. מה שמזכיר לי, אני מביאה שוקו כבר חוזרת….




חזרתי!
אז על מה חשבתי? מה עוד יש לומר?
הכתיבה. טוב, זה היה רע.
גוף הכתיבה עצמה לא היה טוב, כשהיינו בנקודת המבט של אלכס ראינו הכל מגוף שלישי- שזה בסדר סך הכל, אבל אז! ווילו באה והכל סופר אצלה מגוף ראשון! בתחילה חשבתי אולי זה טעות בתרגום אבל באמת מרגיש קצת מוזר לטעות בסדר גודל כזה! זה פשוט לא נשמע טוב! וזוהי אחת הסיבות שהספר לא היה טוב לי, אם הכל היה בגוף שלישי או בגוף ראשון (אישית אני מעדיפה גוף שלישי) אז הייתי מסתדרת, ייתכן והיום עוד בעיות כתיבה אך טעות גדולה ומציקה זו הפריעה לי מאוד אז לא אוכל לדווח על אחרות. עמכם הסליחה.




הביצוע. האם כבר הבנתם מה היה לא בסדר? כל הקיטשיות והדרמה המפונפנת? היה מיותר ובחורנו המסכן אלכסילדותקשה היה אפילו יותר מעצבן מזה!
טוב כמובן שאף אחד לא יגיע לרמת בחורמסכןבודדומנודה שלנו (המבין יבין) אבל אלכס בהחלט לא נועד להיות דמות כזו.
ו-ווילו בתור אחת שממש אוהבת את משפחתה וחברתה לא ממש הרגישה צורך לתקשר איתם- כן כן אני יודעת סכנת נפשות והכל, אבל לפחות ברגע בו ידעה שהיא עומדת למות היא יכלה לכתוב לחברה, ואחרי שאלכס הציל אותה (יאכ!!!!!! בחילה!!!) היא יכלה ללכת לאמא שלה לספר על אבא שלה. אבל לא!
אשת משפחה אמיתית.

נגמר לי השוקו!!!! הוא תמיד נגמר בסוף!

מי שבאמת אהבתי היה ג'ונה, יצור חסר עמוד שדרה שכמותו. מתה עליו! הייתי מדברת יותר על הספר אבל באמת שהעלילה הייתה כל כך לא מודגשת שפשוט אין לי צורך לפרט...

טוב אני הולכת להכין לי עוד שוקו אז… ביי לבינתיים!
אני הייתי אני ואתם עדיין אתם… לא מלאכים במסווה כן?
ביי

איך לסכם?
גל ראשון. כיבוי אורות
גל שני. שיטפון
גל שלישי. מגפה
גל רביעי.משתיקים
גל חמישי...

טוב, האפוקליפסה כאן, האנושות מתה, חייזרים משתלטים על כדור הארץ ומה עוד צריך?
הספר עצמו היה בליל אחד גדול וקשה של מילים שלוקח זמן להבין, אך ברגע בו אתה מבין אתה לא יכול להרפות
הספר מספר על המאבק שלנו, האנושות סביב הסוף. זה לא הספר הראשון ולא האחרון בו נאמר ויאמר- אני רוצה לחיות.
כיצד נוכל להיאבק? בשלב הזה אין כבר בחירה האם לחיות או למות אלא כיצד נמות.
המאבק המתמשך נגד מה שקורה, מה שהכירו, העולם שלפני זה מה שמשך אותי לספר. אני מאמינה שריק שיקף בצורה מדויקת עד כמה שרק יכל את המציאות במקרה של פלישה חייזרית.
טוב, אז מתברר שפלישה חייזרית זה לא בדיוק אי. טי. ביקור קצר ונחמד. לא. בכלל לא.
הם פולשים, הם הורגים. הם חכמים מאיתנו והם ישמידו אותנו.
ובכן, בהצלחה לאנושות!

באת שאין לי הרבה לומר על כך, רק החיבור המדהים עם המציאות העלילה המקורית (שמעתם נכון מקורית!).
אמנם במהלך הספר ישנה שאלה מרכזית ששיגעה אותי וכנראה גם משכה אותי להמשיך הלאה והיא- למה?
למה הם תקפו?
למה הם חיכו?
למה הם חיים?
למה לא השמידו את כולם?




לסיכום.
ספר מעניין וממכר

אזהרה
תתחילו ולא בטוח שתוכלו להיגמל

מומלץ לא לקרוא לפני השינה ולא מומלץ לאנשים עם פחד מפלישת חייזרים

תהנו!
אני הייתי אני ואני בהחלט מקווה שאתם אתם ולא חייזרים במקרה
לילה טוב:)

שלום לכולם!
לאחר הרבה זמן חזרתי עם ביקורת חדשה, ומה טוב יותר מביקורת על ספר אם לא ביקורת שקראת כמה פעמים ושיש לך כל כך הרבה מה לומר עליו (טוב, אולי אני קצת מגזימה...:) )
בואו נתחיל!


הבחירה
.
.
.
אמ... אוקיי, מה בוחרים?
בעיקרון שם הספר מציין בחירה מה שאומר שעל הדמות הראשית יהיה הצורך לבחור משהו רק ש-
מה?
אני לא ממש ראיתי בחירה בספר. זה יותר הגרלה מבחירה, אלא אם כן מנסים להיכנס ללבד יותר עמוק על בחירות וחופש וכולי וכולי, מה שלא נראה לי בגלל ש...טוב, קראתם את הספר או לא?
הספר עצמו היה כתוב בצורה מעט שיטחית אין הרבה עומק בדמויות ומרגיש כאילו אלי קונדי הנכבדה ניסתה לסחוט מראשה את מעט היצירתיות והמקוריות שהיו בו והכניסה לשם בתוספת כל ספרי הנוער/פנטזיה הנמכרים.
אז כן. אין הרבה עיניין או משמעות בספר והאקשן... בואו נאמר שגם הוא לקח חופשה קצרה
הסיפור עצמו מרגיש כאילו סופר כבר קודם ואם להודות באמת עוד יסופר בעתיד, מה נאמר? רעיונות חדשים הם לא בדיוק דבר שיש לכולם אבל היי! הם חייבים להיות סופרים נכון? אז הם יוציאו את הספרים שלהם ואנו נקרא, חלקנו נאהב וחלקנו נרגיש כאילו ביזו את הז'אנר היפיפיה והטהור שאנו קוראים
נ.ב.
למקרה ולא הזהרתי יש משולש אהבה, אם ניתן בכלל לקרוא לזה 'משולש אהבה' הם לא ממש מודעים אחד לשני ואחת הדמויות שלהם פשוט נדחקת לצד חסרת משמעות, כן, בדיוק כך. חסרת משמעות.

בואו נחזור רגע לכל העיניין של הבחירה, הנה לכם התקציר:
קאסיה חיה בעולם מושלם.(גם אני רוצה!) זהו עולם סגור שבו המִנְהֲלָנים מחליטים את מי תאהב,(טוב, אולי לא) היכן תעבוד ומתי תמות.(בחירה אמרתם?) קאסיה סומכת על הבחירות שלהם ובמיוחד על הבחירה בבן הזוג המושלם, חבר הילדות שלה זַאנְדֵר.(וואו) אבל קאסיה מגלה באקראי נער אחר ושמו קֵי (כן. אקראי. משתגידו'), הנער שהמִנְהֲלָנים בחרו להסתיר מפניה. עתה מתחיל הספק לכרסם בלבה והשאלות לא נותנות לה מנוח.(אז היא נהפכת לנורמלית) היא נמשכת אחרי קֵי בחוטים דקים של סקרנות ושל רגש וניצבת מול בחירות בלתי אפשריות: בין זאנדר לקֵי (רחמי על הבנים), בין אהבה בטוחה להתאהבות מטלטלת, בין העולם המוכר שבו חיה לעולם המסוכן שקֵי מוליך אותה אליו (הממ..).
האם חופש בחירה מוביל בהכרח לאושר או אולי לשרשרת של טעויות בדרך אל הלא נודע?(אני בעד הטעויות!)

אז... כפי שראיתם, בחירה. אני לא ראיתי בחירה. אתם? אני מפספסת משהו?!
אז ככה- מנהלנים. אין בחירה. משולש אהבה. מחליטים על כל צעד בחייך. חבר ילדות. קי.אהבה. סכנה מטלטלת-
רגע מה?!
מאיפה הבאתם סכנה מטלטלת? לא דיברנו על עתיד בטוח? צעדי תינוק בעזרת המנהלנים? מאיפה הסכנה הגיעה?!

קולפנימי היה חסר עיניין בספר אז הוסיפו את זה

תודה לך קול פנימי, מה הייתי עושה בלעדיך.

אולי כדאי שאכתוב גם כמה מהדברים שכן אהבתי אז במיוחד בשבילכם: אם יש דברים שאהבתי? כן, הכריכה די טובה...


ל-ס-י-כ-ו-ם-!
(כן אני יודעת שממש חיכיתם לזה)
סדרה די רדודה, רומנטיקה ומשולשי אהבה המתאימים לסגנון המסוים הזה. כריכה נחמדה וסיפור לא מקורי במיוחד.

_למי זה ממומלץ_
לכל חובבי הרומנטיקה הרומנטית וסיפורים קטנים וטיפשיים שיגרמו לכם לשמוח ולקפץ במקום.

תודה רבה שקראתם, אם קראתם, נתראה בפעם הבאה:)

התכנון המקורי שלי להיום היה לשבת מול המחשב ולצפות בסרטים במשך כל היום (לא כזאת תולעת ספרים אחרי הכל) אבל אז ממש כשהתיישבתי הספר תפס את עיניי, קניתי אותו לפני שנה וכבר קראתי אותו פעם אחת מאז, כל מה שזכרתי היה שאהבתי אותו מאוד. הוא משך אותי אליו (אולי אש מעורבת בעיניין) ואז בלי ששמתי לב כבר הייתי בעמוד 50 בלי יכולת להפסיק לקרוא (טוב, אולי כן תולעת ספרים)...
זה היום הנפלא שלי, איך אתם?

הספר הזה הוא אחד הספרים המיוחדים שיצא לי לקרוא, לפעמים בסדרות ספרים אני מרגישה שהסופרים מהססים עם כל מיני דברים- רומנטיקה, במהלך הספרים אחד אחרי השני היא מתפתחת,לאט לאט. בעדינות שאילו חושבים שזה יבהיל אותנו ונבח בצרחות מהספר, אבל לא קריסטין, לא. בהחלט לא כבר מהספר הראשון בסדרה (מחוננת) היא עשתה את הקפיצה, לא היה שם היסוס ועל זה אני מכבדת אותה.

אולי בעצם הייתם רוצים לשמוע על הספר ולא להקשיב לברבורים המטופשים שלי, ובכן זה בשבילכם.
הספר, במילה- טוב
בשתי מילים- מאוד טוב
בשלוש מילים- מאוד מאוד טוב
בכמה מילים שבא לי- מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד...........טוב!


די נגמרו לי המילים, טוב אני יודעת שזו לא הייתה ממש ביקורת אבל הייתי צריכה לכתוב משהו, כי להשאיר את זה ככה. לא נראה לי מתאים...
טוב תודה שקראתם אם קראתם!
תמיד שמחה לתגובות.
אני הייתי אני ואתם עדיין אתם (אני מקווה)
להתראות בביקורת הבאה:)






אזהרת ספויילר


בתור מפלצת היא לא ממש מפלצתית למעשה אנושית כמעט כמו כל אחד.
רגע, לא. היא לא כמעט. היא לגמרי אנושית.