“אביגדור דגן הביא לנו את בינת השכוי הקסום והנה ספר קסום נוסף לפנינו.

הרובע החמישי הוא הרובע היהודי בפראג, עיר הולדתו של דגן. הסיפור נסוב על דרי השכונה במשך מס' שנים, טרם זו שינתה פניה לטובת הרס חלקים נרחבים ברובע בשם תוכנית הבראה כלשהי.

כשרונו של דגן להעניק משיכות מכחול מעודנות, ועם זאת ברורות, הנוגעות לאנשים, מהלכות קסם גם על ספר קטן זה. אין ספק שקריאה בספר זה משרה נועם ורגיעה וספר זה יכול לבוא כאתנחתא בין ספרי זיקוקין די-נור אחרים ולהוות מנקה טעמים גסים.

דגן מיטיב לתאר בפנינו את הטיפוסים השונים ברובע ואת התפנית בעלילה ההופכת לרגע קט ויותר מזה לספר מתח.

התרגום אינו של צבי ארד כמו בבינת השכוי, המכביד על הקריאה. לעומת זאת, תרגומו של אברהם יבין מודרני, לא מדי, שומר על ניחוח המקור, זורם וקולח, לא מכביד.”

“פראג של סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, מתוארת בשלל דמויות: נדיבות לצד אכזריות, מיסטיות לצד רציונאליות, קידמה לצד שמרנות.

על תושבי הרובע חופפת לאורך כל הסיפור רוחו של המהר"ל מפראג והגולם שיצר, לפני למעלה משלוש מאות שנה. התיאור של הרובע היהודי הישן, אפוף המסתורין, שרב בו הנגלה על הנסתר, הנהרס לצורך בנייתו מחדש, מצאתי בו יותר מרמז על תיאור הגלות וסיומה. הרובע החמישי מתואר פעם אחרי פעם כמקום שבו הכל יכול להיות, פלאות וניסים לצד זוועות הם דבר של יום ביומו, מקום שההגיון השולט בו אינו ההגיון השולט בכל מקום אחר. תיאור מוצלח למדי של אלפיים שנות הגלות שעברנו.
אחת מהדמויות המרכזיות, המתקוממת נגד הריסת הרובע, מוצאת את עצמה משלימה עם חידושו בסופו של דבר. "למראה המשפחה הזאת, שאפילו בתוך השמה והשאייה שמסביב לא נפל רוחם והם מוסיפים לעשות את מלאכתם, ידע פתאום שהרובע החמישי לא יאבד. 'תכנית התברואה' אולי תשנה את תבניתו, אך לא תמיר את רוחו", אולי רמז להשלמה עם סיום הגלות?

בכל זאת הרגשתי שחסר משהו בסיפור שקשה לי להגדיר, אולי זו העלילה שלא מושכת במיוחד, אולי הכתיבה פחות טובה מ'בינת השכוי' המעולה של דגן, לא יודע. בכל מקרה ספר טוב למדי.”

“כבר שמו של הספר מעיד על כך שהוא לא ספר רגיל שמתאר אירועים נורמליים, כי הרי רובעים יש רק ארבע, לא חמש.
לדעתי אביגדור דגן רצה לתאר את הרובע היהודי של פראג כפי שהוא זוכר אותו, ולשם כך הוא בנה עלילה, אבל העלילה לא תופסת את המקום המרכזי בספר. רובו של הספר מתמקד בתיאורים של הדמויות הססגוניות ברובע החמישי, החל מדוקטור שטיין המתבולל ועד לרופא קארלין המאמין בגימטריות ומזלות. את העלילה כולה מלווה ברקע הגולם של המהרל מפראג, שבלי שאף אחד שם לב מציל את היהודים מכל צרה שבאה עליהם.
הספר הצליח להעביר לי את התחושה של המקום והתקופה, ולכן אני ממליץ על הספר לכל מי שמתעניין בקהילות היהודיות במזרח אירופה בסוף המאה השמונה עשרה ובתחילת המאה התשע עשרה.”