אלדוס האקסלי הרשים אותי ב"עולם חדש ומופלא", אבל הסיפור הזה בהרבה מובנים מתעלה עליו - אולי מכיוון שהסכנה המוצגת בו (הייתה ?) קצת יותר מוחשית - שואה גרעינית שמכחידה כמעט את כל האנושות.

תחילת הסיפור דיי משונה, ומציגה שני ברנשים מתעשיית הקולנוע שנתקלים בתסריט שהיה אמור להזרק לפח, בשם "קוף ותמצית", שמסקרן אותם במיוחד ועל-כן הם יוצאים לפגוש את יוצר התסריט.
מהחלק הקצר הרבה אין הרבה תובנות, אך החלק השני של הספר הוא התסריט עצמו.

בתסריט, החברה שנוצרת על חורבותיה של אמריקה המופצצת היא תרבות ברברית ואלימה שסוגדת לבליעל - למולך - לבעל זבוב - לשטן (כל השמות מוזכרים בצורה כזו או אחרת). אותה חברה מכירה בבליעל כהתגלמות הרוע, אך מכירה (ומסבירה בצורה לוגית) כיצד ידו של השטן היא תמיד על העליונה, בעזרת תכנון מבריק וקפדני להסית את המין האנושי (ולראיה מביאים הוכחה כיצד כל המצאה שהייתה יכולה להועיל לאנושות הפכה לכלי נשק אכזרי, כיצד ההיסטוריה מתגלגלת תמיד בכיוון של מלחמות, וכיוצא בזה).
ה"מתורבתים" של הסיפור הם תושבי ניו-זילנד (מתוך חשיבה, אולי נכונה, שמקום כה מבודד ישרוד שואה גרעינית פשוט בגלל הריחוק). משלחת שמגיעה לקליפורניה נתקלת בפראים ונחשפת אל תרבותם, אל טקס ההזדווגות (שכן יחסי מין אסורים למעט ב"עונת הייחום".)
האנלוגיה של עונת הייחום באה להציג את האדם כחיה, ולא יותר מזה. זוהי הסתכלות דיי מדכאת בספר - כיצד איננו אלא חיות המונעות מאינסטינקטים. אהבה, שנאה, כוח - הכל למעשה אינסטינקטים חייתים שטבועים בנו.

העובדה שהספר רובו ככולו בנוי בצורת תסריט קצת מקשה על הקריאה, אך מקלה על הדמיון הויזואלי של העלילה.
בין לבין הקריין של הסרט (יש לזכור שמדובר בסרט ישן, כזה שעדיין הקריינות סייעה להתפתחות העלילה) מדיי פעם עוזר לנו להכנס אל האוירה המדכאת מאוד, ונותן תובנות כאלו ואחרות שעוזרות לנו להכיר את הדמות הראשית.

לעתים הספר קצת שעמם, אבל הרעיון שהוא ניסה להציג דיי עניין אותי, והשאיר אותי עם חומר למחשבה לעתיד.
מומלץ לחובבי ספרות פוסט-אפוקליפטית, או סתם לחובבי הדיסטופיות באשר הן. אנשים שנרתעים מספרים מדכאים, או מכאלה שבנויים בצורה לא-שגרתית לא ממש יהנו ממנו.