הביקורת נכתבה ביום שבת, 8 ביולי, 2017
ע"י שלומית
ע"י שלומית
לספריו של גדור התוודעתי שזכה, לפני שנים רבות , שזכה בפרס הספור הקצר של הארץ.
משהו בשפה המעוותת – במצלול הלשוני הדהד כשפת מהגרים, עלגות של ילדים , או הדהוד של אור ממראה שבורה.
מאז אני משתדלת לעקוב אחר ספריו , לא לכולם אני מתחברת. הוא קשה לקריאה, מסקרן, ומחייב פענוח.
ספרו האחרון- אשה בכול אלה ריתק אותי .
המורה גולדברג- הדמות המרכזית רובץ במרפסת האחורית – תמיד מאחור. חבוי בצלו של ספר וצולל לעולמו הפנימי. עולם של יצרים גועשים , אהבות מדומות , אפשרויות לחיים אחרים, עשירים ומושלמים , שהמציאות של האחרים אינה יכולה להם.
בת הזוג – האמא - אינה אלא כן שילוח לילדיו. אין בינו לבינה ולא כלום למעט רתיעה הדדית וחשש שמא ידבק בילדיו משהו ממנה- מעולמה המבקש פיסה קטנה לילדיה בסדר הבורגני ההולך ומשתלט על הארץ- המגרשים. הנדל"ן . העשייה וחלום ההצלחה החומרי , המתריס כנגד עולמו הפנימי.
שתי הדמויות , מציגים רמזי אפשרויות המתגוששות על מהות הקיום שיווצר בארץ החדשה. מאבק סמוי הניטש על רקע ערב רב מאוס, של דודים , שכנים, חברה ההולכת ונבנית , מועכת חלומות , געגועים לאהבות וחיי רוח של הפרט הבודד.
הספור נפתח בבריחה של ילד קטן מאביו במרחבי המושב . בריחה שעיקרה הפניית עורף, לעג. וביזוי של דמות האב המאיים על חיי היום יום של הילד. הילד מבקש להתכחש למציאות המדומה בה חי האב, ולדבוק בחברים , בקולקטיב המייצר חוויות של חיי יום . אבל בסופו של הספר , בוחר הילד להתכחש למעשה השחיטה של היישוב החוגג ולפסוע לפני אביו - "לא אכפת יותר מאנשים- כאילו רק שנינו ",
הערות לסיום:
א. תהיתי למה לא בחר הסופר להשתמש בביטוי התנכ"י , רב המשמעויות של אברהם ויצחק ההולכים למעשה העקדה.- ולסיים ב" וילכו שניהם יחדיו" ומפרש רשי "בלב שווה" . אלא שהסופר אינו רואה את ההליכה עם האב כהליכה לקראת עקדה, אלא לחיים שיאפשרו את שימור דרכו של האב ,בעולם שיחגוג את הבורגנות הרומסת והצוהלת של המון שהוא הפוך מוחלט לחיי הרוח של האב. ודוקא במסלול זה , בוחר הבן לצעוד לפני אביו בתחושת היחד.
ב. קראתי את בקורתה האוהדת של תלמה אדמון שהתפרסמה במעריב, להערכתי שגתה בהבנת הספור- אין זה ספר זיכרונות. זו שבעה ואבל על אפשרות אחרת של קיום , שהיתה יכולה להיות ונוצחה.
ג. ספר קשה לקריאה, עבורי היה שווה כול מאמץ בפענוח.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת