הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 ביוני, 2018
ע"י אודי
ע"י אודי
השלל מעונת מתנות סוף השנה מהורי התלמידים וההנהלה כלל השנה הרבה ספלים מלאים בשוקולד וסוכריות. טרנד תמוה שהחליף את המתנה המתבקשת והמצופה - ספר - הכולל בתוכו פתק החלפה. כך התעשרה לה ספרייתי בשנים האחרונות: הייתי מרכז את כל הספרים שקיבלתי כמתנת סוף השנה, רובם רבי מכר וספרי הדרכה נוראיים ומגיע איתם לצומת ספרים ומחליף אותם ביצירות שיותר לטעמי. כזה כיף.
והנה טרנד חדש ומעצבן התרגש על עולם המתנות ובמקום ספרים (יחי האות הקטנה) ספלים. כאלה חמודים ממש עם ציור מקסים של ינשוף, מיקי מאוס וארנבת. אבל איפה הם ואיפה ציפייתי. חרס ממש. רק אימא אחת שכנראה לא שמעה מה אני עושה עם הספרים שאני מקבל העניקה לי במתנה ספר ואיתו פתק החלפה ואף הקדימה הודעת וואטסאפ נרגשת לגבי טיבו של הספר ו"כמה הוא שינה את חיי ואת חיי הסובבים אותי" ואף השביעה אותי למקרה שלא "אתחבר" לספר לכל הפחות לנסות לקרוא בו. "הוא שינה לי את החיים לא פחות". על אף שאיני מתרגש משבועות ובעיקר כדי לא להיחשב פלצן גבה מצח בעיני עצמי, פתחתי את הספר והתחלתי קורא בו.
כבר העטיפה לא בישרה טובות: תצלום של בחור מסוקס בעל זיפים מסודרים כבמסדר יום העצמאות עם ארשת פנים רצינית לבוש בחולצה מחוייטת היישיר אלי מבט, חלקו האחורי הבטיח שלא מדובר בגורו חדש, אלא בבחור די אינטליגנט שפיתח שיטה בה נוכל בקלות ולאחר אימון תודעתי קצר להוסיף לנו תכונות טובות שישחררו אותנו מהרגלים רעים המעכבים בעדנו להשיג את האושר. בקיצור ספר הדרכה.
הן המבוא והן הפרק הראשון היו רדודים להחריד. בואו נצעק חמש פעמים אני רוצה שינוי (נשבע לכם שכך במקור) ונפתח לנו נתיב לשינוי. הפרק הראשון עסק בלא לקבל את הדברים בחיינו כהווייתם אלא לשאול שאלות. על כל דבר כל הזמן. ויש גם סוד והוא מחשבה שיוצרת מציאות. איזה גיבוב של שטויות. סגרתי את הספר בזהירות. ולמחרת סרתי לצומת ספרים עם פתק ההחלפה. נטלתי מהמדף את 'מסכת על טבע האדם' של דייויד יום, שכבר איזה זמן לא קצר אני מעוניין בו, אך בשל מחירו היקר (139 ש"ח) חיכיתי לסוף השנה ושללותיו. הוספתי 38 ש"ח והספר בידי. והתחלתי קורא בו.
הן המבוא והן הפרק הראשון הכניסו אותי לסחרור מחשבתי נדיר בעומקו. על העטיפה ציור של בחור עם מבט חולמני חבוש מטפחת סקוטית שכנראה הייתה טרנדית באותם ימים. דיויד יום מנסה לקעקע את עניין הסיבתיות כקשר הכרחי ומוכיח לוגית כי מדובר בהתנסותנו החושית. לדוגמא: אש ועשן, האם הקשר ביניהם הכרחי או שמא הורגלנו מניסיוננו לראות אותם יחדיו? יום מטפל גם בבעיית האינדוקציה ומראה שגם אם כל יום יופיע לפנינו עורב שחור אין זה מוכיח שכל העורבים שחורים.
הספר מרתק מאוד, מרחיב את התודעה ופותח את הדמיון. ואפילו לא צריך בשביל זה לצעוק שום דבר חמש פעמים. מה כן צריך? המון סבלנות וריכוז רב. דבר נדיר אצל רוב הקוראים, מה שמוביל להצלחתם הגדולה של ספרי ההדרכה ולהתעשרותם של כל מיני גורואים עם זיפים שמצטלמים יפה.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
צב השעה
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
כמה חוצפה וגסות רוח אפשר לדחוף
לשלוש פסקאות קטנות ומכוערות של השמצות וגידופים.
ואתה עוד מדבר על ערכים. בעעע. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
אז זהו, שלא.
לא אטריח את עצמי לכתוב ספר עבורך, אפילו אם היית מתחייב שבסחיטה ואיומים תוודא שהוא יהיה ספר חובה שכל ההורים באשר הם יעניקו אותו לכל המורים באשר הם עד קץ הימים בלי פתק החלפה ובלי מחיר קבוצתי. יצאת קטן-קטן. אני מקווה שאתה רק מורה ולא מחנך כי הערכים שלך לא משהו. והנה, גם אני חותמת את תגובתי אליך בחיוך :-) אפילו בקריצה ;-( אבל מעקמת את הפרצוף תוך כדי :-7 מיכל, :-)))))) :-}}}}} (הסוגריים הגדולים זה חיבוק) |
|
|
מיכל
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
כנראה שבאמת ההגנה הכי טובה זה ההתקפה,
אז הנה תצרף לך עוד קלישאה לאוסף.
אתה עוד תוקף את שונרא בבוטות על ביקורת עניינית ומנומקת? אז בכל זאת יצאת "פלצן גבה מצח" - מילים שלך עצמך. |
|
|
אודי
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
היי שונרא, תודה על ההתייחסות.
דווקא אוהב ינשופים.
מציע לך לכתוב ספר הדרכה בנושא נימוסים, חוצפה ואי ציות לאמרות חז"ל. יש באמתחתך מספיק קלישאות לספר שלם. מבטיח להחליף אותו ביבול המתנות של סוף השנה הבאה מבלי לקרוא בו קודם :) תודה רבה עמיחי |
|
|
אושר
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
מספרי הפילוסופיה החשובים ביותר. את ההוצאה החדשה ב2014 קניתי ולא מצאתי זמן לצערי.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תמהני איפה, מתי וכיצד נוצר המיתוס ששונרא שורטת.
הסקירה כתובה יפה ואני לא חולקת על כך. יש לי רק בעיה קטנה (או שתיים או ארבע) עם התוכן והמסר. |
|
|
עמיחי
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
כדי ששונרא לא תשרוט אותי חזק אציין רק שנהניתי מהסקירה.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
מצד אחד: כתבת יפה עם משחקי מילים חביבים ולא חסכת בתיאור השתלשלות העניינים.
מצד שני, שלישי, רביעי וחמישי: זלזלת בינשופים (חטא שדינו מיתה), שכחת ש"שונא מתנות יחיה", לגלגת על אם שמבחינתה העניקה לך מתנה אישית ולקינוח החלפת בחנות ספר שהוא בעצם משומש. וואו. נדהמתי מהתעוזה לצפות למתנות מלכתחילה ואז גם להוסיף חטא על פשע ולקטר על טיבן. כאילו שמתנה למורה זה חוק טבע. כנראה שרה נתניהו מדבקת. מביך ולא מכבד. |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
