אחת החוויות הזכורות לי מקריאת הספר ״נער החידות ממומביי״ הייתה כאשר טיילתי לי בהודו,באותם ימים נהגתי לי להתחבר למקומות שבהם אני מטייל דרך קריאה בספרים מתורגמים של סופרים הודים. באחת מאותם הפעמים שעברתי ממדינה למדינה עליתי על רכבת שאל היעד היה צורך לנסוע כ 24 שעות , באותה הפעם שאני קורא בספר ומגיע לאחד הקטעים בו גיבור הספר מספר על קול הנפלא שיש לעיוורים,נערים עיוורים אשר נבחרים בגלל קולם המושלם לשיר ואבד את הראיה שלהם ללא ידיעתם ונותן תאור מדוייק לחוויה שבא נכנס עיוור לרכבת ועובר ליד המושב שלי ושר שיר,על פי המחבר שיר קינא ,צמרמורת עוברת בי להיות שותף לרגע אמיתי מתוך סיפור שלא הייתי רואה בו כל סוג של אמת עד לרגע הזה .סיפור מהיר מעניין וכנראה בעל פרטים שלא רחוקים מהמציאות ההודית היום יומית .