ביקורת ספרותית על שום דבר באמת מאת קליה מור

---

לטעמי הספר מתאפיין במגוון של סגנונות סיפור ובמה שהרגשתי כדרגות שונות של מיומנות סיפור או טוויית עלילה.
חלקם הרשימו אותי מאוד, כמו האיפיון של מקום העבודה של טלי רכזת כוח האדם - ההתרחשויות שם כתובות בסגנון שמשתמש בשפה של העולם הזה, של מכירת אווירת הצלחה, סטייל, כסף… חיים מסודרים, מלאכותיים ומלאים שקרים - חברים דמיוניים, קורות חיים מזוייפים, חברים מזוייפים.

התלהבתי פחות מהחלקים הדרמטיים וחיי היום יום של הדמויות, התאכזבתי מהכיוון הבלשי/ריגולי שהתפתח אך לא התממש באופן מוצלח וממש לא ידעתי מה לעשות עם הגלישה להתרחשויות תיאטרליות על גבול האבסורד, זהו בעיני כלי שיש להשתמש בו באופן הרבה יותר מחושב, לא הרגשתי שכך היה.

באופן כללי מורגש מאמץ אינטנסיבי להעביר מסר לקורא - הקבלות בין דמויות, התרחשויות טעונות משמעות, פגישות אקראיות בין דמויות שונות משני העולמות… כל כך הרבה קורה מסביב למה שבאמת חשוב שחלפה בי המחשבה שהכותבת לא סומכת עלי כקוראת שאני אבין, או שלא החליטה בעצמה מה העיקר ומה הטפל.

אני חושבת שמה שבאמת מעניין בסיפור הוא ההרגשה של טלי שהיא מחמיצה חיים מסעירים, הנסיון (הנערץ) שלה לחיות אותם, ומה שהיא למדה מהנסיון הזה... בכלל לא חשוב לי אם מה שהוציא אותה למסע הזה הוא נכון, אמיתי או בכלל הגיוני.

לטעמי הסיפור של טלי "המתחזה" מעייף ומתסכל, הוא בדיוק החיים שטלי "המקורית" לא רוצה לעצמה, והרגשתי שמעבר להיותה הטריגר של טלי "המקורית" לשינוי, הוא לא תורם לעלילה, אלא אפילו מעכב אותה.

אבל בתוך שלל העלילות והסגנונות מתגלה פנינה - הסיפור האירוטי וההרפתקה המינית של טלי הוא ממש ממש מוצלח.
ההתנהלות של הגיבורה אמינה, המניעים שלה לרצות לשנות משהו, קנאה בחיים מסעירים ורצון לספק אהוב נחשק, אנושיים, אמיתיים ונוגעים ללב, בחינת הגבולות שלה ופריצתם דרך המפגשים שלה עם אריה ודניאלה עשויים טוב, סקסיים ונועזים בלי בושה אך לא פורנו זול, המתחים בין הדמויות מעניינים, הטשטוש בתפקידים המוסכמים של "שולט" ו"נשלט" מסקרן, וגם אם הכותבת מציצה דרך הדמויות (הדוקטורט של דניאלה על שפת עונג מול שפת כאב) זה בסדר. גם אישה משכילה עצמאית ומוכשרת יכולה לרצות להיות נשלטת.

עוד משהו קטן - אהבתי את החלוקה לפרקים עם כותרות, כבר לא כל כך עושים את זה היום... זה מזכיר לי ספרי ילדים ונותן לי הרגשה של סיפור מוסדר, כאילו שהסופר אומר לי שהוא יודע מה הוא עושה.
אפשר לומר שזו בדיוק ההרגשה ההפוכה שאיתה נשארתי בסיום הקריאה, אבל באופן מפתיע זה עדיין מצא חן בעיני.

» ביקורות נוספות של בסטיאן הבת
» ביקורות נוספות על שום דבר באמת