ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 25 באוקטובר, 2018
ע"י חתול השיממון
ע"י חתול השיממון
***קרס – תולדות הלבנה 3***
אמ;לק: כן או לא? אה ברורררר? כל ספר בסדרה הזאת טוב מקודמו, אני מתביישת בשבילכם שאתם עדיין צריכים לשאול בכלל
-גילוי נאות: קיבלתי את הספר לסקירה-
תקציר מגב הספר:
מצבם של סינדר וחבריה מעולם לא היה גרוע יותר. בכדור הארץ הם נמלטים מפני החוק ובחלל עליהם להסתתר מפני המלכה לונה והצבא הנורא שלה. הסיכוי היחיד שלהם להינצל הוא קְרֵס, נערה האקרית מבריקה הכלואה בלוויין. אבל החבורה לא יכולה לדאוג רק לעצמה. כשהמגפה מתפשטת ומחריפה ויום חתונתם של המלכה לונה והקיסר קאי מתקרב במהירות, על החברים לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי...
"המומנטום שנבנה בשני הספרים הראשונים ממשיך להתעצם בעוד הסכנה המאיימת על סינדר וחבריה גדלה. חייבים את הפרק הבא, ומהר!" פבלישרז ויקלי ( =^.^= זה נכון =^.^= )
ומה אני חשבתי:
זהו הספר השלישי בסדרה, והמתח מרקיע שחקים! (שחקים הבנתם? כי חלק ניכר מהסיפור מתרחש בחלל). והפעם הגיבורה היא רפונזל (כפי שניתן להסיק מהכריכה המקסימה), הלא היא קרס, קיצור של קרסנט מון/סהר ירח בשפת הקודש (ולא שם של איזה צמח, כפי שאמרו לי פעם אנשים מבלבלים שגרמו לי לפקפק באנגלית שלי. לא תבלבלו אותי יותר כי איי נואו אינגליש!)
קרס היא ללא ספק האהובה עליי מבין נסיכות הדיסני העתידניות שהכרנו עד כה (למרות שיש לי תחושה שאני הולכת לאהוב את שלגיה אפילו יותר): היא פשוט כזאת מאמי! וחסרת כל כישורים חברתיים ודי משוגעת ומאוהבת לגמרי בקפטן ת'ורן, בדיוק כמוני! וגם שאר הדמויות עדיין שם, כמובן: סינדר (שלאט-לאט מתפתחת לכדי מנהיגה של ממש), סקרלט (שנעשתה הרבה פחות מעצבנת), וולף (שכמו כל זאב שמוחזק בחללית מביא לדעתי יותר נזק מתועלת, אבל נו בסדר), קפטן ת'ורן (ההורס) ואיקו האנדרואידית הסרקסטית האחת והיחידה.
עכשיו הספר כבר לא קרוב ללהיות דומה לאגדה, הוא פשוט ספר הפלת משטר/מלחמה עם רמות אקשן כל-כך מטורפות שאם הייתם סייבורגים (אני מתכחשת למילה "קיבורגים" ולא אכפת לי מה חושבת האקדמיה ללשון) המערכת שלכם היתה מתריעה על דופק מואץ ורמות אדרנלין גבוהות לאורך כל הקריאה. ועדיין – פרטי האגדה של רפונזל נשמרים (לפחות אני חושבת שהם נשמרים. אני נבוכה להודות שכל הידע שלי לגבי רפונזל מבוסס על הסרט של דיסני), וכמו בספרים הקודמים משולבים בעלילה בצורה כזאת גאונית.
מה אומר עוד? אני פשוט אוהבת את הסדרה הזו. אני אוהבת את איך שהסופרת הפכה את כל נסיכות הדיסני (וכיפה אדומה) לכל-כך שונות זו מזו ואמינות ובעלות אישיות. אני אוהבת את התיאורים של פרטים קטנים שהיא מכניסה לפעמים (למשל טיפות אחרונות שמטפטפות מברז אחרי שסגרת אותו) שגורמות לסיפור לקום לתחיה בדמיון שלי – זה ידוע שממש קשה לי עם ספרים שאני לא יכולה לדמיין בראש שלי כמו סרט שרץ תוך כדי הקריאה, אבל היא הפכה את זה לכל-כך קל וטבעי. אני אוהבת את איך שהיא לקחה אגדות, שהן הדבר הכי קלישאתי ורדוד ביקום, והפכה אותן לסדרת פנטזיה מקורית ומורכבת.
אם לא תתחילו את הסדרה הזאת תכף ומיד תצטערו כל חייכם. אם כבר קראתם את שני הספרים הקודמים – אתם ודאי לא צריכים את הסקירה הזאת, כי אתם בטח כבר מכורבלים סביב הספר, מזילים עליו ריר ולוחשים מיי פרששששס. יאללה תעשו חיים!
נ.ב
חידה: על הכריכה הפנימית כתוב – "שילוב של סינדרלה, זכרון גורלי ומלחמת הכוכבים". אתם מצליחים להבין למה? כאילו, בסדר, סינדרלה. אבל זכרון גורלי?! מה, כאילו, בגלל ששוורצנגר שיחק בזכרון גורלי והוא שיחק גם בטרמינייטור וסינדר היא סוג של טרמינייטורית ממש מגניבה? ולמה לעזאזל להשוות את יצירת המופת הזו לסרטים הסתמיים-מינוס בכיכובם של דודידו (מ"דפנה ודודידו"), בחורה עם שיער-בייגלה ובאד גאי שנראה כאילו בנו אותו מלגו?!
8 קוראים אהבו את הביקורת
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
