ביקורת ספרותית על האמת הסופית - אוקסה פולוק #6 מאת סנדרין וולף
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 24 בנובמבר, 2018
ע"י ציידת נקמה


האם זו רק אני או שבאמת אף אחד לא כתב ביקורת על הספר.
טוב במובן מסוים אני מבינה אתכם, רובכם וודאי וויתרו על הסדרה בספר הראשון, השני או אולי בשלישי, וכן הלאה...
או אולי פשוט גם אתם הייתם המומים?
אכן סוף הספר השאיר אותי בוהה בתקרה למשך שעה ועשרים ושתיים דקות תמימות.
כפי שאולי חלקכם אולי יודעים, כתבתי ביקורת לספר הראשון בסדרה... והיא לא הייתה כל כך מחמיאה...
בנוסף גם הודעתי על כך שקראתי כל ספר וספר שם בשביל הדמות האהובה עליי- טוגדאול קנוט
ועכשיו- וזוהי פנייה ישירה אל הסופרות- למה?!
מה עשה לכן טוגדאול המסכן, היפה, המשועבד, המסוכן וה-טוב נו יש עוד הרבה...
אני לא כתבתי ביקורות לכל הספרים בסדרה רק לראשון, וכאן, לאחרון- היו כל כך הרבה דברים רעים, וגם טובים לומר עד שהכל היה מתפרש על עשרה עמודים לפחות, אז חסכתי ממכם את כל המילים המתרוצצת בראשי וכתבתי את זה...
הספר אוקסה פולוק האמת הסופית לא באמת התעלה על עצמו מבחינת הכתיבה, היו את אותם קטעים משעממים ונמרחים שבהם אתם בעצם לא מבינים כלום,
אבל...
זה היה ממש מרגיז!
למה הסוף הטוב מגיע רק להם?
ומזו האמירה הנוראית הזו---אנחנו המקוללים---?!
למה?! למה הדמויות הכי יפות תמיד נזרקות בסוף לפח?!
אבקום- השומר האמיץ והנאמן של הנשגבים
ברברה- שבעצם... איך היא בכלל הייתה קשורה?
זואי- האהובה, היפה, המסכנה... רגע. זה לא מה שכתבתי על טוגדאול?...כן... הנחמדה, שברוב אכזריותן של הסופרות נלקח ממנה כל סימן קל שבקלים לרגש האהבה
מורטימר- שבתוך תוכו יש אדם אמיץ ואומלל המחכה ליד שיושיטו לו לעזרה
ו...טוגדאול- האם זה היה שווה את זה? לא יכלתן לתת לי את הסוף הטוב לו יחלתי? טוגאול, יפה מתמיד מחזיק יד ביד עם אוקסה בראש מגדל הזכוכית?קורא לה 'נשגבת קטנה שלי'? (שום דבר רע נגדך גוס...)
מדוע ולמה דנתם אותו ואת שאר- האלה שיקראו אנילימילים לנצח-לגורל המר והעצוב הזה?
האם זה עשה לכן כל כך רע שאנשים אוהבים דמויות מסויימות מאשר הדמויות אותן אתן רציתן שיאהבו?האם אתן עד כדי כך 'אורטניות'?

האפילוג.
בואו נדבר לרגע על האפילוג.
טוגדאול קנוט.
או שמא טוגדאול קוב?
יש לא התחלה חדשה, כאדם טוב יותר או רע יותר.
הקטע הזה הוא זה שאכן גרם לי לפרוץ בבכי, כל הזמן הזה חיכיתי לטוב שיבוא אך במקום זאת הוא נתקע עם הירושה מאביו- קללתו הנצחית.
החלק הזה שאותו קראתי לפחות ארבע פעמים השאיר גוש בגרוני.
הייתי רוצה כל כך לשמוע א המשך הסיפור שלו.
האם אוכל? הדמות- האדם, היחיד, שלמענו קראתי את כל הספרים עד כה, פשוט, מה?
הוא היה הדמות הכי אנושית במהלך כל הסדרה הזו ואני מקווה שכולנו מודעים לכך.


זו הייתה הביקורת הכי רגשנית שלי עד כה.
סליחה על כל השטויות שכתבתי פה רק כדי להוציא את זה מהמערכת שלי.

ותודה שהקשבתם, אם הקשבתם.

ומאז ולתמיד- תהנו מהקריאה.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ