ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 17 באפריל, 2018
ע"י שלומי
ע"י שלומי
לא מרגיש שהבנתי הרבה - אך קראתי את כל 200 העמודים בכמה ימים קצרים, אולי זוהי כשלעצמה דוגמא נהדרת לדקונטסרציה! אני תוהה.. להבנתי, טבעה המהותי הוא פרדוקסלי, וניתן להסבר, במובנים קצרים וקשים למדי.
אולי יש לזה קשר לאופי המרדני. אני פשוט אוהב כל מיני רעיונות המבטיחים מהפכה, רעידת אדמה, הרס. אני משתוקק להבין את דארידה!
להלן דברים שאני *מרגיש*, שהבנתי;
רעיון ה'תוסף'. מעניין ואפילו פוקח עיניים. בניסוח שלי, סופה להיטען כי השפה היא מארג עצום של רמזים לרמזים, בלי שום קרקע אמיתית נשענת וממתינה להגעה, או ל'גאולה'. דבר אשר הרחיק בי לכת עד כדי מסקנות שונות אל טבע הנשמה עצמה (והלוא הנשמה מכירה את עצמה רק באמצעות השפה). שכמו עם הנשמה, אשר או שהיא מאוד רחוקה מן הגאולה, או שהיא נמצאת ממש על סף דלתה; אך לעולם! לא מתבוססת בתוכה.
"המרכאות" - כל פעם שאני מנסה לחשוב על זה אני נכנס למיינדפאק. אני *מרגיש* שאני מבין אך אני אפילו לא יכול להתחיל לנסות להסביר במילים.
הדיפארנס - אישית קיבלתי את זה בגוון מטא-פיזקלי יותר מהכל. ההבדל לדעתי נוצר בהכרח רק בגלל השפה.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
