ביקורת ספרותית על עיר (2007) מאת קליפורד סימאק
ספר לא משהו

---

קודם כל, אני רוצה להזהיר שאני אספיילר הרבה. אין לי הרבה ייסורי מצפון לגבי זה, כיוון שאני לא חושב שזה ספר ששווה קריאה, אלא אם אתם חובבי הז'אנר ומעוניינים בידע כללי. מי שבכל זאת רוצה לקרוא את הספר ולא רוצה ספויילרים - ספר על מעשיות כלבים שהחליפו את בני האדם, עוסק הרבה בפחד מפני השמדה אנושית, ובאופן כללי מתאפיין ברוח התקופה.
קצת רקע כללי על הספר - זה ספר מד"ב שנכתב קצת אחרי מלחמת העולם השנייה. ברקע כל סופרי המד"ב בפניקה משואה גרעינית, לא מתייחסים בכלל לנשק ביולוגי ( יאמר לזכות הספר - הוא דווקא מזכיר את כל סוגי האב"ך. אמנם את הנשק הכימי והביולוגי במשפט כל אחד, אבל זה עדיין יפה. נשק ביולוגי לא מפורסם פשוט כי לא באמת עשו בו שימוש מספיק גדול. שימוש טוב ואלים בנשק ביולוגי מונע משני הצדדים לספר על כך ) סופרי המד"ב מפרסמים ספרים וסיפורים על הפחד מפני מלחמה כללית, על כך שהאדם רע ויודע רק להרוג, על כך שאם לא נשים לב מה קורה נלך לאבדון, ובאופן כללי מלחמת גוג ומגוג ואפקוליפסה כללית בעקבות הרוע האנושי. הספר הזה לא שונה מהזרם הכללי. בהקדמה לספר, 30 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא מזהיר שוב משואה אטומית, ואומר שאף על פי שכל הזמן שעבר הייתה יציבות שמקורה מפחד ( אסימוב ניסח את זה מצוין בסיפור הקצר "הנשרים אצילי הנפש" ) הוא עדיין מפחד ורק אם יעברו עוד 30 שנה של יציבות, הוא יתחיל להרגע. ( היי, עברו מאז מלחמת העולם השנייה מעל 70 שנה. יש! אנחנו לא נמות! )
כמו כל ספר מד"ב ראוי לשמוע יש אנכרוניזם מוחלט, ושיא הטכנולוגיה קיימת ביחד עם דברים ישנים מאוד שהשתדרגו מאוד מאז. כפי שאבא שלי הגדיר את אודיסאה בחלל - יש להם אמצעי מחשוב מציונים, הם יכולים לאחסן ברונטו-בתים של מידע בתוך מילימטר רבוע, אבל בצורת דיסקט.
הספר הוא בעצם אוסף מעשיות ( שמונה סיפורים ועוד סיפור שנוסף מאוחר יותר ) שהכלבים מספרים בעתיד, בעוד אלפי שנים, כאשר אין יותר בני אדם, הכלבים לא חיים בכדור הארץ ובני האדם, הערים והמלחמות זה מיתוס ישן ולא יותר. הספר מספר כיצד הכלבים הגיעו למצבם וכיצד בני האדם נעלמו, ע"י קו עלילה פחות או יותר רציף עם פערים של מאות ואלפי שנים בין סיפור לסיפור.
וכאן מתחילים הספוילרים.
ברשותכם אתן לחלק של הפאנגירל שבי להתפרץ בחמת זעם - הסיפור הראשון נורא. כלומר הוא מעולה, אם רק היה לו סוף אחר.
המעשיה הראשונה מתרחשת ב1990, כאשר בעקבות פיתוחים הידרופוניים, אווירודינמיים וכלכליים יש נסיגה מהעיר ובני האדם עוברים לכפרים. העיר נשארה עם בתים ריקים ללא תושבים, אך במקביל כל החקלאים שאיבדו את עבודתם בגלל ההידרופוניקה, עוברים לשם ומשתכנים באופן לא חוקי בבתים הנטושים. הם מתקיימים על בסיס ציד לא חוקי וליקוט צמחי בר. לחקלאים אין יכולת לשלם על הבתים, הם מחוסרי עבודה, ושונאים את הפוליטיקה של העירייה.
בדילוג מהיר על כל העלילה - העירייה מעוניינת לשרוף את הבתים האלה ולגרש משם את כל התושבים הבלתי חוקיים, שככל הנראה ימותו. תושבי הבתים מאיימים שהם לא יגורשו בקלות והם יחזירו מלחמה. במקביל התושבים משיגים תותחים ותחמושת ממוזיאון ישן - יש להם תותחים, פגזים והם ציידים מעולים שיודעים לצלוף בעזרת רובים. גיבור הספר רץ לעירייה להזהיר אותם שלא ישרפו את הבתים ומזכיר לראש העיר את השואה האטומית שהייתה בשנות החמישים והשישים, במטרה לאיים עליו מפני מלחמה נוספת. ראש העיר לא משתכנע ונותן פקודה לשרוף את הבתים, ולדכא כל התנגדות. נשמע קול פיצוץ וראש העיר מקבל דיווח שיש להם תותח שהתפוצץ והרג כמה מהתושבים, והתושבים התחילו לסגת, מכיוון שהשטח פנוי השוטרים מתחילים לשרוף את הבתים. הגיבור מזהיר שיש לתושבים עוד נשק, הם צלפים מומחים, והם יפגיזו את העירייה, הבנק, וכל שירותי העיר. הכל יהרס, יהיה טבח, הרבה אנשים ימותו. האנושות תחזור שוב למלחמות, לא למדו את הלקח מהשואה האטומית, תהיה מלחמה.
הסיפור כתוב טוב, מאוד טוב. אני לא נוהג לבכות מספרים, אבל בשלב הזה כמעט בכיתי מהטמטום האנושי - תהיה מלחמה על שאריות המלחמה הקודמת. אין תקווה.
וכאן מגיע החלק הבעייתי בסיפור - יש סוף שמח. בדרך מתחכמת ומאולצת כל הבעיות מסתדרות, ויש סוף שמח. למה? למה זה טוב? הסוף ההגיוני היחיד הוא הטבח. לא פתרון קסם. מה הולך כאן?
הסוף השמח בעייתי משתי סיבות:
א. הוא מאולץ, גרוע למדי והורס את כל הסיפור. לא חבל?
ב. איזה מסר זה? כל הבעיות יפתרו בדרך נס? אתה זוכר את מלחמת העולם השנייה, זה נראה לך באמת יקרה ככה?
אבל לא לדאוג, הסופר מפצה על הנקודה השנייה ובמעשייה השביעית אומר שטויות מוחלטות כדי להעביר את המסר. במעשייה השביעית, שאריות בודדות של אנשים נשארו על פני כדור הארץ, יש שלום ואחווה, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו, ואז בא בן אדם והורס את הכל. בני אדם הם רשעים! הם רוצחים מתועבים! הם לא יכולים להכיל את השלום, הם נועדו להרג ולרצח, הם תמיד משמידים הכל, הדרך לאטום בלתי נמנעת! באמת? בני האדם לא המציאו את הקשת בטעות, הם המציאו אותה על מנת לשרוד. זה רעיון מאולץ למדי שבן אדם ימציא קשת בתור שעשוע ואז בטעות יהרוג ציפור ויהרוס הרמוניה עולמית. וגם אם כן, זה אומר שהאדם נולד להרג? אחרי שהוציאו מבני האדם שנותרו את כל הזכרונות של הרג הם יהרגו שוב רק בגלל שהם בני אדם? מה ההגיון? לא היה פשוט יותר להעביר את המסר במעשייה הראשונה?
וזה עוד בלי לדבר על סוף המעשייה השמינית - "עדיף לאבד עולם מאשר לשוב להרג". רגע, מה? כל הרעיון של אי-הריגה זה כדי שיהיה לנו עולם. זה מטומטם, המשפט הזה לוקח את האמצעי והופך אותו לאידאל. למה?
ועוד בעניין המעשייה השביעית - נקודה טכנית קטנונית. המודל הלוגיסטי הכללי לא עובד ככה. זה נורא נחמד להעלים כמה פרטים חיוניים כדי שהכל יסתדר בתוך הסיפור, אבל זה פשוט לא עובד ככה. הייתי מצפה מסופר טוב שלא ישתמש בטריקים כאלה, בעיקר אם הם כל כך בולטים.
עוד בעיה בסיפור - כל הנושא של צדק ( במובן של הכוכב, לא של האתיקה ). בני האדם בורחים כדי להפוך ליצורים אחרים, והכל טוב ויפה ואידאלי ולא הגיוני ומוזר. לא אהבתי את הרעיון, לא חושב שהוא נכון ובטח שאני לא חושב שלהשתמש באקדח כשיש צורך מספיק חשוב זה רע. בני האדם בסיפור הופכים ליצורים החיים על הכוכב של צדק כי הם יצורים מושלמים. גם הכלבים יצורים מושלמים. וגם בני המאדים. וגם הנמלים, העכברים, הזאבים, הסנאים, הדביבונים וכולם בעצם חוץ מבני האדם. עניין פעוט של אבולוציה - הרג זה דבר חשוב וטוב על מנת לשרוד. אנחנו לא חיים בעולם ורוד של פנטזיות, בעולם המציאותי צריך לרצוח. בסוף הסיפור, על מנת לא לפגוע באנושות צריך לרצוח אדם מסוים ולא עושים את זה כי העולם נקי מהרג, ואסור להרוס את זה. שוב, אותה הבעיה, האמצעי הפך לאידאל בפני עצמו.
יש גם נקודות טובות בספר - המעשייה השניה מעולה. המעשייה השניה היא טראגית, במובן הטוב. טראגית לא במובן של "ילד רץ לכביש ואז באה מכונית ודרסה אותו", לא במובן של "'זה לעולם לא יקרה' ו 'תמיד יש פעם ראשונה'" שנפגשים, אלא טרגדיה בסגנון אוידפוס המלך. טראגדיה איכותית. הקללה האנושית פוגעת בהם, פוגעת בעולם, כי הגיבור לא מצליח להתגבר על הקללה. הקללה האנושית, פגם האופי של הגיבור גורמת למפלתו.
נקודה טובה נוספת - הספר מזכיר לוחמה כימית וביולוגית כדבר מסוכן ולא מתעלם מהם לחלוטין. זה דבר די נדיר שצריך להעריך אותו.
עוד נקודה נוספת - הספר מעורר מחשבה. וכאן בערך נגמר הדברים הטובים.
לסיכום - אם אתם אוהבים את הז'אנר ורוצים עוד קצת ידע כללי, בכבוד. אחרת אין טעם.
אסיים במשפט מתוך "בשורות טובות" שנראה לי מסכם לא רע - "נוכל להבין טוב יותר את בני האנוש אם נבהיר שרוב ההישגים והטרגדיות לאורך ההיסטוריה לא נגרמו עקב העובדה שבני האדם טובים מיסודם או רעים מיסודם, אלא עקב העובדה שבני האדם הם בני אדם מיסודם."

» ביקורות נוספות של דז'נייב האב
» ביקורות נוספות על עיר (2007)