ביקורת ספרותית על השען מאוורטון - ספריה לעם #725 מאת ז'ורז' סימנון
ספר טוב

---

לקח לי קצת זמן להשתכנע לקרוא את השען מאוורטון, מאת סופר הפסאודו-מתח ז'ורז' סימנון. גם אותו לקחתי לי לבסוף בהמלצתו של קולגה מהחנות. אני לא נוטה לקרוא ספרי מתח, ואת רוב אלו שקראתי, סגרתי באכזבה ותחושת בזבוז זמן. אבל הובטח לי שהשען מאוורטון, שבו כלולים שני סיפורים (רוחות הרפאים של הכובען, והשען מאוורטון כמובן), אינו ספר מתח ככל ספרי המתח. אז שויין. פתחתי וקראתי.

רוחות הרפאים של הכובען סובב סדרת פשעים מזעזעים בעיירה השקטה לה-רושל, בה רוצח אלמוני חונק נשים מבוגרות ומטיל טרור על התושבים המבועתים. גורלותיהם של מר לאבה; כובען שקט וקריר המתגורר בדירה מסוגרת עם משרתת שנואה, ומר קשודאס, החייט החששן והזהיר שמהלך בחיים כמהלך על ביצים. הסיפור לא מציע חקירת פשע מסתורית, כי אם מסע לנפש האדם, לתהיותיו ומחשבותיו, והניסיונות הנואשים לסדר בצורה הגיונית ונוחה את צירופי המקרים והאירועים הבלתי צפויים שיש לחיים להציע.

השען מאוורטון מספר על יחסיהם של אב ובן; דייב גאלאווי, שען על סף פרישה שחייו השקטים סובבים סביב אהבתו האין-סופית לבנו, רואה את עולמו קורס סביבו כאשר ערב תמים בנו נעלם. בעוד הפרשה סביב בנו מתחילה להתבהר, גאלאווי שוקע עמוק יותר ויותר בתוך זכרונות מהילדות של בן, ומנסה לתת תשובה הגיונית לשאלה שלא ידע שהוא צריך לשאול: מיהו בנו?

שני הסיפורים עוסקים בעולמם הפנימי של בני האדם, וחוסר ההיגיון והחמלה של החיים. הם מנסים להחיות שני מוחות פועמים במחשבות ורגשות, של שני אנשים שמנסים לענות על שאלותיהם של עצמם, ולמצוא את מקומם בעולמם של אנשים אחרים. נהניתי מהקריאה, אם כי לפעמים היתה מייגעת. נהניתי יותר מהסיפור על השען מאוורטון, אולי גם כי פחות האריך במילים היכן שלא היה צריך להאריכן. יש משהו נוגה בלשקוע בתוך מוחה וזכרונותיה של דמות אומללה. ספר חביב ביותר, אבל מעט תפל עבורי, ביחס לכוס התה הרגילה שלי.

קהל יעד: מבוגרים.

השען מאוורטון, מאת ז'ורז' סימנון, בהוצאת עם-עובד.

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על השען מאוורטון - ספריה לעם #725