ביקורת ספרותית על טיסה אחרונה מאת סטפן קונץ
ספר בסדר

---

"בסדר בחורים, אז זה המצב: אני יוצא למרדף אחרי הטרוריסטים האלה. הצי השישי פקד עלי שלא לצאת. הנשיא יאשר, קרוב לוודאי, מרדף, אבל אם נתמהמה, נאבד כל סיכוי. האנשים האלה הרגו רבים מבחורינו וגנבו שתי פצצות גרעיניות. אני יוצא אחריהם, אתכם או בלעדיכם. אם אתם רוצים לחזור, יפה. אם אתם רוצים לבוא, ייתכן שהעובדה שאני האחראי ואתם רק צייתתם לפקודות, לא תיתן לכן שריון מספיק לכסות את התחת. אין לי שום תחתוני פלדה לספק לכם. תחשבו על זה" (עמודים 369-370).

הספר "טיסה אחרונה" מאת סטפן קונץ (הוצאת זמורה ביתן, 1992) הוא עוד ספר בסדרת הספרים של קונץ אודות גיבורו הקבוע, טייס הקרב ג'ייק "יד-יציבה" גרפטון. בספר הנ"ל גרפטון משרת כראש להק האוויר (Carrier Air Wing Commander) של נושאת המטוסים 'ארצות הברית'. חברו הטוב של גרפטון, המפקד על קבוצת הקרב, הוא תת-אדמירל ארל "קאובוי" פרקר. "במלחמת וייטנאם הם שירתו יחד בטייסת א-6, שפעלה מסיפונה של נושאת המטוסים 'שילה', ומאז נשארו ידידים טובים. כאשר בשלהי שנות השבעים התמנה הקאובוי למפקד טייסת א-6, שירת ג'ייק כעוזר קצין התחזוקה שלו" (עמוד 42). לאחר שיט ארוך במיוחד, בעוגנה בנמל נאפולי, מתרחשת סדרת אירועים חריגה. אחדים מאנשי הצוות לא חזרו מחופשתם. הנווט שלו, סגן רוברט "טוד" טרקינגטון, "קצין יירוט מכ"ם במטוס אף-14" (עמוד 20) מסתבך רומנטית עם ג'ודית פארל, כתבת אמריקנית יפה, שעלתה לנושאת המטוסים בטנג'יר.

קונץ, יליד 1946, התגייס לצי האמריקני, שירת כטייס מטוס A-6 אינטרודר במלחמת וייטנאם ועוטר על גבורתו בצלב התעופה המצוינת. כתיבתו מלמדת עד כמה הוא בקי בנהלים, מערכות הנשק והציוד כמו גם בהוויי שבטייסות קרב המוצבות על נושאות המטוסים שבצי האמריקני. במקומות המתאימים הספר נוגע ומשעשע. כך למשל כאשר סגן טרקינגטון פנה לעזרת הסרן גרפטון בכדי שיסייע לו בהשגת פגשיה רומנטית נוספת עם פארל. "ג'ייק גהר מעל המכתבה ושאג: "אני לא מספק נשים לאף אחד, אדוני. אני סרן בצי ארצות-הברית. אתה סגן מזוין ואל תשכח את זה. איך אתה מעז להיכנס למשרד שלי ולבקש ממני לסדר לך זיון!" שלוש המלים האחרונות ניתזו מפיו כארס מפי נחש. "אלוהים אדירים שבשמיים!"
"אבל –"
"סתום!" הצעקה הייתה יכולה השתיק התפרעות המונים. "אני היחיד שמדבר כאן. עכשיו, כשאני אסיים, אתה תעשה אחרוה פנה ותצעיד את התחת החוצפני שלך החוצה ממשרדי. ואם עוד פעם אחת אראה אותך במשרד הזה בעניין לא מקצועי ורשמי, אתה תמצא את עצמך משרת כקצין יירוט מכ"ם באסדת אשפה בניוארק עד סיום הקריירה הימית שלך. אתה קולט אותי חמש-חמש?" הוא הרעים בקול צלול במלוא כוח ראותיו.
"כן, המפקד".
"לעולם אל תבקש מקצין בכיר לעזור לך בניאופים שלך". הוא הנמיך קולו: "בקש את זה מאשתו של הקצין הבכיר. שלי עדיין נמצאת במלון". עצמת הקול שבה ועלה: "וכעת החוצה! החוצה, החוצה, החוצה!"" (עמוד 206).

נושאת המטוסים מקיימת פעילות מבצעית מול חופי לבנון ובים התיכון. בעוד טרקינגטון עשוי לגלות שפארל אולי אינה כתבת ואולי גם אינה אמריקנית ושעיסוקה שונה לחלוטין, שואף הקולונל קאזי, טרוריסט רב-פנים, להשתלט על נושאת המטוסים ולגנוב שישה ראשי נפץ גרעיניים. קאזי פועל בשירות אל-חכים, איל נפט ערבי שרוצה לצבור כוח ושליטה בעזרת הנשק הגרעיני. דמות בולטת נוספת בספר היא סמל-תותחנות טוני גרסיה מחיל הנחתים. כשהמחבלים עולים על הספינה מוצא עצמו גרסיה בלב הלחימה. "בפעם הקודמת שהשתתף בפעולה קרבית היה רק בן עשרים, סתם רובאי בווייטנאם. הסמלים והקצינים קיבלו את ההחלטות, והוא קרע את התחת כדי לבצע אותן. התחת היה עדיין שלו, אבל הפעם גם ההחלטה הייתה שלו" (עמוד 300). הלחימה תדרוש ממנו למצות את כל אותם כישורים שרכש בנחתים ואת כל הנחישות שסמל-תותחנות בנחתים יכול לגייס. "לפני המסוק עמד אדם וירה בכבאית. גרסיה מיקד אותו בכוונת הטלסקופית ולחץ על ההדק. האיש הוטח אחורנית" (עמוד 348). כמו גרסיה בלחימת פנים-אל-פנים חייב גרפטון ללחום בשדה הקרב שהוא מכיר, האווירי. גרפטון הוא היחיד שיוכל לעצור את קאזי בקרב אווירי בטיסה האחרונה, שם יידרש להפגין יכולות טיסה וקור רוח ולהתמודד עם טייסי הקרב של אל-חכים. "ג'ייק הציב את נקודת הכוונון קצת לפני המטרה. היה מודע לכדורי האש מהמיג בעת שלחץ על ההדק והעביר קדימה את נקודת הכוונון. הבזק מהיר כברק נורה קדימה כשפתח תותח וולקן באש בקצב מרבי והטומקט רעד. המיג התפוצץ" (עמוד 387).

קראתי כבר כמה מספריו (הטובים שבהם הם "טיסת האינטרודר"ו"מצור) והספר הזה פחות מוצלח . תרגום הספר סביר מינוס. כך למשל דרגתו של גרפטון אינה סרן כפי שמצוין (התרגום הוא מקפטן), שכן בצי האמריקני, בניגוד לצבא היבשה, דרגה זו הינה אל"מ. העלילה מותחת אך הזויה במקצת. עירוב של אינטריגות והמצוד של אנשי המוסד אחר מחבלים והשגרה המבצעית של נושאת המטוסים מול חופי לבנון. זה נחמד אבל התוצאה היא ספר ארוך שהיה מהנה לו היה באורך פרק בסדרה ג'אג. אפשר. לא יותר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על טיסה אחרונה