ביקורת ספרותית על צבים כל הדרך למטה מאת ג'ון גרין

---

האלרגיה שלי לג'ון גרין נגרמה כשספרו "אשמת הכוכבים" תורגם לעברית. התגובה הראשונית שלי הייתה מתונה, כמעט לא מורגשת. במהלך החשיפה הראשונה הזאת נוצר אצלי מין "זיכרון חיסוני", כך שבחשיפה שלאחר מכן לספרו "מחפשים את אלסקה" כבר התרחשה אצלי תגובה אלרגית קשה יותר. אנשים שונים פיתחו תגובות שונות, אבל אצלי התסמינים היו חמורים מאוד - מסוכנים ונמשכו לאורך זמן. אבל ההשפעה האיומה הזאת עליי התרופפה עם הזמן כי מנעתי את עצמי מחשיפה לשאר ספריו וקיבלתי טיפול תרופתי יעיל ובטוח - קראתי ספרים מעולים.

אך לא התרופפות ההשפעה גרמה לי לקרוא את "צבים כל הדרך למטה", אלא המוכרת העליזה בחנות הספרים שנשבעה לי ש"הספר הזה הוא ממש לא כמו כל הקודמים של גרין". קראתי את התקציר המשכנע והמסקרן שבגב הכריכה, ואני חייבת להודות שזה היה נראה מבטיח ושונה. היו גם שבחים רבים שעוררו את ענייני "הספר הטוב של השנה על פי הניו יורק טיימס..." "רומן מטלטל ופוקח עיניים" "קלאסיקה מודרנית חדשה" ועוד שקרים מהסוג הזה.

נתחיל בכך שהתקציר לספר והספר עצמו קשורים אחד לשני באופן מקרי. כאילו מי שהיה אחראי לכתיבת התקציר ידע היטב שאם הוא יכתוב מה באמת מתרחש בסיפור הוא פשוט לא יימכר. הדמות הראשית והחברה שלה לא יוצאות לשום מסע ארור, לא בולשות ולא מתגנבות יותר משישה דפים. תנו לי לעשות לכם טובה ולכתוב מה באמת קורה בספר הזה: עלילה מסובכת עם דמויות מסובכות בעלות אופי מסובך שאוהבות לסבך לעצמן את החיים המסובכים שלהן ממלא.

אייזה בת השש עשרה היא הגיבורה המושלמת: יפה (וכמובן שהיא לא מודעת לכך), מובכת ומביכה בנוכחות בני אדם, וכל כך עמוסה בטרגדיה ובכאב שלה עד שזה מביא אותה לידי שנינות וחכמה יוצאת דופן לבני גילה. חברתה הטובה והשונה ממנה - דייזי - מנסה להוציא אותה מהקונכיה שבה היא מסתגרת ויחד הן פולשות ומסיגות גבול לשטח לא שלהן על מנת לגנוב תמונות של המיליארדר הנמלט, שהובטח מאה אלף דולר למי שימצא את מקום מחבואו. הבנות לא נענשות או ננזפות בעקבות מעשיהן, אלא ממשיכות בחייהן כאילו הכל רגיל כי בשביל כסף כל האמצעים כשרים, נכון? מסר מאוד חשוב ובריא לנוער של היום.

אייזה מכירה את בנו של המיליארדר עוד מילדות והקשר בינהם מתחדש בעקבות הפריצה שלה לביתו. גרין לא שכח לבנות את הדמות של הבחור בתור נער מיוסר ואומלל שכל הצער בחייו הופך אותו למשורר צעיר ומוכשר. מתפתחת בין השניים רומנטיקה "עמוקה ומלאת הבנה" שאמורה לנגוע לך בלב, הם מדברים על דברים כל כך נעלים שיגרמו לכל נער להרגיש טיפש ושטחי. השניים רוב הזמן עסוקים בכמה הם מסכנים ומנסים לדבר במטאפורות בלתי ניתנות לפענוח. בהמשך אנחנו נחשפים למערכת היחסים המוזרה של אייזה עם עם אמה ועם חברתה הטובה, לקשיים הפוקדים אותה יום יום ולפתרונות שהיא בוחרת לעצמה.

הספר גדוש במשפטים מעוותים, בהומור לא מוצלח, בדמויות משעממות ובמערכות יחסים לא מציאותיות. נמאס כבר מנערים ששוכבים על הדשא, מביטים בכוכבים ושולפים משפטים מדהימים על החיים."צבים כל הדרך למטה" זה עוד ניסיון של גרין לרגש אותנו על ידי שטויות.

שוב התחילה לי פריחה, אז ברשותכם אלך לנוח ואעבור לספר אחר.

» ביקורות נוספות של אַסְיָה
» ביקורות נוספות על צבים כל הדרך למטה