מאז שהיה ילד קטן רצה רפאל בר להיות טייס. בתחילת שירותו הצבאי התגייס לקורס טיס, אך לאחר מכן נשר ממנו. כששתחרר הוא טס לארצות הברית, שם למד טיסה ועבד כטייס ערבות באלסקה. הספר מתאר את חוויותיו והרפתקאותיו כטייס וכמטייל בארץ הפרא הצפונית, ובנוי כמין אוסף סיפורים ומאורעות כרונולוגי. מומלץ לכל חובב טיסה, או חובב טבע אלסקאי

הספר מלא בתיאורים מרשימים של הטבע באזור הקוטב הצפוני, וזה בעיקר מה שאהבתי בו. הקשר שבין שתי הנערות לא מובנה מספיק לדעתי, ולכן כל העלילה לא מובנת בכלל.

הספר בנוי וכתוב בצורה טובה וכיף לקרוא אותו. בנוסף, בספר פזורים רעיונות וטענות של המחבר כלפי השלטון והמשטר בכל מקום ובכל זמן, וסך הכל זה כל מה שאני מצפה שיהיה בספר טוב.

המספר של סיפור קצר זה מזהה להפתעתו את האדם היושב מולו ברכבת מהמרכז לירושלים כלא אחר מאשר הסופר יוסף קפקא. הוא אף מספיק להחליף עמו מספר מילים לפני שהאדם החשוד כקפקא יורד מהרכבת וצועד במהירות בחברת שני ידידיו מקס ברוד ועוד אחד שאני לא זוכר לכיוון הכותל המערבי. כשהוא מגיע לכותל מצליח המספר להבחין באדם אחריו הוא עוקב כשהוא תוחב פתק לתוך אבני הכותל, ואז נעלם בין האבנים.
בחלקו השני של הסיפור מתוארים מספר מפגשים אחרים עם דמותו של הסופר. לדעתי אביגדור דגן רצה להראות בספר הזה איך סיפוריו ורעיונותיו של קפקא נכנסים לחיים של כל אחד שקורא אותו.

כבר שמו של הספר מעיד על כך שהוא לא ספר רגיל שמתאר אירועים נורמליים, כי הרי רובעים יש רק ארבע, לא חמש.
לדעתי אביגדור דגן רצה לתאר את הרובע היהודי של פראג כפי שהוא זוכר אותו, ולשם כך הוא בנה עלילה, אבל העלילה לא תופסת את המקום המרכזי בספר. רובו של הספר מתמקד בתיאורים של הדמויות הססגוניות ברובע החמישי, החל מדוקטור שטיין המתבולל ועד לרופא קארלין המאמין בגימטריות ומזלות. את העלילה כולה מלווה ברקע הגולם של המהרל מפראג, שבלי שאף אחד שם לב מציל את היהודים מכל צרה שבאה עליהם.
הספר הצליח להעביר לי את התחושה של המקום והתקופה, ולכן אני ממליץ על הספר לכל מי שמתעניין בקהילות היהודיות במזרח אירופה בסוף המאה השמונה עשרה ובתחילת המאה התשע עשרה.

ספר הכתוב בצורה כזו שממש מחברת אותך לסופר. אהבתי במיוחד את הפאנצ'ליינים הפזורים בספר, רובם מאוד משעשעים.