אם אני אגיד שהספר הזה לא חינוכי בעיני, זה יחשב כהמלצה עליו, נכון? הרי כולנו שונאים ספרים דידקטיים, מה יותר טוב מספר פרוע ושובב שלא מתיימר לחנך? אז זהו, שהבעיה עם הספר הזה היא שהוא כן מנסה לחנך רק עושה את זה בדרך כ"כ עקומה. הילד אומר לאמא שלו שקשה לו כי הוא לא טוב בכדורגל? אז היא אומרת לו שאם הוא יתאמן ויאמין בעצמו הוא יהיה טוב בכדורגל ותוך לילה - בום! זה קורה. נהדר. האם אתם כילד שמתקשה בכדורגל הייתם מזדהים עם המסר? או שהייתם מרגישים שעבדו עליכם? כולנו יודעים שאין דבר העומד בפני הרצון ואם נתאמץ מאוד נצליח... אבל אלו תהליכים ארוכים ומייגעים. שלא תמיד מצליחים בסוף. אז זה מה שמעצבן בספר הזה: הוא מציג מסרים-אינסטנט, פתרונות קלים ומהירים, ססמאות שחוקות במקום דרך ארוכה. ומייסרת לפעמים. הספרים כנראה מעניינים, אם אתה ילד בכל אופן, אבל אותי אישית הם בעיקר מעצבנים.

כל כך אידיוטי

מעבר לזה שספר שמציג משפחת אומנה מרושעת ואכזרית ומתרחש כאן בארץ קצת צורם לי, כי מערכת האומנה פה בארץ מאוכלסת ע"י משפחות נפלאות שעושות עבודה מדהימה, הספר היה מעצבן באופן כללי בפוליטיקלי קורקט שניסה לכפות על קפטן קוק.

"אמא, איזה ספר טיפשי" אמר הבן שלי וסירב להמשיך בקריאה. האמת? צודק. על הרקע ההיסטורי המרתק, נרקמות פרשיות דלות חסרות עניין של אהבת בוסר וחברות בוסר. אפשר בהחלט לוותר.

יואו, איזה ספר מעצבן! ואידיוטי! גאה לציין שהילדים שלי נטשו אותו אחרי שניים וחצי עמודים.

כמה פוטנציאל מבוזבז! הרעיון של מסע בין ספרי ילדים קלאסיים מקסים. הביצוע משמים.

לא הכי הוגן להכניס אותו פה בין שאר המעצבנים. זו לא סדרה רעה, היא עם יומרה לימודית (לומדים על ארצות), ההגיון העלילתי שלה מגוחך, הקצב שלה מהיר, הדמויות נטולות עומק. היא בסדר כזאת. אבל אם כבר גלילה רון-פדר-עמית - יש לה טובים יותר.