זרש דינה אני רק אניח את זה פה.

" נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן"

אני גם בדעה של זרש. השיר היה הרבה יותר נוקב ללא החריזה, אבל החריזה תגיע להרבה יותר קוראים מסתבר.
כך או כך- נוקב.

ואני חולקת הוא חורז כי ככה הוא כותב שירה.
והשיר הזה יש לו עוצמה
אני יכולה לצטט לכם משפטים משירים (אלתרמן,ביאליק) שמתמצתים את הנושא שהעלו בצורה מצמררת ושנישאים בפינו עד היום שבעים ומאה ושלוש עשרה שנה אח"כ.
לחרוז יש כח והוא קליט.
השיר הזה מצמרר ומבכי
ושמעתי כמה עדויות דומות מכלי שני.

אז לא בדיוק הבנתי למה כיוונת שונרא אבל אני שמחה שהעלית את השיר הזה.

למה חריזה? לדעתי, ובמילה אחת: הנגשה.

תודה שונרא החתול.

מודה באופן אישי שגם יש בי איזה חיץ גולדברגי שמעדיף לדבר על אילות וסוסים ואבנים גדולות, ופחות צורך אלתרמני לאקטואליה בתוך כוס הקפה הספרותית של הבוקר. אבל ניחא, מסתבר ככל הנראה שגם משוררים הם בני אדם וגם להם עמדות פוליטיות וצורך להביען, גם כיצירות ספרות.

אבל ראבק. למה חריזה?
כאן מרגיש לי שלקחת את הסיפור המטורף הזה ולהפוך אותו לחרוז, עושה כמעט פארודיה מהטרגדיה. לדעתי בחירה לא מוצלחת, בלשון המעטה.

הקישור מאאאאאוד ארוך וידפוק את הדף לכן לא צירפתי קישור.

גם יהודה אטלס הצטרף לקמפיין הגירוש.
+ מצד אחד, הוא לא הסתפק בחתימה סתמית על עצומה של כל מיני בעלי מקצוע משונים אלא עשה מעשה.
במקרה שלו זה לכתוב שיר. שיר ארוך ונוגע ללב, יש לומר.
+ מצד שני, ישראל לא מגרשת ילדים.

הוא כותב שהשיר נכתב בעקבות שיחה עם נער אריתריאי בן 15, שזה סיפור חייו.

עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי בַּבֶּטֶן, אִמָּא מְסַפֶּרֶת,
אָבִי הָלַךְ לִחְיוֹת עִם אִשָּׁה אַחֶרֶת.
הָלַךְ וְאַף פַּעַם לֹא חָזַר
וְלָכֵן בִּשְׁבִילִי הוּא אָדָם זָר.

כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שָׁלוֹשׁ, לִפְנֵי שֶׁזָּכַרְתִּי אֶת פָּנֶיהָ,
אִמָּא בָּרְחָה לְסוּדָן מֵאֵרִיתְרֵאָה.
הִשְׁאִירָה אוֹתִי אֵצֶל סָבְתָא בְּבִקְתָּה בַּכְּפָר,
וּבֶן אַרְבַּע כְּבָר הָיִיתִי רוֹעֵה בָּקָר.

הָאָרֶץ הַהִיא שֶׁשְּׁמָהּ אֵרִיתְרֵאָה,
יָדוּעַ, הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ,
בָּהּ, בֵּין הַשְּׁאָר, כָּל אֶזְרָח חַיָּב
לִהְיוֹת חַיָּל בַּצָּבָא רֹב חַיָּיו.

וְשָׁמַעְתִּי, הַרְבֵּה פְּעָמִים קוֹרֶה
שֶׁחוֹטְפִים לַצָּבָא גַּם בְּנֵי שְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה.
חַיָּל הוּא כְּמוֹ עֶבֶד, עָמֵל בְּלִי שָׂכָר,
וְכָּל הַמְּסָרֵב - מֻשְׁלָךְ לְמַאֲסָר;

וּמִי שֶׁהָיָה בַּכֶּלֶא, שָׁם, בְּמוֹלַדְתִּי,
נֶאֱמָנָה עֵדוּתוֹ: זֶה גֵּיהִנֹּם אֲמִתִּי!

+++

כְּדֵי לְמַלֵּט אוֹתִי מִכָּזֶה מִין גּוֹרָל
הֻרְכַּבְתִּי, בֶּן שֵׁשׁ, עַל דַּבֶּשֶׁת גָּמָל,
וְעִם מַבְרִיחַ בֶּדְוִי, יָמִים וְלֵילוֹת,
נָדַדְנוּ שְׁנֵינוּ בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת,

נִשְׁמָרִים לְנַפְשֵׁנוּ, נָעִים בְּהֶסְתֵּר,
מִמִּשְׁמָר, מִמַּלְשִׁין, מֵחַיָּל, מִשּׁוֹטֵר.
כָּךְ טֻלְטַלְתִּי בְּעֵרֶךְ שְׁבוּעַיִם,
עִם חָלְוָה בְּפִּיתָה וּמְעַט מַיִם,

הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם מַכָּה מִלְּמַעְלָה
וְהַדֶּרֶךְ נִמְשֶׁכֶת עוֹד הָלְאָה וְהָלְאָה,
הָעֲצָמוֹת דּוֹאֲבוֹת, הַגּוּף מְאֻבָּן -
עַד שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַגְּבוּל לְסוּדָן.

+++

אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים בְּמַאֲהָל זָעִיר
בָּאָה אִשָּׁה שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר,
מְחַבֶּקֶת, מְנַשֶּׁקֶת וּפִיהָ מְמַלְמֵל:
"סוֹף־סוֹף הִגַּעְתָּ, הַשֶּׁבַח לָאֵל!

מֵעַכְשָׁו, יַלְדִּי, הָאֱלֹהִים עֵד,
נִשָּׁאֵר בְּיַחַד וְלֹא נִפָּרֵד!"
מָה הַפֶּלֶא שֶׁאַחַר כָּךְ, שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת,
אֲנִי וְאִמָּא לֹא הִפְסַקְנוּ לִבְכּוֹת.

+++

בְּפַרְוָר דַּל שֶׁל חַרְטוּם, הַבִּירָה,
בִּצְרִיף קָטָן, בִּקְצֵה הַשּׁוּרָה,
עִם בֶּן זוּגָהּ, גַּם עֵז וְאוֹפַנַּיִם,
גַּרְתִּי עִם אִמָּא כִּמְעַט שְׁנָתַיִם.

אֶת לַחְמֵנוּ הֵבִיאָה כְּשֶׁעָבְדָה יוֹם־יוֹם
כְּמוֹ שְׁאַר הַפְּלִיטִים - בַּעֲבוֹדוֹת נִקָּיוֹן,
מְנַסָּה לְגַשֵּׁר בְכָל כּוֹחוֹתֶיהָ
עַל שָׁלוֹשׁ הַשָּׁנִים שֶׁחָיִיתִי בִּלְעָדֶיהָ.

הָיָה לִי טוֹב בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה,
לָמַדְתִּי בְּבֵית סֵפֶר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה,
(בּוֹ חָטַפְנוּ כֻּלָּנוּ מִמוֹרֶה וּמוֹרָה,
עֳנָשִׁים אוֹ מַלְקוֹת עַל כָּל עֲבֵרָה.)

וְשָׁם, בְּבֵית־סֵפֶר, לְמַזָּלִי הַטּוֹב,
גַּם לָמַדְנוּ עֲרָבִית, לְדַבֵּר וְלִכְתֹּב!
הָיוּ לִי אֵפוֹא אִמָּא, חֲבֵרִים וְגַם אַבָּא חָדָשׁ,
שֶׁהָיָה נֶחְמָד כְּשֶׁלֹּא שָׁתָה יַיִ"שׂ;
אֵין פֶּלֶא שֶׁהַתְּקוּפָה הַהִיא בְּחַרְטוּם
תִּזָּכֵר לִי תָּמִיד כְּעִדָּן קָסוּם.

+++

הַקְּשָׁיִים שֶׁקָּדְמוּ וְכָל הַתְּלָאוֹת,
הַפְּרֵדוֹת, הַנְּדוּדִים וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת
כֻּלָּם מַחְוִירִים לְעֻמַּת אוֹתוֹ יוֹם
שֶׁבּוֹ אִמָּא וַאֲנִי נֶחְטַפְנוּ פִּתְאוֹם.

זֶה קָרָה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, כְּמוֹ בְּסֶרֶט,
בְּאוֹטוֹבּוּס, בִּנְסִיעָה לְעִיר אַחֶרֶת,
כְּשֶׁבֶּדְוִים חֲמוּשִׁים, סוֹחֲרֵי אָדָם,
עִם פָּנִים רְעוּלוֹת וּמַבָּט צְמֵא דָּם,
הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ,
חָמְסוּ מֵאִתָּנוּ כָּל דָּבָר בַּעַל עֵרֶךְ,
וְאֶת הַנּוֹסְעִים דָּחֲסוּ כְּמוֹ כְּבָשִׂים
לְטֶנְדֵּרִים אֲטוּמִים כְּבוּיֵי פָּנָסִים.

הֻסַּעְנוּ מִשָּׁם, לֵילוֹת וְיָמִים,
לְאָן לֹא יָדַעְנוּ, כְּשֶׁהֵם מְאַיְּמִים
שֶׁמִּי שֶׁיִּבְרַח אוֹ יִגְרֹם בְּעָיָה
יוּצָא לַהוֹרֵג מִיָּד בִּירִיָּה.
וְאָכֵן, הֶחָטוּף שֶׁנִסָּה לְהִמָּלֵט
הִרְוָה בְּדָמוֹ אֶת הַחוֹל הַלוֹהֵט.

+++

יֶלֶד, תָּמִיד, גַּם בְּעֵת פֻּרְעָנוּת,
אֵינוֹ מְאַבֵּד אֶת מִדַּת הַסַּקְרָנוּת.
בְּעוֹד הָאֲחֵרִים, אֵרִיתְרֵאִים כֻּלָּם,
אֲחוּזֵי שִׁתּוּק, חֲרֵדִים לְגוֹרָלָם,

אֲנִי מֵצִיץ, דֶּרֶךְ חֹר בַּכִּיסוּי, אֶל הַחוּץ,
רוֹאֶה הַר וּבִקְעָה, שִׂיחַ, עָרוּץ,
וְלַיְלָה אֶחָד - גַּם אוֹרוֹת שֶׁל עִיר
(מִסְתַּבֵּר, חָלַפְנוּ אָז בְּקָהִיר),

וּפַעַם, מִסְפִינָה - בַּמַּיִם הַכְּחֻלִּים
דּוֹלְפִינִים מְזַנְּקִים מִבֵּין הַגַּלִּים.
בַּדֶּרֶךְ שׁוֹבֵינוּ, חֶלְאוֹת אָדָם,
לֹא חָסְכוּ מֵאִתָּנוּ אֶת נַחַת יָדָם:
כָּל סַרְבָן אוֹ מַרְדָן הֻכָּה קָשׁוֹת
בְּמַקֵּל, בְמַגְלֵב, בִּרְצוּעָה אוֹ בְּשׁוֹט.

וּפַעַם כְּשֶׁחָטוּף, לְבִישׁ מַזָּלוֹ,
נָפַל מֵהַטֶּנְדֵּר וְרִסֵּק אֶת רַגְלוֹ
נָטְשׁוּ אוֹתוֹ שָׁם אוֹתָם כַּלְבֵי בָּר
לִגְוֹעַ אַט־אַט בְּחֹם הַמִּדְבָּר.

קִבַּלְנוּ בְּדַל פִּיתָה פַּעַם בְּיוֹם
וּמְעַט מַיִם דְּלוּחִים עִם טַעַם אָיֹם,
שְׁנַיִם מֵתוּ וְנִקְבְּרוּ בַּדֶּרֶךְ -
וּמִקֵּץ מַסָּע שֶׁל שְׁבוּעַיִם בְּעֵרֶךְ,
הִגַּעְנוּ לְמַאֲהָל מְבֻדָּד דֵּי קָטָן
שֶׁל שֵׁבֶט רָשַׁיְדָה, בְּנֵי הַשָּׂטָן,
בְּמִדְבָּר סִינַי, בּוֹ יָמִין וּשְׂמֹאל
רוֹאוֹת הָעֵינַיִם רַק חוֹל וָחוֹל.

+++

נָתְנוּ בְּיָדֵינוּ טֵלֵפוֹנִים נַיָּדִים
וְצִוּוּ: "טַלְפְּנוּ אֶל קְרוֹבִים וִידִידִים,
וּבַקְּשׁוּ בְּמַפְגִיעַ מִכָּל אוֹהֲבֵיכֶם
שֶׁיִּשְׁלְחוּ מִיָּד כֹּפֶר נַפְשְׁכֶם;
אֲלָפִים וּרְבָבוֹת דּוֹלָרִים, בִּמְזֻמָּן,
וְאוֹי לָכֶם אִם לֹא יַגִּיעוּ בַּזְּמַן!

כִּי גַּם אִם שְׁאֵרְךָ עָנִי וְתַפְרָן,
אִם לֹא יְשַׁלֵּם - אַתָּה בַּר מִנַּן".
יָדְעוּ הַשּׁוֹבִים שֶׁלְכָל בֵּן אֵרִיתְרֵאָה,
יֵשׁ, בְּאֵיזֶה מָקוֹם, קָרוֹב אוֹ רֵעַ,
שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁלְאֵל יָדוֹ
כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיֵּי יְדִידוֹ,

וְהָרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה בָּעוֹלָם כָּךְ,
שֶׁאֲפִילוּ אִם קְרוֹבְךָ גָּר בְּמָקוֹם נִדָּח,
שָׁלִיחַ יַקִּישׁ עַל דַּלְתוֹ וִיְבַקֵּשׁ,
שֶׁיִּמְנֶה וְיִמְסֹר לְיָדוֹ אֶת הַקֵּשׁ.
וְכָל מִי שֶיְּרַמֶּה אוֹ יַזְעִיק מִשְׁטָרָה
סוֹפוֹ שֶׁל קְרוֹבוֹ בַּמִּדְבָּר יִהְיֶה רַע.

+++

וּכְדֵי לְדַרְבֵּן כָּל אָח וְאָחוֹת
וּלְהַדְגִּישׁ שֶׁ"אֶצְלֵנוּ אֵין הֲנָחוֹת!"
הִפְרִידוּ מִיָּד בֵּין גְּבָרִים לְנָשִׁים,
וְהֵחֵלוּ יָמִים קָשִׁים, נוֹאָשִׁים:

תְּלִיּוֹת בָּרַגְלַיִם, כְּבִילַת גּוּף לְגוּף,
בַּרְזֶל מְלֻבָּן עַל הָעוֹר הֶחָשׂוּף,
הַרְעָבָה, הַצְמָאָה, הַצְלָפָה בְּשׁוֹט,
בְּעִיטוֹת, אֶגְרוֹפִים, חֲרָפוֹת, הַתָּשׁוֹת,
פְּלַסְטִיק מֻתָּךְ עַל הַגַּב וְהַבֶּטֶן,
רִקּוּן עַל הָרֹאשׁ שֶׁל כַּד מָלֵא שֶׁתֶן.

כָּל אֵלֶּה כְּדֵי לְהַבְהִיר לַשְּׁבוּיִים
שֶׁאִם אֵין כֹּפֶר - אֵין חַיִּים.
מִדֵּי יוֹם גּוֹבְרִים הָעִנּוּיִים וְהַהַשְׁפָּלוֹת,
זַעֲקוֹת הַמְּעֻנִּים נִבְלָעוֹת בַּחוֹלוֹת,
כְּשֶׁהַנָּשִׁים, גַּם יְלָדוֹת וּבְנוֹת נְעוּרִים,
נֶאֱנָסוֹת יוֹם־יוֹם עַל יְדֵי הַגְּבָרִים.

וּמִי שֶׁהִתְמַהְמֵהַּ אוֹ נוֹאַשׁ
לְאַרְגֵּן לְעַצְמוֹ אֶת הַכֹּפֶר הַמְּבֻקָּשׁ,
הִגִּיע "מִשְׁלוֹחַ" אֶל מִשְׁפַּחְתוֹ הַנִּדְהֶמֶת
אֶצְבַּע כְּרוּתָה אוֹ אֹזֶן מְדַמֶּמֶת,
אוֹת לְכָךְ שֶׁ"כָּאן מִתְכַּוְּנִים בֶּאֱמֶת,
אִם לֹא יַגִּיעַ הַכֹּפֶר - אֲחִיכֶם מֵת".

אִשָּׁה שָׁמְעָה בַּטֵּלֵפוֹן בְּמוֹ אָזְנֶיהָ,
אֶת אֲחוֹתָהּ זוֹעֶקֶת בִּידֵי מְעַנֶּיהָ.
וְאַחֵר שָׁמַע אֶת הָאַחְיָן שֶׁאָהַב
זוֹעֵק "הַצִּילוּ!" מְעָצְמַת מַכְאוֹבָיו.

+++

הָיִיתִי הַצָּעִיר מִבֵּין חֲטוּפֵי הַכֹּפֶר
וּקְצָת עֲרָבִית יָדַעְתִּי מִבֵּית סֵפֶר,
לָכֵן אֵלֶּה גַּם אֵלֶּה כָּל הַזְּמַן
הָיוּ זְקוּקִים לְשֵׁרוּתַי כִּמְתֻרְגְּמָן.

אוּלַי הַחוֹטְפִים מִזֶּה הַטַּעַם
לֹא נָגְעוּ בִּי לְרָעָה אַף פַּעַם.
וְאוּלַי מַרְאֶה יֶלֶד מְבֹהָל וַחֲרִישִׁי,
הִדְלִיק גַּם בָּהֶם נִיצוֹץ אֱנוֹשִׁי.

הִסְתּוֹבַבְתִּי חָפְשִׁי בֵּין הַחוּשׁוֹת וְהָאֲנָשִׁים
וְחָרַטְתִּי בְּזִכְרוֹנִי אֶת הַמַּרְאוֹת הַקָּשִׁים:
אֶת אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁלְּמַרְבֵּה הַזְּוָעוֹת,
נוֹתְרוּ בְּיָדוֹ רַק שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת,
אֶת אוֹתָהּ אִשָּׁה
שֶׁאִבְּדָּה אֶת אִישָׁהּ,
וְאֶת פְּנֵי הַיְּלָדוֹת וְהַנְּעָרוֹת הַמְּעֻנּוֹת,
שֶׁפִּרְאֵי־הַמִּדְבָּר הָפְכוּ לְזוֹנוֹת.

שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב, יָמִים וְלֵילוֹת,
אֶת זַעֲקוֹת הַמֻּכִּים וְהַנָּשִׁים הַמְּחֻלָּלוֹת.
וְשָׁוּוּ בְּנַפְשְׁכֶם מָה מִתְחוֹלֵל בְּךָ פְּנִימָה
כְּשֶׁאַתָּה מְזַהֶה בֵּינֵיהֶן אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא.

רָאִיתִי לֹא פַּעַם אֵיךְ נִשְׁלַף אֶקְדָּח
וְיָרָה בְּשָׁבוּי לְפֶתַע, סְתָם כָּךְ.
מִפֶּה לְאֹזֶן שָׁמַעְתִּי לֹא אַחַת
עַל שָׁבוּי מְסֻיָּם שֶׁנֶעֱקַד וְנִשְׁחַט
וְלִבּוֹ וְכִלְיוֹתָיו נִשְׁלְחוּ לְהִמָּכֵר
לְהַשְׁתָּלָה רְפוּאִית בְּאָדָם אַחֵר.

+++

בֶּן־הַזּוּג שֶׁל אִמָּא בְּחַרְטוּם הַבִּירָה
שֶׁאֵלָיו הִיא פָּנְתָה בִּזְעָקָה לְעֶזְרָה,
קִבֵּץ דֵּי כֶּסֶף, לֹא יֵאָמֵן,
לְפִדְיוֹן הָאִשָּׁה שֶׁאָהַב וְהַבֵּן.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הָאוֹת שֶׁשָׁלַח הַבַּלְדָּר
שֶׁמְּלוֹא הַכֹּפֶר נִמְסַר וְנִסְפַּר
אִמָּא וַאֲנִי עִם פְּדוּיִים אֲחֵרִים
הָעֳמַסְנוּ שׁוּב עַל שְׁנֵי טֶנְדֵּרִים,
וְאַחֲרֵי נְסִיעָה קְצָרָה בְּמִדְבָּר שְׁכוּחַ אֵל
הִגַּעְנוּ אֶל גְּבוּל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל;

אֶרֶץ שֶׁעָלֶיהָ מֵעוֹלָם בֶּעָבָר
לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי דָּבָר,
מִלְבָד שֶׁאֵלֶיהָ, לִפְנֵי שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
בָּרַח עַם עֲבָדִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,
שֶׁהָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּדֵי לְהִתְנַחֵל
בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, כְּמִצְוַת הָאֵל.

+++

כְּשֶׁחֹשֶׁךְ עֲדַיִן פָּרוּשׂ עַל הַכֹּל,
הַגָּדֵר נֶחְתְּכָה וְהִתְחַלְנוּ לִזְחֹל,
וּבְעוֹדִי חוֹתֵר אֶל הַחֹפֶשׁ בְּחָסוּת הַלַּיִל
הַחֻלְצָה וְהַגַּב נִתְפְּשֹוּ לִי בַּתַּיִל,
וְעַל בְּגָדַי הֶאֱדִים קִלּוּחַ דָּם טָרִי
מִקּוֹץ הַפְּלָדָה שֶׁנִּנְעַץ בִּבְשָׂרִי.

כָּךְ כָּרַתִּי בִּשְׁעָתִי הַקָּשָׁה
בְּרִית דָּמִים עִם אַרְצִי הַחֲדָשָׁה.

פִּתְאוֹם
נִפְרְמָה
הַדְּמָמָה,
כְּשֶׁשְּׁנֵי תִּינוֹקוֹת
הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת,
וְכַמָּה אֲנָשִׁים בְּסוֹף הַקְּבוּצָה,
שֶׁחִכּוּ לְתוֹרָם לַעֲבֹר בַּפִּרְצָה,
נִתְגַּלּוּ עַל יְדֵי הַמִּשְׁמָר מֵאָחוֹר.
מִקְלָעִים נָבְחוּ
וּצְרוֹר
וְעוֹד צְרוֹר
קָטְעוּ אֶת חַיֵּיהֶם עַל סַף הַדְּרוֹר.

+++

הָאִם גַּם לָנוּ זוֹ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת?
עַל שְׁאֵלָה זוֹ נוּכַל לְהַרְהֵר בְּנַחַת,
עֵת נֵשֵׁב חֳדָשִׁים עִם עוֹד “מִסְתַּנְּנִים”,
כֻּלָּם פְּלִיטִים, בְּ”חוֹלוֹת” וּבְ”סַהֲרוֹנִים”.
וְנַמְשִׁיךְ לְהַרְהֵר בְּכָךְ גַּם אַחַר כָּךְ
בִּשְׁכוּנָה דַּלָּה בְּשׁוּלֵי הַכְּרַךְ,
כְּשֶׁאִמָּא הָעֲיֵפָה עָמֵלָה בְּלִי הֶרֶף,
בַּעֲבוֹדוֹת נִקָּיוֹן מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב,
וְרַבִּים סְבִיבֵנוּ בְּנֵי הָאָדָם,
שֶׁלֹּא מַסְכִּימִים שֶׁנִּחְיֶה לְיָדָם,
קוֹרְאִים לָנוּ “כּוּשִׁים” וּמְחַכִּים שֶׁהַמִּשְׁטָרָה
תְּגָרֵשׁ אֶת כֻּלָּנוּ לְאַפְרִיקָה בַּחֲזָרָה.

תודה גלית, אכן שווה לך :)

שונרא החתול, אולי תעתיקי לכאן את השיר?
אשמח גם לקרוא...

לא ,למה? רוצה לחלוק?
(עוד פעם התחרפן השעון של הסימניה או שעברנו חור תולעת ולא שמתי לב?)

גלית הוביט, קראת את השיר שלו 'הילד הזה הוא פליט'?

איזה יופי.... כל כך שמחתי שהיה במבצע ומיד אצתי רצתי לקנות...ועברו חודשיים... כל כך מעט זמן...