ביקורת ספרותית על כחיצים ביד גיבור - שאלות ותשובות בעניני צבא ומלחמה מאת אבי רונצקי
ספר טוב

---

ספרו של הרב הראשי לצה"ל לשעבר, הרב תא"ל (מיל') אביחי רונצקי, "כחיצים ביד גיבור" (הוצאת מכון "יד גיבור", 1998), הוא ספר תשובות לשאלות שהעלו חיילים ומפקדים בצה"ל, תלמידיו של הרב, בנוגע לסוגיות הילכתיות שונות שאתן התמודדו בשירות הצבאי. ייחודו של הספר בכך שמחברו, הרב אביחי רונצקי, רב היישוב "איתמר" ור"מ בישיבת "עטרת כהנים", שימש כקצין ביחידה מובחרת בשירות קבע, וכסמח"ט ביחידה קרבית בתפקידו במילואים. כאדם חילוני, לא אוכל להתייחס לטיב תשובותיו ההלכתיות, אולם עיקר כוחו של הספר במאמרים שבסופו, שעוסקים בעיקר במלחמת יום הכיפורים. המלחמה היוותה קו פרשת מים עבור רונצקי, שחזר בעקבותיה בתשובה ונעשה לרב, ולמעשה עבור כל מחזורו מהפנימיה הצבאית. הם, שבטרם גיוסם כתבו "להתראות בישיבות המטכ"ל" בספר המחזור, איבדו תשעה מחבריהם בקרבות. למטה הכללי הגיעו רק דורון אלמוג, שעשה את המלחמה כמ"פ צנחנים, ומאוחר יותר רונצקי כרבצ"ר.

רונצקי, שכאמור למד בפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי, התגייס תחילה לקומנדו הימי, אך באמצע המסלול עבר לחטיבת הצנחנים ושימש כלוחם וכמפקד בגדוד 890 של החטיבה. כפי שכתב בעצמו, ב-1973, "באותם ימים נוראיים תרתי משמע, של ערב יוה"כ ועד שלהי חג הסוכות, פיקדתי על פלוגה מסיירת שקד בגיזרה המרכזית של תעלת סואץ" (עמוד 159). התחושה, כתב, היתה שאין בסך הכל ממה לחשוש והוא ואנשיו ניצלו את הזמן הפנוי לדיג וטיולים בסיני. המלחמה נחתה עליו כרעם ביום בהיר בבוקר ה-6 באוקטובר, כאשר הבחין במבנה גדול של מטוסים שהגיע מכיוון התעלה. היו אלה מיגים מצריים שתקפו את הגזרה. בהמשך אותו היום פיקד על פלוגתו בכוח גדול של הקומנדו המצרי שהונחת ממסוקים סמוך לראס סודר. בספר כתב הרב, כי הפלוגה בפיקודו תקפה את "הכוח המצרי על אף עדיפותם המיספרית. הקרב עימם נמשך עד לחצות הלילה כשאנו פוגעים בעשרות חיילים מצריים ולנו פצוע אחד בלבד. למעשה, רובם לא נלחם אלא הסתתר במערות וחגוי סלע, כשאנו, באמצעות מכשירי ראיית הלילה יורים עליהם כבמטווח צלפים" (עמוד 163). למרות שבאופן יחסי במלחמה ספגה פלוגתו מעט אבידות, הרי שהסיירת נפגעה קשה, והמלחמה השפיעה עליו ועל חייו.

מאמרון קצר שכתב לציון 40 שנה למלחמת יום כיפור נגע לבי עד מאוד:
"חיכיתי למנו בשדה התעופה של א-טור.
שני מסלולי אספלט שחור פרושים למרחוק וביניהם משטחי חמדה לבנים, מגובבים באבני חצץ.
שקט מדברי של יום שרב כבד אפף את הכל, ואני, ישוב על מכסה מנוע הג'יפ, ממתין למנו.
נפגשנו לפני יומיים בתחילת המלחמה, סמוך למיצרי המתלה, כשצוותי הסיור של 'שקד' ופלוגת הצנחנים חברו יחדיו למרדף אחר כוחות קומנדו מצריים. יומיים רצופים של מלחמה, הביאוני דרומה, עד סמוך לעיירה א-טור בדרום חצי האי סיני. אמש, לאחר מרדף לילי, קבענו להיפגש בצהרי היום, ע"מ לתכנן את המשך הפעילות.
את מנו הכרתי שלושה חודשים קודם המלחמה בקורס מפקדי פלוגות חי"ר. היינו שלושה בחדר אחד, ויניג מתל-עדשים שהיה מפקד פלס"ר גולני, מנו מ"פ צנחנים מניר עציון ואני.
נקשרנו, מנו ואני, בקשרי רעות מיוחדים. אולי בגלל היותנו שונים כל כך, מנו המפקד הקשוח, סגנון דיבורו בוטה ומחוספס, בטוח בעצמו, שש אלי קרב.
שעת המפגש שקבענו חלפה, החלטתי להמתין עוד מספר דקות, ולאחר מכן לחזור ליחידתי.
באופק הרחוק, בשמי התכלת, נראה מטוס קל מתקרב לנחיתה. עד מהרה נגעו גלגליו בקצה המסלול, והוא החל מתקרב לעברנו.
מצידו השני של השדה נשמע קולו המטרטר של קומנדקר צבאי. המטוס עצר מלכת וכלי הרכב נסע עד סמוך אליו. ראיתי כיצד החילים שבקומנדקר מורידים חפץ מאורך, עטוף בשק ניילון עבר ומעלים אותו על המטוס.
מי הוא, שאלתי בשקט. איננו יודעים, שמענו שהוא קצין צנחנים, אתה יודע, מהחבר'ה של המרדפים.
רעד עבר בגופי. נגשתי סמוך יותר והבטתי. מבעד לניילון העבה הזדקרו אברי גוף, מדי זית, נעלים אדומות.. מנו.
ויניג, השלישי בחדר מקורס המפי"ם, נהרג כמפקד הסיירת בקרב על כיבוש החרמון" (עמוד 154).

ויניג (ששמו הנכון הוא שמריהו ויניק) ומנו (עמנואל בן ישי) עוטרו שניהם על גבורתם בעיטור המופת. כאמור, אין לי איך להתייחס לסוגיות שהעלו חיילים דתיים בשירותם, אולם הספר סיפק לי הצצה לעולמם, לדילמות ול נושאים המעסיקים אותם בשירותם בצה"ל. מאמריו אודות שירותו הצבאי במלחמה, כאמור, מרתקים. אי-אפשר להתעלם מן הרוח שהכניס כרבצ"ר לצבא, ומן הלהט שלו להתחבר ליחידות הלוחמות ולהסביר ללוחמים מה הם עושים כאן. כשתיאר בשעתו את חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים, כתב כי הסיבה שבגינה התלכדו הוא ופקודיו, מכל קצוות הארץ, לגוף לוחם אחד ללא קושיות ותהיות, היתה החינוך. "דיברנו ועשינו ציונות ללא בושה" (עמוד 164). הצדק עמו, שהרי כבר אמר ניטשה כי "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'." ומכאן, שגם לרבנות הצבאית יש תפקיד, לצד חיל חינוך, לסייע למפקדים, שהם-הם המחנכים העיקריים של החיילים, בהסברת הלמה והמדוע ללוחמים. ספר מרתק.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על כחיצים ביד גיבור - שאלות ותשובות בעניני צבא ומלחמה