ביקורת ספרותית על אנה קארנינה (מקוצר) מאת ל.נ. טולסטוי

---

המילים נשמטות, אין מה להגיד על הרומן הזה מרוב שהכול כבר נאמר.
Julianna Margulies, השחקנית המפורסמת מהסדרה The Good Wife אמרה ברעיונות שהיא קראה את הרומן שישה פעמים.
ברומן יש בעצם שתי סיפורים המטלבים יחדיו. סיפורה של אנה ארקאדיובנה קארנינה ותשוקתה לקצין השרמנטי אלכסיי קורילוביץ' ורונסקי (אליושה).
הסיפור השני- קונסטנטין דמיטריץ' לווין (קוסטיה) ורצונו להקים משפחה עם קטרינה אלכנדרובנה שצ'רבצקאיה (קיטי,קטיה,קטרינה).
שתי הסיפורים נפרסים לאורך יותר מ-1,000 ע"מ (1,041 ע"מ), ועברית היא שפה תמציתית.
הסצינה הבאה מביאה את וולנסקי הנפגש עם אמו, כאשר היא מתוודעת לאנה קרנינה ברכבת:
"נו maman, מה שלומך, את בריאה לגמרי?" חזר ושאל את אמו.
"הכול טוב ויפה alexandre היה מאוד חביב. וגם marie יפתה מאוד היא ממש מצודדת".
ושוב התחילה מספרת על מה שעניין אותה יותר מכול- על טקס הטבילה של הנכדה, שבשלו נסעה לפטרבורג, ועל איזה חסד מיוחד שהקיסר זיכה בו את בנה הבכור.
"והנה לאוורנטי", אמר ורונסקי, מעיף מבת בחלון.
"נצא עכשיו, אם תואילי בטובך".
רב המשרתים הזקן, שבא עם הגראפית, נכנס לקרון והודיע שהכול מוכן, והגרפית כמה ללכת.
"בואי, רוב הקהל כבר התפזר" אמר וורונסקי.
המשרתת לקחה את הארנק ואת הכלבלב, רב המשרתים והסבל לקחו את שאר הצרורות. ורונסקי שילב את זרועו בזרועה של אמו.
אך בעודם יוצאים מן הקרון חלפו על-פניהם במצודה כמה אנשים ופניהם אומרות בהלה.
עבר במרוצה גם מנהל התחנה ולראשו כובע מצחייה בעל צבע מוזר. נראה בעליל שקרה משהו חריג. נוסעי הרכבת שבו במרוצה על עקבותיהם.
"מה..?מה?..איפה?..השליך את עצמו! נדרס!..." נשמעו קולות בין העוברים-ושבים.
סטפן ארקאדיץ' ואחותו הנשענת על זרועו חזרו גם הם בפנים מבוהלות ונעמדו ליד פתח הקרון, מתרחקים מן הקהל.
הגברות נכנסו לקרון, ואילו ורונסקי וסטפאן ארקאדיץ' ניגשו אל הקהל לשמוע את פרטי האסון.
אחד השומרים, אם מפני שהיה שיכור ואם מפני שהידק יותר מדי את כובעו על אוזניו מחמת הכפור, לא שמע שמסיעים את הרכבת אחורה, ונדרס למוות.
עוד לפני שחזרו ורונסקי ואובלונסקי, שמעו הגברות את הפרטים הללו מפי רב-המשרתים הזקן.
אובלונסקי וורונסקי ראו את הגווייה המרוטשת.
אובלונסקי התייסר בעליל. פניו התעוו ונדמה היה שהוא עומד לפרוץ בבכי.
"אה, איזה זוועה! אה, אנה אילו ראית! אה, איזו זוועה!" חזר ומילמל.
ורונסקי שתק. פניו היפות הרצינו, אך היו שלוות לגמרי.
"אה, אילו ראית, גראפית", אמר סטפאן ארקאדיץ'.
"וגם אשתו כאן...נורא לראות אותה...היא הטילה עצמה על גופתו. אומרים שפירנס לבדו משפחה ענקית. זוועה שכזאת!"
(עמודים 88-87, חלק ראשון, פרק 18).
בפרקים 22,23 של החלק הראשון קיטי בעצת אמה מבטלת את הצעתו של לווין להינשא לה ובוחרת באיש הצבא השרמנטי ורונסקי.
בנשף אנה-קארנינה גונבת את ההצגה, רוקדת עם ורונסקי ונרקם הקשר המלבה את החלק הראשון ברומן.
הרומן של אנה קרנינה עם הקצין יפה התוהר אלכסי אלכסנדרוביץ' ורונסקי משבש את חייה.
בנישואים לבעלה אלכסי קארנין מחלוקים חייה לשלושה מעגלים חברתיים- החוג של אנשי הממשל, חוג חבריה הקרובים והחוג הנוצץ של אנשי האצולה.
בחוג האצולה הגבוהה של פטרבורג לא נהגה להסתובב לפני שפגשה את וולונסקי, לא היה לה כוח ומספיק מרץ לדעוג למלתחה נוצצת.
לאחר שהחלה את הרומן עם וולנסקי, היא עוזבת את חוג קרוביה לטובת החוג של וולנסקי והאצולה.
הנסיכה יליזבטה פיודורבנה טברסקאיה (בטסי), הדודנית והידידה של וולסקי אומרת לו שבחברה סולדים מגבר המחפש שידוך, לעומת זאת מעריצים בחור המפתה אישה נשואה.
בחלק השני של הרומן, כאשר וולנסקי נופל מהסוס במירוץ, אנה חושבת שמת. היא אחוזת חרדה, הוודאות שוולנסקי עדיין חי מניעה אותה לחשוף את התינוקת שהיא הולכת להביא לו ולנתק את הקשר עם בעלה.
היא מוותרת על מעמדה החברתי ועל ילדה סירוז'ה בתור היותה אישה מגורשת מהחברה.
בכרך הראשון של הספר (ארבעת החלקים הראשונים). אנה זוכה בשחרור מבעלה המבוגר בשנים-רבות ממנה שלא אוהב אותה (ולא מסוגל לאהוב).
היא ניצלת מלידה קשה , פרי האהבתם של קרנינה וורונסקי.
אם בתחילת הספר היא מייעצת לדולי שתסלח לאחיה סטפן ארקאדיץ' (סטיבה), בעודה אישה נשואה הבאה במיוחד מסנט פיטסבורג למוסקווה לעזור לאחיה שניהל פרשת אוהבים עם האומנת (שעזרה לדולי לגדל את ששת-הילדים לה ולסטפן).
בסוף הספר הראשון ברומן סטפן מתחנן מאלכסי קרנין (שבתקופתנו המודרנית היה מאובחן באוטיזם) לתת גט לאנה (דבר יוצא דופן במאה ה-19, אישה מגורשת לא יכולה להתחתן פעם נוספת עד מות הבעל שגירש אותה).
אנה מקבלת את מבוקשה , ילדים מאהב, נפרדת מהבעל המתנכר. אך מצבה רע.
המסעות ברחבי אירופה (איתליה) לא משיקיתים אותה. היא לא רצויה בחברה, אסור לה לבוא לטרקליני החברה הגבוהה לאחר אות הקלון שהפילה על עצמה.
כול מה שנותר זה מאהבה וולנסקי.
האהבה הרבה שהוא מוכיר וחושק בה, היא עדיין חושבת שהוא יעזוב אותה.
המחשבה הזאת הולידה את הסצינה המפורסמת בתולדות הספרות- חלק שביעי, פרק 31 ע"מ 977-972.
הסיפור השני - בה הגיבור הראשי קונסטין דמיטריץ' לווין (קוסטיה) הדבוק למשרתת שלו שתנחה את התנהלותו וחי באחוזתו בכפר.
ההורים שלו מתו והוא נשאר במחלוקת משפחתית עם ניקולאי דמיטריץ' לווין (קוליה) הנשאר ללא כסף, נדבק בשחפת. מסוכסך עם האח החורג סרגיי איוואנוביץ' קוזנישב ומתנתק מהמשפחה.
קונסטנטין לווין לא מצליח להציל את אחיו משחפת ורואה אותה גוסס במוסקבה.
קונסטין לווין בן שלושים ומחפש להינשא לקיטי, שמצדה בחרה בעצת אמה לא להינשא לו אלה לוורנקי.
לבסוף הוא סולח לה. קיטי לאחר שחלתה נאותה להינשא לו.
ע"פ טולסטוי אנשים צריכים תמיד להרגיש אשמים כלפי האל.
קונסטין לווין הוא דמות הדומה להרבה מהדמויות של לב טולסטוי - בה הדמות הראשית היא הדוברת של הפילוסופיה של הסופר.
בסוף הרומן מהווי הנפש של לווין מתפרשים אחרי שלאורך כול הספר הוא מחפש את עצמו ומחפש פיתרון לסבל האנושי.
"אנה קרנינה" שפורסם בשנתת 1877 הוא ללא ספק הרומן הטוב ביותר של טולסטוי ואחד הרומנים החשובים של המאה ה-19, ספר אחד אולי טוב ממנו, "האחים קראמזוב" של דווטויבסקי.
קוראים מודרנים ברומן (קרן אורנה סבוראי) מצאה תקלה בכתיבה:
"ביומיים שהיה סטודנט כמעט שהתאהב בבכירה,דולי, אלא שעד מהרה השיאו אותה לאובלונסקי. אחר-כך התחיל מתאהב בשנייה, כאילו הרגיש שעליו להתאהב באחת האחיות, ונבצר ממנו להחליט במי. אבל גם נטלי, אך החלה לצאת ולבוא בחברה וכבר נישאה לדיפלומט לבוב"
(חלק ראשון, פרק שש, ע"מ 35).
בתקלה שמצאה ישראלית בתרגום ישן לעברית של הספר לא ידוע למעשה עם דולי יותר גדולה או קטנה בגיל מנטלי (שלא מופיעה ברומן).
הסרט הבריטי מ-2012 של joe wright לוקה בחסר. וולנסקי הכן מגולם היטב ע"י aaron taylor johnson, אבל השיער של הדמות וולנסקי ברומן היא שחורה ולא בלונדינית!. מה גם שלאורך העלילה וולנסקי מקריח.
keira knightley אפילו לא תרחה לצבוע את השיער לשחור כפי שהדמות מופיה בספר.

בארץ התרגום של נילי מירסקי גאוני (לא שאני דובר רוסית). חבל ש"מלחמה ושלום" לא זכה לתרגומה הנהדר.
משפט המפתח של הפילוסופיה של טולסטוי-(בתרגום חופשי) שאנשים צריכים להרגיש אשמים כלפי האל.
בקונסטין לווין, הדמות הראשית של הרומן מגלם הלך רוח שמבטא טולסטוי בכתביו.
העולם השתנה ב130 השנים שחלפו צאז יצא הרומן. הקשיים נשארו אומנם דומים. אי-התאקלמות בחברה, הפחד להיות מנודה.
טולסטוי כתב רומנים קלאסים, לא רומנים פילוסופים, שמטרתם לבדר את קהל-הקוראים ואם זאת לחדש צורנית את הרומן.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אנה קארנינה (מקוצר)