מי שנהנה לראות פרות קדושות (ברנר, גורדון, בלקינד, ארגון השומר, העלייה השנייה, טוהר הנשק) נשחטות לנגד עיניו עשוי לקרוא ספר זה בהנאה, בתנאי שאינו נרתע מקפיצות תזזיתיות בזמנים.

איש זקן בבית אבות רושם ספר זכרונות ומספר בו על עלייתו ארצה לאחר פוגרום בבסרביה, על נעוריו בפנימיית שפיה ועל בחרותו במושבה רחובות שתחת השלטון העות'מאני.
מהי החקירה, ומה מתגלה בה? את זאת איני יכול לספר. מי שיקרא יגלה.

הסוף של הספר הוא חזק וחשוב כדי כך שכדאי להמשיך לקרוא בו עד הסוף, גם אם הקריאה קשה. בסך הכול זה ספר קצר - פחות ממאתיים עמודים.

הספר הזה מוכיח, שאין קשר למה שכתוב בתקציר האחורי של הספר לנכתב בתוכו.
וזה קורה הרבה מאוד פעמים.
צא ולמד, שלא ניתן לשפוט או להתרשם מתקצירים האחוריים של הספרים.
לכאורה הספר מבטיח הרבה מתח, חקירה, סיפור מרתק ונאמן למקור.
והעלילה מסופרת על הקשר בין דיר יאסין למושבה רחובות בראשיתה.
אין דבר יותר מושך מזה הביא לחטוף את הספר מהמדף ולקנות.
אך מייד כבר בהתחלה הספר מאכזב מאוד.
חלפו להם 100 עמודים והספר לא מצליח להתרומם ולהתקרב למובטח בתקציר.
כתיבה מאוד לא רציפה, בלבול של זמנים, שימוש בהרבה משפטים שאין קשר ביניהם ובלתי מובנים בעליל.
אכזבה והחמצה אדירה.