ביקורת ספרותית על סיפור על אהבה וחושך - מהדורות שונות מאת עמוס עוז
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 ביולי, 2018
ע"י סימנטוב


לפעמים אני שומע אנשים שאומרים מה הם חושבים והם אומרים את זה ככה שכאילו אי אפשר להתווכח כי מה שלא תגיד זה או שאתה מטומטם או שאתה לא מבין או שבגלל שבאת מאיפה שבאת אז אולי זה לא האשמה שלך אבל אתה מקרה אבוד. עכשיו לפעמים אני מסכים עם כל מה שאלה אומרים או עם חלק מזה אבל רק בגלל איך שאלה חושבים את עצמם בא לי להתווכח ולהגיד מה שאני לא מאמין בו רק בשביל שלא ייצא שהם ואני חושבים אותו הדבר. אנשים כאלה גם אם אני מדבר איתם בחיים לא נהיה חברים כי אני חושב שהדבר הכי חשוב אצל בן אדם שאתה רוצה שיהיה חבר שלך זה שיהיה מסוגל להסתכל מסביב בעיניים שלך ושלא יראה את עצמו כל הזמן אפילו מתי שמסתכל במראת צד.

אני לא הכרתי את עמוס עוז באופן אישי אבל הוא ישב וכתב פה את הסיפור שלו כמו שאומרים אצלנו "מן סאסו לראסו" יעני מהתחלה של המשפחה שלו ועד עכשיו והוא גם יודע לעשות את זה ככה שזה לא סתם סיפור של בן אדם אלא שזה גם הסיפור של הבנייה של המדינה וכל זה הוא עושה עם מתח מסביב למקרה הכי חשוב בחיים שלו שזה מה שקרה לאמא שלו. כל זה טוב ויפה כמו שאומרים ואני חושב שבגלל זה זה ספר טוב.

אבל באותה נשימה באות גם כל הבעיות שדווקא אפשר ללמוד מהם הרבה גם עליו וגם על הרבה אנשים שחושבים שהם הקצפת שמתחת לדובדבן.(וזה עוד יותר מעצבן מאחד שחושב שהוא הדובדבן. הוא כאילו מקבל את כל המדרגות שיש בחברה כאילו זה מהתורה יעני אם כבר עפת תעוף עד הסוף. למה נעצרת באמצע? זה כמו אחד שהוא החבר של הילד הכי מקובל בכיתה שאולי היה רוצה להיות הכי מקובל וזה מפריע לו ודוקא בגלל זה מקפיד להסתכל מלמעלה על כל אלה שלא הגיעו למדרגה שלו).

הוא בא ממשפחה של מאד מלומדים. הדוד שלו היה פרופסור מפורסם והוא היה יכול לבוא בבתים של אנשים כמו עגנון ומאד היה לו דחוף להגיד לי את זה כאילו אם בן אדם יש לו כאלה קשרים אז מה שהוא אומר יש לו יותר על המשקל. ככה אני הרגשתי ואני לא חושב שזה בגלל שאני יש לי רגשי נחיתות שאין לי. אולי לו יש יעני הוא לא הדובדבן אפילו שהיה רוצה להיות אבל אני לא יודע שאף פעם לא דיברתי איתו כמו שאמרתי. רק ההרגשה שהוא נותן זה שככה הוא מרגיש.

גם הישראל שלו רואים אותה רק מהעיניים של אלה שהם מה שקוראים האליטות ואתה מרגיש את הזלזול שלו בכל מי שלא יצא לו להיות בזה. אפילו על אלה שאוהבים לקרוא הוא מסתכל מלמעלה יעני מסביר לך מי זה הקורא הטוב ומי זה הקורא הרע ואיזה ספרים צריך לקרוא ואיזה לא וכל מה שיש לך חשק לעשות אחרי זה זה לפתוח כדורגל ולשכוח קצת מכל האלה שיודעים להגיד לך מה אתה צריך לחשוב ולמה.

הכי מצחיק זה שהרבה ממה שהוא חושב על המצב בארץ אני חושב כמוהו אבל לא בגלל מה שהוא אומר יעני גם אני חושב שצריך לגמור עם כל המלחמות וגם אני חושב שאין הבדל בין ערבי ליהודי אבל אני למשל חושב שגם אין הבדל בין יהודי ליהודי או בין קורא לקורא או בין כל אחד לכל אחד ואני יודע שכל המחשבות שלי אין בהם יותר ואין בהם פחות ממחשבות של כל אחד אחר. כל הזמן חשבתי על יהושע קנז שכתב על עצמו באותם תקופות ואתה רואה את ההבדל בין סופר צנוע לסופר שעף על עצמו ואני יודע מי עושה לי פרפרים בלב ומי עובר על ידי ואפילו שאני מכבד את שניהם אני יודע שמתי שיהיו מולי ספר של זה וספר של זה את מי אני יקח.


19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני 5 חודשים)
התחלתי ונסחב לי. הנחתי בצד. אני יודע שעוז אינו שלו, אינו אפלפלד, אינו גרוסמן ולכן צריך זמן מתאים.
אלון דה אלפרט (לפני 5 חודשים)
ספר אדיר. גם אם יש בו את ההתנשאות האשכנזית של מי שהיה בן בית של עגנון. זה אליטיזם, יותר מאשר התנשאות. כמו שופטים עליונים.
בר (לפני 5 חודשים)
יושב אצלי על המדף זמן רב ולא קראתי עדיין.
משהו בו לא מפתה מספיק.
למרות שאת הסרט שעשו עם נטלי פורטמן פה בארץ ממש אהבתי
סנטו (לפני 5 חודשים)
ספר מצויין, כתוב מצויין, אני לא הרגשתי כמוך כשקראתי אותו, אבל מעניין לשמוע דעות אחרים.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
הצלחת להבהיר היטב למה (אני) לא אוהבת את עוז.
אני בטוחה שאין לו מושג שמה שיוצא לו זה התנשאות. אני בטוחה שהוא חושב על עצמו כצנוע. אבל - למרות שאני חושבת כמוהו בהרבה מובנים - אני לא סובלת את ספריו. מה שמוכיח שלא (רק) דעות דומות מחברות בין בני אדם, אלא הדרך בה הדעות האלה מושמעות.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ