מעט מאוד בספר הזה אינו שגוי בצורה יסודית. נתחיל דווקא מהחלק הטוב, הספר קריא מאוד ולא מצריך כמעט מחשבה בכלל. קראתי אותו במהירות במשך אחר צהריים אחד. לא ניתן גם להתעלם מהדמיון הפורה והיצירתיות של המחבר בפרשנותו לכתב יד וויניץ' (או ויניך כמו שהוא נקרא בספר). עם זאת, כאמור כל השאר שגוי.
החל מההנחה הבסיסית, הרעיון מאחורי הספר הוא כל כך מגוחך שלא יכולתי לגייס את השעיית הספק (suspension of disbelief) הנדרשת. אני לא מדבר על פענוח כתב היד, שניתן לדמיין אותה, עם כי בקושי למי שמכיר קצת את ההיסטוריה שלו, אלא לרעיון שמאחוריו. גרוע מכך, המחבר מנסה לכסות את ההבל הזה בכסות פסאודו-מדעית. זה דבר אחד הוא להאמין שקבוצה של חובבי גאיה תאמין לרעיון בלתי סביר, אבל שמדען יגיד "כן, אני רואה איך זה יכול לעבוד" לערימה כזאת של שטויות זה משהו שלא יכולתי לעכל. הייתי צריך להפסיק לקרוא את הספר מיד בחלק הזה, אבל המשכתי.
העלילה היא עלילת הרפתקה סטנדרטית. קבוצה של אנשים עוקבת אחרי "מפה" כדי למצוא איזה גביע קדוש / תרופה לכל מחלה / מהפכה מדעית / עושר ללא גבול, בעוד ה"רעים" עוקבים אחריהם עד לסוף הבלתי נמנע. כעלילה לספר קריאה קלה זה לא כל כך רע, אלא שהעלילה מלאה בחורים ובפתרונות ילדותיים לאותם חורים. רק כדוגמה, בנקודה מסוימת קושרים את הגיבורים וחוסמים את פיהם כדי שלא יוכלו לתקשר. אבל בסצנה הבאה הם צריכים לדבר, אז כמובן שהאיש הרע אומר "אני בטוח שחברך ירצו לדעת למה סיכנת אחד מהם" ולא חוסם להם את הפה. הסוג הזה של "זה קורה כי המחבר צריך שזה יקרה" חוזר על עצמו כל הזמן, מה שהופך את השעיית הספק עוד יותר קשה.
הדמויות עצמן נשכחות, בלתי אמינות ודקות כנייר. כל אחת מהדמויות נופלת מידית לסטריאוטיפ הנדרש אם זה ראש הכנסייה הרע או אוהבת גאיה הג'ינג'ית (ברצינות, אני לא ממציא את זה). יכולתי להגיד בפעם הראשונה שאנחנו פוגשים כל דמות אם היא תשרוד עד לסוף הספר או שלא. בעיקר, הדמויות נוצרו כדי לשרת את האג'נדה האנטי-כנסייתית אנטי-חברות הנפט של הספר.
אולי אני מחמיר מדי עם ספר שאמור להיות קריאה קלה, אבל אני אישית מרגיש שזה היה בזבוז זמן. אני עדיין נותן לספר שני כוכבים מתוך חמישה, בעיקר בגלל היצירתיות והעובדה שהוא היה קריא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
