ביקורת ספרותית על 68 חדרים מאת מריאן מאלון
ספר לא משהו

---

מציפייה לאכזבה, אבל בכל זאת.

68 חדרים, מאת מריאן מאלון, היה ספר שממש ממש ציפיתי לקרוא. הוא מספר את סיפורם של רותי וג'ק, שבטיול של בית הספר למוזיאון, נשבים בקסמה של תצוגת "חסרי תורן", 68 חדרים מיניאטוריים שנראים כמעט אמיתיים. אבל אז, זוג הילדים הסקרנים מוצא מפתח קסום, שביכולתו לכווץ אותם לגודל מושלם כדי להיכנס לחדרים ולחקור אותם. אבל האם החדרים האלו באמת רק תצוגת מוזיאון, או שאולי סוד קסום מסתתר מאחוריהם? רותי וג'ק יודעים שיש רק דרך אחת לגלות, ויוצאים להרפתקה לגלות את סודות חדרי תורן.

עד פה נשמע מדהים, נכון? סיפור עם פוטנציאל אסטרונומי. אבל לצערי, הוא חוטא בדבר אחד פשוט: לספר סיפור. הסיפור כולו נע על גלגלי הסקרנות, הוא מצפה מאיתנו, הקוראים, להיות מסוקרנים לגלות את סודות החדרים, ולהישאר מסוקרנים רק לשם הסקרנות. אבל כל סיפור טוב צריך בעיה, צריך רשע, צריך תסבוכת - משהו, שיניע את העלילה. אבל בספר 68 חדרים, אין כזאת. יש כמה ניסיונות ליצור "תסבוכות", אבל אף אחד מהם לא אמיתי. חסר סיפור, בסיפור הזה. לא מספיק ליצור אווירה קסומה ומסקרנת - לחקור את חדרי תורן רק לשם הסקרנות, זו לא עלילה שיכולה להחזיק יותר מדי עמודים. אבל הנה, הסופרת כתבה ספר שלם מזה. ובהיותו נטול בסיס חזק לעלילה, הוא גם נטול עניין. ספר תפל, שסיימתי לקרוא רק מהתקווה שאולי יתפתח משהו מעניין מכל זה. אבל גם זה לא קרה...

לסיכום: רעיון גדול. ספר קטן. לא שווה מאמץ. באסה.

קהל היעד: ילדים ונוער.

68 חדרים מאת מריאן מאלון, בהוצאת מודן.

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על 68 חדרים