ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 25 בספטמבר, 2018
ע"י חתול השיממון
ע"י חתול השיממון
***קלע הכשף***
אמ;לק: כן או לא? ממש כן – אבל לפני שאסביר לכם למה זה ספר אדיר אכנס בו קצת, כי יש דברים שפשוט אי אפשר לעבור עליהם לסדר היום [וגם – טריגר התעללות בבעלי-חיים. לא משהו ממש רציני, ואם אותי (שרגישה לדברים האלה בצורה איומה) הוא לא עצר כנראה שגם אתכם לא, אבל עדיין ראוי להזהיר]
תקציר מגב הספר:
קֶלֶן עומד רגע לפני הדו־קרב הראשון שלו בתור מכשף, שאחריו יגיע תורם של ארבעת המבחנים שיהפכו אותו למג של ממש. יש רק בעיה אחת: אין לו שום קסם. ואם לא יתגלו כוחותיו, חייו ייהרסו. הוא מתכוון לגייס את כל יכולותיו - ואלה לא יכולות של קוסם כי אם של רמאי. כי לרמות - קלן יודע. ככה לפחות שרד עד עכשיו. ( =^.^= מזכיר מאוד את הגישה שלי לפני מבחנים. חוץ מזה שאני לא מרמה! אני פשוט מסתכלת על השאלות ואומרת לעצמי, תנסי לחשוב בהגיון, חתול. אם היית מבינה משהו מהחיים שלך, מה היית עונה? לפעמים זה עובד, תתפלאו =^.^= )
אבל אז מגיעה לעיר אישה זרה, חריפה וחכמה, עם שלוש חפיסות קלפים. היא שייכת לסוג אחר של אנשים, הארגוסי, ( =^.^= הארגוסי*ם*? =^.^= ) והיא תדחף את קלן לשאול את עצמו מי הוא ומה באמת קורה במקום שממנו הוא בא. המפגש איתה יגרום לו לצאת נגד הכול, כולל משפחתו והקהילה שלו. הוא ימצא עצמו רדוף, ויגלה שהאישה הקשה והבלתי צפויה היא התקווה היחידה שלו.
קלע הכשף הוא הראשון בסדרת פנטזיה חדשה ומסעירה, מותחת ומפתיעה, עתירת כשפים, קסמים, מבחני אומץ וגם רגעי פחד.
( =^.^= וחתולפלצת! יש חתולפלצת אז כדאי לכם =^.^= )
ומה אני חשבתי:
אויה. איך נפלתי כך? כבר לפני זמן רב נדרתי שלעולם לא אניח לעצמי לסבול עוד מספרי פנטזיה שחושבים שהדרך היחידה להמחיש את העובדה שאינם מתרחשים בעולמנו היא לתת לדברים ודמויות שמות שבאופן מובהק לא נועדו להגייה בחך אנושי, ול'פזר בה'ם ג'רש'יים אק'ראי'ים לר'וב (כאילו, איך בכלל מבטאים נ' עם גרש? במה היא שונה מ-נ' בלי גרש?)
והנה אני פותחת ספר שעשה רושם כה מבטיח, וחושכות עיניי מרוב גרשיים וחורקות שיניי מרוב נסיונות שנדונו מראש לכשלון לבטא שמות ומושגים מונפצים שונים. איך הגעתי למצב הזה? ובכן, הספר הזה, כמו הגיבור שלו, הוא רמאי. הוא מפתה אותנו באחת הכריכות היפות ביותר שראיתי, שכוללות חתול מפלצתי ובחורה מסתורית עם קלפים, ובדפים אדומים! זה ידוע איך צבע אדום משפיע על שוורים ואנשים: הם רואים אותו ומסתערים (או רואים אותו ובורחים למקלט, תלוי איפה הם גרים). הוא גורם לנו להפסיק לעמוד על המשמר בעזרת הבטחות על גיבור בשם קלן, שם פשוט בעל שתי הברות ואפס גרשיים. הוא הצליח אפילו לתעתע במוכרים בצומת ספרים, שהניחו אותו (בתום לב, אני בטוחה) על מדף הנוער במקום המדף של מדב"פ רדיקלי (שאותי אישית מפחיד רק קצת פחות מהמדף של ספרי עידן חדש).
אבל, אם נתעלם מכל זה – הרי שמדובר בספר די אדיר, וגם לא מדב"פ רדיקלי בכלל, אלא אכן פנטזיית נוער מוצלחת.
הדמויות אדירות: גיבורנו בעל השם הניתן-בעליל-לביטוי הוא בדיוק הגיבור הציני וחסר המזל שכולנו אוהבים (או לפחות אני אוהבת. אולי כי גם אני צינית וחסרת מזל?) הוא אף פעם לא מנצח כי מושיע מופלא מופיע לפתע פתאום, או כי בעת הייאוש המוחלט הוא מגלה פתאום את כוחותיו רבי-העוצמה, ולמעשה רוב הזמן הוא לא מנצח כלל. כח-העל היחיד שלו הוא חכמה וערמומיות, וזה דבר מרענן ומבורך בספרי פנטזיה שהם סבבה והכל, אבל לפעמים מתחיל להימאס מכל הגיבורים האלה שמחזיקים בכוחות מטורפים ו/או נועדו להציל את העולם, אבל מאחורי כל זה בתכל'ס די מטומטמים.
ויש גם אישה גסת רוח, חובבת אלכוהול ומקטרת (קנה עישון, למעשה, שהוא יותר מגניב ממקטרת!) שהנשק החביב עליה הוא *קלפים*. אתם יכולים לדמיין לעצמכם נשק מגניב יותר? ויש חתולפלצת גס רוח אפילו יותר, שאוהב לאכול עיניים ואוזניים.
גם העלילה אדירה: העולם מעניין והתככים בו רבים – כל הספר מלא בבעלי אינטרסים שונים ומשונים מבחוץ ומבפנים: המגים היהירים ותאבי השלטון (אני מסרבת להשתמש בשמם הנוסף בגלל הגרשיים שבו), העבדים המדוכאים, המכשפים האפלים והמרושעים (האמנם?!), הארגוסים חובבי-הקלפים וגם מלכה זקנה מוזרה אחת. אין הרבה דברים שאני אוהבת יותר מתככים, אולי רק תככים שבאים עם אקשן וקרבות מדי פעם – וגם את זה יש בספר.
והחלק הכי טוב – אין סיפור אהבה! אכן כן, ספר נוער משובח בלי סצינות שבהן שתי דמויות מריירות זו על זו כגושי מרשמלו חסרי בינה! כלומר, לגיבור כן יש קראש, כי תמיד יש לנו קראש על איזה מישהו, אבל אף אחד לא מטלטל בין רגשות עוצמתיים או נשבה בכוחה של משיכה בלתי-נשלטת או כל השיט הזה שהתרגלנו שהוא מנת חלקינו.
בבקשה אל תוותרו על הספר הנהדר הזה רק בגלל שלגיבורה המשנית קוראים פריוס פיצ'פקס (טוב, לא בדיוק, אבל לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לכרוך את המח שלי סביב השם האמיתי), ובשמות של אחרים יש יותר גרשיים מאותיות. אם תצליחו להתגבר על החסרון המצער הזה, תהנו מחוויה נפלאה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מי צריך בכלל כינוי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
לפי מה שאת אומרת זה נשמע אחלה ספר!
במיוחד כי אין בו אהבה: לא הבנתי מה בוער כל כך לסופרות + סופרים להכניס אהבה. תרגיעו. דבר שני, לא אכפת לי מגרשיים. ה'בנת? הם זור'מים לי כזה... (: אני בדיליי מטורף והסיכוי שתקראי את זה הוא אפסי D: |
|
Mira
(לפני 7 שנים)
כמו שין שין אם יש חתולפלצת אני גם רוצה..
|
|
שין שין
(לפני 7 שנים)
אין סיפור אהבה ויש חתולפלצת!
השתכנעתי.
|
|
חתול השיממון
(לפני 7 שנים)
תודה גריפין!
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
כתבת יפה :)
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת