"קדֵשה": הכירו את האני מאמין של השמאן המיני
אוהד אזרחי, רב בלתי קונבנציונלי, חותר ברומן הביכורים שלו תחת המוסכמות הדתיות, החילוניות והזכריות בנושאי המיניות, האלוהים והקדושה
08.11.2016 (הארץ, ספרים)

מיכאל סלע אברהם

קדֵשה
אוהד אזרחי. הוצאת דופן, 448 עמודים, 98 שקלים

"קדֵשה" מאת אוהד אזרחי יכול להיחשב ספר פמיניסטי או רוחני או ניו־אייג'י או אידיאולוגי. אבל ההגדרה אינה חשובה כל כך. רומן הביכורים הזה חותר תחת המוסכמות הדתיות, החילוניות והזכריות בנושאי המיניות, האלוהים והקדושה. הרומן הפיוטי מחולק לפרקים קצרים, הנעים לסירוגין בין העבר הקדום של ארץ ישראל בתקופת בית המקדש הראשון לבין ההווה הישראלי. השפה משתנה מפרק לפרק, מתקופה לתקופה ומתרבות לתרבות, ומתאימה עצמה לכוהני בית המקדש, לכוהנות האלה במקדש עשתורת, לחסידי ברסלב העכשוויים, לשמאנים המיניים הניו־אייג'ים. הגמישות באה לידי ביטוי גם ביכולת להיכנס לעומק הדמויות ולבטא את עולמן הפנימי על שלל אמונותיהן, ערכיהן ושורשי תרבותן. רבגוניות זו מנקזת את כל הדמויות יחדיו לשיח פנימי בעולמו של הקורא ולוקחת אותו למסע רגשי של התבוננות פנימית והגות רוחנית.

שני הסיפורים, זה של ההווה וזה של העבר העתיק, מתפצלים לשניים, כך שיש לנו בעצם ארבעה סיפורים המתרחשים במקביל. כל עת מתחלקת להיבט הנקבי והליברלי בהקשר המיני ולהיבט הזכרי והשמרני. בסופו של דבר מתאחדים שני ההיבטים, הזכרי והנקבי, וגם העבר וההווה.

הסיפור בהווה מגולל את מסעה של טרה, שמגיעה לישראל מארצות הברית לשבעה של אמה המתה, ופוגשת את יוני, השמאן המיני. הוא מסייע לה בחיפוש אחר סודות מעברה של אמה, שנטשה אותה בילדותה כאשר חזרה בתשובה ועברה לירושלים לקהילה החרדית. בדרך היא נחשפת לעולם חדש של ערכים ורעיונות, חוקרת את מיניותה ומגלה סודות על עצמה ועל העבר של התרבות העברית הקדומה. מההיבט השמרני של הסיפור מתוארים אחיה למחצה של טרה, ארז, חסיד ברסלב, ואשתו החוזרת בתשובה, יסכה, שהיתה בעברה נעמה.

הסיפור העתיק מתאר את כוהני בית המקדש וסופרי חצר המלך יאשיהו, בתקופת מציאתו של ספר התורה החמישי, ספר דברים, מה שהוביל להחרבת המקדשים והבמות של האלים בישראל וביניהם מקדש האלה ששכן בירושלים. מההיבט הנקבי של הסיפור מתוארות הכוהנת הגדולה של מקדש עשתורת ותלמידותיה הקדשות, העוסקות בעבודת האלה בגופן.

אזרחי בונה את סיפורו על בסיס עובדות היסטוריות אמיתיות ודמויות ממשיות שחיו בירושלים, אך משם הוא ממשיך בדמיונו הפורה. בדומה לאניטה דיאמנט בספרה "האוהל האדום" וליוכי ברנדס בספריה, שנתנו במה וקול לנשים נעלמות בתנ"ך, אזרחי נותן בספר זה מקום של כבוד לכוהנות ולקדשות, שאיש לא סיפר את סיפורן. כפי שכתבה התיאורטיקנית הפמיניסטית מוניק ויטיג: "עשי מאמץ לזכור, או אם נכשלת, המציאי".

מי שמכיר את פועלו של אזרחי, כרב בלתי קונבנציונלי וכשמאן מיני, או מי שקרא את תיאורו בכריכה האחורית של הרומן, לא יכול לחמוק מהמחשבה שאזרחי מביע את האני מאמין שלו בצורה נחרצת בספרו. בקיצור רב אפשר לנסח זאת כך: היחס למיניות בעולם מעוות, רוב בני האדם רואים בה משהו טמא ומלוכלך ומקשרים אותה באופן הדוק לאשה. תפישה זו משתלשלת מן האשה הראשונה (או השנייה), שהחטיאה את אדם הראשון בחטא גן עדן. הדתות המונותאיסטיות, הפטריארכליות, דיכאו את האשה ואת המיניות, שהיו פעם בעלות חשיבות וקדושה רבות משמעות. בעולם הדתי היהודי של היום, האקט המיני נתפש במקביל הן כשיא הקדושה והן כחטא (שפיכת זרע לבטלה) והמיניות מלווה בבורות, בהדחקה ובהתכחשות לגוף ולעונג. גם בעולם החילוני של היום המיניות היא שטחית, ריקה, שוביניסטית ומלווה ברגשות אשם, בושה ופחד. אזרחי, או יוני מהסיפור, מבקש להחזיר את הכבוד וההערכה לאשה ולגופה בעיקר, אך גם לגופו של הגבר, כמקדש, ולאקט הזיווג המיני כקודש הקודשים של עבודת האל והאלה.

מאמרים וספרים אקדמיים רבים כבר נכתבו על יהוה ואשרתו, והם חשפו עובדות שונות על פסלי האשרה בבית המקדש העברי ועל היחסים שבין העם העברי לאל ולאלה. גם אזרחי טוען כי עבודת הקודש העברית הקדומה היתה שמאנית ופגאנית בעיקרה, כלומר מבוססת על החיבור לאדמה, לתנועת הכוכבים ולעולמות הרוח, האיחוד הקוסמי הבא לידי ביטוי באיחוד הגשמי שבין זכר לנקבה.

תיאוריו של אזרחי על מיניות קשים לעתים לעיכול. הכוהן המבקש להחריב את הקדשות מאונן בסתר, האשה הדתייה שמתמודדת עם "המלחמה הנטושה בין הגוף המאוד מיני שלך והראש המאוד מפוחד שלך", השמאנית המינית הנופלת להתקף קנאה קשה. יחד עם זאת תיאוריו מרגשים. האשה הנותנת לאלוהים לעשות בה אהבה, הכוהן השומר על סוד הנשימה בעת הזיווג (תרגילי טנטרה?), האיחוד הרומנטי המופלא של הקדשה עם הגבר הנבחר, הקדשה שמרפאת דרך מיניותה את הכוהן שבא לאנסה. מצד אחד מתוארת מיניות מודחקת וההשלכות הרגשיות והחברתיות הנובעות מכך, ומהצד האחר מתוארת מיניות פתוחה ונוכחת, כדרך לחוש ולחוות את הקדושה האלוהית.

באמצעות המיניות נוגע אזרחי בנושא עמוק עוד יותר: מערכות היחסים שלנו. הוא מציע בעושר רב אלטרנטיבות חיוביות ובונות למערכות היחסים בין אב לבנו, בין אם לבתה, בין מעגל הגברים ומעגל הנשים, בין אויבים, בין מורה לתלמיד/ה וכמובן בין בני זוג (לא בהכרח בעל ואשה). בין השורות עולה השראה לחברה מתוקנת ובריאה, המבוססת על אהבה ולא על פחד.

הוא מתאר דרך חדשה ומרתקת להתבונן על פני הדברים, הן לגברים והן לנשים. מפי דבריו של חפו, כוהן האלה הגדולה: "הנחש הקדמון שבין רגליך יכול להיות כלי זין, חרב נקם, המחרבת את העולם, אך יכול הוא גם להיות מטה של אור וקסם, כמטות הקסמים של הכוהנים המכשפים במקדשי האלים". או מפי דבריה של האלה עצמה: "העולם עצמו הוא אהבה! בשרכם עשוי מאהבה, לבבכם אהבה הוא... הביאו אלי את לבבכם הפצוע וארפאהו... שדי נוטפים חלב אהבה, פותי נוטפת עסיס אהבה... לב טהור אברא בכם, לב של אהבה".

—-
מיכאל סלע אברהם הוא איש חינוך ורוח, סטודנט בחוג למיסטיקה ורוחניות במכללת צפת