לא זוכר מתי בפעם האחרונה הזמנתי ספר לפני שהוא יצא. יען קניתי בקניה מוקדמת. אולי עת יצאו הספרים של הארי פוטר.אני גם לא זוכר מתי שיניתי תוכניות כי נשאבתי לסיפור, זנחתי מטלות וכדומה. אני לא אומר שזה לא קורה לי מפעם לפעם, זה קורה אבל לעיתים רחוקות. ספר שני בטרילוגיית הדיסטופיה המצויינת הזו. קולי ממשיך במסע בו התחיל בספר הראשון, ובכדי לא לקלקל ולחשוף את העלילה, אומר רק שתכלית המסע להציל את העולם. לפעמים כשאני קורא ספר כזה, שמעורר בי את חדוות הקריאה הילדותית, אותה חדווה שמצד אחד לא מאפשרת לך להניח את הספר, מצד שני אתה חרד שהספר יגמר, אני שואל את עצמי מה גורם לאותה קריאה בולמוסית. כשאני חושב על זה המחשבה הבאה שמתגלגלת למוחי היא לאיזה גיל הספר הזה מיועד, האם זה ספר נוער, ולכן ממרומי גילי אני מתנהג וקורא כאילו אני בן שש עשרה? בד"כ הגיל אליו מכוון ספר הוא בערך גיל הגיבורים בסיפור. אז קולי בן 15, קאפ בת 14, ואורסולה, היא כנראה בת 60 ככה. מננו, החברה הווירטואלית של קולי היא כנראה בת כמה מאות שנים. היא מלפני המלחמה שלא נגמרה.
נראה לי שנכון לומר שזה ספר לבני נוער +, ולמי שעבר את הגיל, לא נורא הספר כבר יחזיר אתכם אחורה בזמן לאותו גיל קסום. ממש מומלץ.