ביקורת ספרותית על השעון וסיפורים אחרים מאת א.ס. טורגנייב

---

כשראיתי את הספר של איוון טורגנייב "השעון וסיפורים אחרים" בחנות יד שנייה לא היססתי, חטפתי אותו מהמדף. ההחלטה לקרא לספר "השעון וסיפורים נוספים" מוכיחה כטעות שהייתה בידי ההוצאה.
דווקא הסיפור הזה בספר, לדעתי, הוא הפחות מוצלח מבין כלל הסיפורים.
"השעון" מספר על אלכסי, שבשנת 1801 סנדקו קונה לו לכבוד יום ההולדת שעון . בן דודו הגר אימו -דוד, מתבדח עליו ועל השעון. אלכסי מתעצבן, מנסה להיפתר מהשעון. דודתו האחראית עליו מאשימה אותו בחוסר כבוד ואומרת לו לשמור על השעון. אלכסי מנסה לשמור על השעון, שלאורך הסיפור נגנב, מושחת וכך הלאה.
הסיפור השני- "חלום", מספר סיפור עצוב על בן ואימו אשר חיים ללא אביו שברח כאשר היה צעיר מאוד. הוא חולם שהוא פוגש שוב את האב, לאחר מיכן באמת פוגש אותו. האב נעלם והבן והאם נשארים תוהים היכן הוא וכמובן זועמים עליו.
הסיפור השלישי "אחר המות" מספר על יעקוב ארמטוב החי עצל דודתו (אחות אביב) פלטונידה איבנובנה. הסיפור מסופר בשנת 1878 במוסקבה. ההורים של יעקוב מתו, הוא נשאר עם דודתו השתקנית שדועגת לכול צרכיו. חברו הטוב קופפר משגנע את יעקוב להתערות בחברה ולצאת מהפרישות בא הוא חי.
הוא בא עם קופפר לערבי חברה בבית של אלמנה עשירה. הוא פוגש באחד הערבים את קלרה, מוברי שחקנית וזמרת מפתיחה שמקורה בקאזאן. היא קוראת לו לבוא בחמש בצהריים לפגוש אותה.
"הרגשות מוזרות, בלתי-ברורות גם לו עצמו, הסעירו אותו. בעצם, קריאתה של קלרה לא מצאה חן בעיניו במיוחד... אם כי לא מסוגל היה להסביר בעצמו: מדוע? קריאה זו גזלה את מנוחתו: היא נראתה לו צעקנית, לא-הרמונית כאילו ערערה בו משהו. היא נראתה לו שתלטנית. והמבתים האלה, המרותקים, התוקפניים, הנטפלים כמעט
- למה הם מכוונים? מה משמעותם?" (ע"מ 78).
הוא נפגש עם קלרה, היא מבטלת אותו כלאחר יד ונעלמת לעד. הדודה מתפללת לשלום אחיינה המאוהב, חוזרת ומתפללת. ארמטוב נוסע לקאזן לראות את משפחתה של קלרה, הוא מתוודע ששמה האמיתי אינה קלרה. היא הייתה מסוכסכת עם משפחתה. סופו המר של יעקוב ארמטוב לא יאחר לבוא, בעקבות אהבה נכזבת.
הסיפור הבא- "אסיה", סיפור נוסף על אהבה נכזבת. הדמות הראשית, שמה לא נחשף, הוא איש בן עשרים-וחמש הנוסע מרוסיה לבקר בעולם. הוא מגיע לגרמניה, לנהר הריין. הוא פוגש שם שני אנשים שגם הם מרוסיה. אח ואחות באירוע ה"קומרש" – משתה חגגי שנערך.
הוא פוגש את גגין ואחותו אסיה (שמה המקורי אינו אסיה). היא נערה פרועה, אך גם משכילה. אחיה הבכור גגין מנסה לייצב אותה. השלישייה מבלה הרבה זמן איכות ביחד. אוכלים, מטיילים בעורך קבוע.
אסיה מתאהבת בדמות המספרת. לקראת סוף הסיפור הם נפגשים, הוא עדיין בספקות לגבי התהוות רומן אוהבים עם נערה פרועה בת שבע-עשרה. היא מואסת בו, גגין ואסיה נעלמים, לקלן ואחר"כ ללונדון. הדמות הראשית מגיע לגיל ארבעים, מספרת את הסיפור בדיעבד. מתוודע שלא חבה אהבה מאז אסיה והוא גלמוד ובודד.
המגמה בקובץ הסיפורים "השעון וסיפורים נוספים" מתחיל מהסיפור החלש בקובץ, תופס תעוצה מסיפור לסיפור ומגיע לקליימקס בסיפור "יומנו של איש מיותר".
סיפור זה הוא האב-טיפוס לסיפורים על דמויות רוסיות אומללות המספרות על הקיום האנושי מלא הקשיים, בחיים שגרתיים, עצובים ומאוסים. מתכתב עם סיפוריו של ניקולאי גוגול ופיוטר דוסטוייבסקי (במיוחד כתבים מן המחתרת). דמותו של צ'ולקטורין (המבוססת על מקרה אמיתי) גוססת בגיל שלושים. הוא מספר לאורך סוף חודש מרץ ועד מותו אפיזודה שהשפיע על חייו. צ'וקלטין גדל כילד יחיד המטופל על-ידה אימו. אביו, מהמר כפייתי מאבד את כספי המשפחה. מת בילדותו של צ'וקלטין. אמו תמות כמה שנים לאחר מכן. לאחר מות האב הם נעלצים למקור את האחוזה הכפרית שצ'וקלטין כה אהב ועוברים למוסקבה.
המאורע שהוא מספר מעברו זה חתי שנה בעיר מחוז המקונה או'. סיבת המעבר רנדומלית וחסרת חשיבות. צ'וקלטין הינו אנטיפת, לכן זה מפתיע שהתאהב בנערה יליזבייטה קירילובנה המגלה כלפיו חיבה. במשך חודש הם יחדיו והוא התאהב בא.
"לא סוד הוא, שכאשר טוב טוב מאוד לאדם, מוחו פועל אך מעט. חוויית השלווה, השמחה והסיפוק ממלאים את כל ישותו; כולו חדור בה; נסתלקה מודעות ישותו- הוא נהנה מזיו האושר, כפי שנוהגים לומר המשוררים, שחינוכם פגום. אבל משתמש כוח "הקסם" הזה, נתפס האדם למורת רוח, ולעיתים אפילו צער רב, שבעידן האושר לא נתן את דעתו על מעשיו, לא הכפיל ולא העמיק את עינוגיו בהעלאת מחשבות וזיכרונות... כאילו האיש השרוי בתוככי אושרו, כדאי לו להרהר הרהורים כאלה! הוא פנוי להם. אדם מאושר נמשל לזבוב הטובע בזוהר השמש. ולכן, גם אני, בהיזכרי בשלושת השבועות הללו, אין בכוחי להיאחז במשהו מדויק וממשי, ולא כל שכן, שפרק זמן זה, לא התרחש ביננו שום דבר מיוחד. עשרים הימים האלה מצטיירים בזכרוני כהוויה חמה צעירה, וריחנית, כפס אור במחרוזת חיי האפורים והאטומים. זיכרוני מתבהר ונעשה אכזרי ומדויק רק מאותו רגע, שנתכו עלי מכות הגורל, כדברי אותם מחברים, שחינוכם פגום." (ע"מ 171).
יליזבייטה נוטשת אותו. מתאהבת בנסיך שבא לעיירה. הם מתחתנים לשמחת כולם, צ'יקולטין מפסיק לדבר איתה והיא איתו. בחתונה, בקטע דרמתי בה הקלה עומדת באמצע רחבת הריקודים ולוחשת לחברתה אם מי היא רוצה לרקוד, הנסיך- בעלה לוחש לצ'יקולטין לבוא. זאת הייתה מתיחה והיא ביטלה אותו מיד. צ'יקולטין והנסיך מתקוטטים, יום למחרת הם נפגשים בדו-קרב. למרות שאף אחד לא מת ציקולטין מאוס בעיירה בעקבות המאורע. מצב הדברים משתנה כאשר יליזבייטה נשארת לבד. היא לא חוזרת לצ'יקולטין ומתארסת לדמות אחרת. צ'יקולטין נשאר לבד, גוסס בסוף הסיפור ומת.
הסיפור שלאחר מכן- "מומו". הסיפור מספר על החצרן האילם גיראסים, גדול וחזק, מסוגל לעבוד במרץ רב שאין שני לו. הוא עובד בבית של אלמנה עשירה המוקפת באחוזתה במשרתים רבים. בתחילת הסיפור מסופר על אהבתו של גיראסים לאחת העובדות שמתארסת לסנדלר השיכור במקום.
גיראסים בודד וחי לבדו בצריף. הוא מחליט לטפל בכלבה- מומו. הוא מטפל בא יפה וכול בני הבית רואים בא בחיבה, עד שהאלמנה העשירה מבקשת ללטפה. מומו נושכת אותה, האלמנה דורשת לגרשה. מומו וגראסים עוזבים את האחוזה.
הסיפור האחרון ( המחולק לשתיים-" צ'רטופחנוב ונידופיוסקין" ולאחריו "קצו של צ'רטופחנוב") מספר בעיקר על צ'רטופחנוב, לא עשיר במיוחד החי עח עזבונות שאנשים משאירים לו וחי חיים עלובים. הוא חבר של ונידופיוסקין ומאורס לצוענייה יפה. בסיפור האחרון בקובץ " קצו של צ'רטופחנוב" מסופר איך חברו ונידופיוסקין מת ווהצוענייה עוזבת אותו. הוא ניהיה אלכוהוליסט מיואש, עד שיד המקרה מביאה לו סוס "מלק-אדל", סוס לבן ומהיר המוציא אותו מיאוש. יום אחד נעלם הסוס והסיפור באמת הופך ל קצו של צ'רטופחנוב.
הסיפורים של איוון טורגנייב הידוע מהנובלה "אהבה ראשונה", והרומנים "קן אצילים" והרומן המכונן "אבות ובנים", כותב סיפורים פחות מייאשים מבני עתו כגוגול ודווטוייבסקי. הסיפורים לרוב מחולקים או למספר יודע כול או (לרוב) כסיפור שהדובר הוא הדמות הראשית. הסיפורים, כללם, מסופרים בחלקים, בכול סיפור בדר"כ יותר מעשרים חלקים. החלוקה מקלה על הקריאה, זה לא קובץ סיפורים קשה לקריאה, בוודאי קליל יותר מסיפוריו של ניקולאי גוגול, לפעמים מזכיר את פושקין ולרמונטוב.
חבל שהספר לא מודפס מחדש, התרגום נהדר, השפה עשירה, קהל קוראים מחכים לספר נהדר זה שקשה למצוא עותקים כיום. למי שמצליח, שיחטוף את העותק מהמדף!.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על השעון וסיפורים אחרים