ז'אק דרידה (2004 - 1930) הוא מחשובי ההוגים שקמו במחצית השנייה של המאה ה-20. הפילוסופיה שלו, אשר יונקת מהוגים כמו הוסרל, היידגר, דה סוסיר, פרויד ולווינס, היא ניסיון אמיץ לברר מחדש את יסודות המטפיזיקה המערבית תוך כדי ערעור על כמה וכמה דיכוטומיות שעיצבו אותה לכל אורך דרכה (הפנימי והחיצוני, המייסד והמיוסד, הכתב והבעל-פה, המקור וההיסטורי, הגברי והנשי).
עם מושג ההבדל (différance) שחידש, דרידה מאתגר את המחשבה הדיכוטומית ששלטה בכיפה במשך כל ההיסטוריה של המטפיזיקה המערבית.
דרידה מציע קריאות חדשניות וביקורתיות לטקסטים יסודיים במסורת זו, תוך כדי כך שהוא מראה את המתחים הפנימיים, הבלתי פטורים והמכוננים, של טקסטים אלו ושל מסורת זו. כך הפך דרידה לאביה של אחת השיטות הפוריות והחתרניות ביותר בפילוסופיה של זמננו – הדקונסטרוקציה.
באמצעות דיון פורה, עשיר וגדוש במושגי מפתח בהגותו של דרידה – חופש, התוסף, דיפראנס, דקונסטרוקציה ועוד – מהווה ספר זה גשר חיוני לטקסטים של דרידה. עם דגש מיוחד על הרלוונטיות של דרידה ללימודי התרבות והספרות, דן ניקולס רויל לא רק בחידושים המשמעותיים ביותר שלו אלא גם בהשפעתו האדירה ובסגנון כתיבתו הייחודי.
החלק האחרון של הספר, "קריאה נוספת", מכיל הפניה למגוון רחב של תגובות ביקורתיות ביחס להגותו. ניקולס רויל כותב בבהירות ורהיטות, כך שהספר הזה הוא לכל הדעות בבחינת מבוא מצוין לאחד ההוגים המרתקים ביותר של זמננו.