אנטוני הורוביץ אוהב את זאנר ה " מי עשה זאת " וכנראה מרוב שהוא מתעסק בו הוא החליט לאתגר עצמו כל פעם שהוא מנסה לכתוב אחד כזה.
הוא לקח על עצמו לכתוב את המשכי קורותיו של שרלוק הולמס ( באישור המשפחה ) כמו שעושה סופי האנה להרקול פוארו, בסדרת רציחות העקעק ( רצח לפי הספר ) הוא שם בדמות הבלש דמות שאינה בלש ויצר שתי עלילות מי עשה זאת בספר אחד.
שניהם הישגים מרשימים .
בספר הנוכחי הורוביץ הופך עצמו לדמות בספר. האתורן, בלש שמייעץ למשטרה ,פונה להורוביץ הסופר שיכתוב עליו ספר פשע אמיתי בזמן שהוא חוקר רצח. הוא בעל כישורים דמויי שרלוק ברמה כמעט מיסטית , מלבד העובדה שהוא לא שותה או עושה סמים ( כן מעשן ) ומבחינה חברתית הוא כזה שאף אחד לא מחבב כולל הורוביץ והומופוב. זה הופך את הורוביץ להיות הווטסון שלו. יש משהו מגלומני לשים עצמך כדמות ראשית בספר וזה זולג קצת לדמות הספרותית של הסופר.
להורוביץ רפרטואר מדהים גם בספרים וגם בסדרות ועיבודים קונועיים. הוא מביא חלק מזה לתוך עלילת הספר וכך מקבלים מאחורי הקלעים של יוצר פורה.
אני אוהב שמשחקים עם המציאות בספרים ומבחינתי זה בונוס לספר, אני מוכן לבלוע את המגלומניות.
יש מקומות שהספר טיפה מתערער בגלל הבחירה הזאת. בנקודה מסויימת הורוביץ חושב שהוא יודע מי הרוצח אבל מתמהמה לדווח לבלש כי הוא רוצה לאסוף עוד מידע לספר שהוא מתכנן. זה נהדר כשדמות הבלש או עוזרו עושים זאת בספר , זה בונה מתח ולא חושף את כל הקלפים, אבל כשהדמות המדוברת כי גם דמות אמיתית שמנסה לשכנע אותי שהיא באמת כזאת זה מאבד את הגיון הספר. מדובר ברוצח אלים מאוד לא במעלים מס.
הדבר השני שחורק הוא האמתלה לחיבור – כתיבת ספר של פשע אמיתי. במהלך החקירה נחשף הקורא לפרטים אישיים ומסווגים של הרבה אנשים שלא בהכרח קשורים לרצח או לרוצח. פרטים שחלק מהם מוסרים מרצונם או נכפה עליהם לחשוף. גם הקורבנות נחשפים במלא מערומם. כולנו מכירים את הסיפורים הללו מכל ספרות הזאנר הזה. הם אלו שבונים את הסיפור, אבל אני בטוח שרובם לא היו רוצים או מוכנים שסיפוריהם יופיעו בספר. מה גם שברוב הספר הוא לא מודיע להם שזו אופציה. הורוביץ דן בזה לקראת הסוף אבל הוא דיי מחפף בנושא הזה ובינינו סיפורי מי עשה זאת מופרכים ברובם ואנחנו בולעים את זה, אז מה זה עוד סיפור מסגרת.
עוד לא קראתי את סיפורי הולמס שלו אבל שמעתי את שני סיפורי העקעק ואת הספר הזה, הביקורת\בקשה שיש לי אליו היא שלמרות שהוא מזריק זוויות סיפוריות חדשות לזאנר הוא נצמד אחד לאחד לחוקיו : הטוויסטים , הרוצחים המתוודים, איסוף החשודים בחדר אחד ( אין בספר הזה ותודה לאל זה אחד השנואים עלי ) ומשפחות בריטיות זה קקה כולם מתעבים את כולם עד רצח. היה נחמד אם היה שובר גם את השבלונה. לא מוסיף שכבות לעוגה אלא סודק את התבנית.

בנושא אחר, יש לאנטוני הורוביץ ( על סמך שלושה ספרים ) איזשהו קטע עם הומוסקסואלים שאני לא מצליח לשים עליו את האצבע. סוג של פרוגרסיביות רגרסיבית . אני מרגיש שהוא מנסה להעביר ביקורת ועוטף אותה ב " אבל אתם נפלאים" . הב ש בספר הוא הומופוב ( לא מפריע לחבב אותו ) זה מודגש אבל מרגיש שיש משהו מאחור אני לא יודע אם זה מודגש כדי להפוך אותו לטיפוס דוחה או יש לזה שורשים אחרים. אני מציין את כי זה הרגיש מולבש . גם בשני ספרי העקעק יש התעסקות דואליות בנושא.אני שם את זה פה כדי שאזכור לפעמים הבאות אין לי ביקורת כלפי הסופר או הספרים בנושא – סוג של משהו שמדגדג אבל לא בטוח למה.

לכל מי שמחבב את הזאנר או בריטיות מתפרצת אנטוני הורוביץ מאוד מומלץ.
הספר הוא הראשון מבין 4 ואני בטוח אמשיך לשמוע את כולם.