מעניין סבסטיאנה,

מניח שאתן לוונגוט עוד סיכוי

אני זוכרת את זה. קוראים לזה 'העין המופלאה' ואפילו כתבתי על זה ביקורת.

זוכר את התמונות האלו שצריך לעמוד מולן ולפזול קצת ואז אתה מגלה שבתוך כל הקשקוש הזה יש סצנה מדהימה שלא ראית קודם?
אז ככה זה עם קןורט וונגוט :-)
נכון, הוא לא כותב לינארי ומסודר או אפילו ברור, אבל אתה יכול לסמוך על הסופר הזה, זה לא זרם פטפוטי בולשיט של ילדה בת 20 שכותבת בלוג וחושבת שהיא סופרת... לא. אי אפשר לעלעל או לקפוץ לסוף ולהבין את הפואנטה.
יש לו משהו עמוק לומר לך, ואתה תצטרך להבין את זה בעצמך.
:-)

וונגוט היה בדרזדן בזמן החרבתה - ולכן הוא מבין בהרס אנושי- לגבי הכתיבה שלו זה כבר משהו אחר.

ודווקא קיוויתי שאת בית מטבחיים 5 אצליח לצלוח לבד (או לפחות יותר מאת הספר הזה).

קרח תשע הוא המצאה מגניבה מד"בית של וונגט,
אם את בטוחה שלא תקראי את הספר, תעשי גוגל

על סמך בית מטבחיים חמש אני לא הולכת להתקרב אליו.
מקסימום רק עם הדרכה צמודה.
לא נראה לי שווה את המאמץ.

מה זה קרח תשע.

אלון, מעניין איך הספר יהיה עבורך בקריאה שנייה,

אבל ניתן לומר זאת על מרבית הספרים...

מה השתנה מאז להיום? רוב הספרים המוכרים שלו יצאו לפני כארבעים שנה

פעם קראתי ובאנגלית, כל מה שהוציא פונגוט תחת ידיו. היום הוא בלתי נסבל.

קצת על וונגוט מויקיפדיה (מומלץ בחום) -

יש המגדירים את כתיבתו של וונגוט כמדע בדיוני, אך העיסוק בטכנולוגיה, בשאלות הפיזיקליות או הכימיות, באי הרצף של הזמן, הוא משני ולא מרכזי כבספרות המדע הבדיוני. נדמה כי עיסוק זה משמש אך ככלי לקידום מחשבותיו של הסופר, כבמה להציג עליה את המחזה שרקח בדמיונו. רבים מספריו אינם מכילים כלל אלמנט של מדע בדיוני או של פנטסיה, כגון "אמא לילה" המתרחש בגרמניה הנאצית, או "דיק הצלף".

הפילוסופיה הוונגוטית מביטה על המין האנושי באהבה ובחמלה, אך גם בצער גדול. רעיון קבוע החוזר ביצירתו הוא כי את מהלך הדברים לא ניתן לשנות, וכי את המשגים שעשינו, את האובדן שחווינו, ואת הצער שבחיינו, עלינו לחוות כמעט כגזירת גורל. גיבוריו של וונגוט נמצאים לעיתים ביקום שבו הזמן פרוס לפניהם, והם חווים אותו מתוך הכרה מלאה שוב ושוב, בקפיצות מן ההווה לעבר ולעתיד, אך ללא יכולת לשנות את האירועים שקורים בו. כך חווה גיבורו של בית מטבחיים חמש, בילי פילגרים, את חייו במקטעים, כך גזע החייזרים הטראלפאמדורי, המופיע בספרים "בית מטבחיים חמש", "הסירנות של טיטאן", "אלוהים יברך אותך מר רוזווטר" ו"הוקוס פוקוס", שחוו כבר כל שנייה מחייהם, ואינם יכולים לשנות בהם דבר, וכך כל האנושות בספר "רעידת זמן". וונגוט שולל את הרצון החופשי. האנושות בכללותה וכל אדם בה, נועדו, באופן דטרמיניסטי ומטבע ברייתם, לשגות, לחוות כאב וצער, ואת מותם של האהובים והקרובים להם.

בהתאם לכך, כתיבתו היא לרוב בגוף ראשון, ונכתבת על ידי הגיבור לאחר שאירעו האירועים, מתוך הרהור או מחשבה לאחור. כך יכול הגיבור, שחווה כבר את כל האירועים העתידים להיות מוזכרים בספר, להרהר באופן רטרואקטיבי על המתרחש, להתמקד, באופן לא ליניארי, פעם באירוע זה, פעם באירוע שלאחריו, ופעם באירוע שלפניו.

טכניקת כתיבה זו הפכה את כתיבתו של וונגוט לכאוטית, לא ליניארית, ופורצת גבולות, כאשר לעיתים מחשבותיו של הסופר עצמו, המופיע כדמות, צצות במפורש בדפי הספר. כך ב"ארוחת בוקר של אלופים" מופיע לפתע וונגוט עצמו:

"זהו ספר רע מאוד שאתה כותב," אמרתי לעצמי.
"אני יודע," עניתי.
"אתה מפחד שתתאבד, כשם שאמך התאבדה," אמרתי.
"אני יודע," עניתי.
אך העולם המשתקף מיצירתו של וונגוט אינו כאוטי או רשלני. זהו עולם מהודק היטב, המתואר לפרטי פרטים, ושבים וחוזרים בו נושאים ודמויות השזורים בין הספרים. כך מופיע גזע היצורים מכוכב טראלפאמדור במספר ספרים, ודמות המופיעה כדמות משנה באחד הספרים, הופכת לדמות הגיבור הראשי בספר אחר. אף שוונגוט עצמו מופיע כדמות במספר ספרים, גיבור וונגוטי השב וחוזר, עד שקיבל כמעט חיים משל עצמו, הוא קילגור טראוט, סופר מדע בדיוני מזדקן המופיע ברבים מספריו.

עולם זה הוא בראש ובראשונה עולמו של וונגוט, והוא שזור בפרטים אוטוביוגרפיים מחייו, המופיעים לעיתים תוך עיבוד ועידון, ולעיתים כפי שהם. כך שב וונגוט שוב ושוב לחוויית דרזדן, מוטיב התאבדות ההורים אף הוא חוזר ביצירתו, העיירה "איליום" המופיעה ברבים מספריו היא מעין "סקנקטדי, ניו יורק" שבה עבד כסוכן של חברת ג'נרל אלקטריק. האמונה הבוקונוניסטית המתוארת בספרו "עריסת חתול" כי בני זוג האוהבים אהבת אמת ימותו בהפרש זמן קצר זה מזה, היא הד למותם הטראגי של אחותו ובעלה.

ספר מצוין.

או, אחד הספרים היותר מבריקים של וונגוט בעיניי. סוג של הזיה שהיא גם שנונה וגם מייגעת. אני יכול להבין איך לא מצליחים להתחבר אליו. זה משהו אחר.
יש לי אותו פה על המדף, קצת עלעלתי בו לפני כמה שנים. אבל יכול להיות שאני יותר זוכר את החווייה שלי ממנו מאשר את הספר עצמו, אם יש בכלל דבר כזה.

ניסיתי לקרוא את הספר אבל אחרי כמה פרקים ויתרתי. כנראה שהוא מתוחכם מדי עבורי.