פעם, בדרך לאיזו עיר קצת יותר מרוחקת, חיכיתי לאוטובוס ובינתיים הגעתי לחנות ספרי יד-שניה. מפה לשם לקחתי במקרה את הספר הזה ב10 ש"ח...
בגלל שככה נפגשנו- לא היו לי ציפיות מי-יודע-מה מהספרון.אבל אחרי מספר עמודים הבנתי שמצאתי את אחד מהספרים היפיפיים שהספרות הישראלית הניבה.

משה שמיר מתאר בצורה אמיתית ומדוייקת (לפעמים עד כאב) את חיי האנשים הפרטיים באירועים ותקופות גדולים ובומבסטיים.
מצאתי ששקעתי בקריאה שוטפת, קשה ומרגשת של סיפור יפיפה ואנושי.

לא יודע אם אקרא את כל הטרילוגיה אבל הספר כיחידה בודדת מרשים בבשלות הכתיבה הנהדרת של משה שמיר. עברית משובחת וחיונית מזן שנכחד כמעט לגמרי. הסיפור נמתח לאורך שנות המנדט דרך חייהן של שתי נשים חלוצות ואמיצות חדורות ציונות ללא מרכאות, אחת בת חסידים מרוסיה (לאה), השניה עיתונאית מיוחסת מאמריקה (שלי), שמצאו מזור לנפשן בעליה לארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה כבודדות, וחיו את חייהן בעזרה ותרומה לחברה ולזולת דרך כל מאורעות התקופה ודרך חילופי מקום וסגנון חיים. במבט היסטורי נשים אילו השאירו חותם עצום. במבט מגובה פני התקופה נחשפים פגעיה, קשייה אך גם האורות הרוחניים שאיכשהו החזיקו את הנשים האילו בחזונן.

משלים את הטרילוגיה 'יונה מחצר זרה' ו-'הינומת הכלה'. פחות עלילה ויותר חשבון נפש, דיון היסטורי עם דמויות מההיסטוריה הצבאית של המאה ה-20, כמו לורנס איש ערב ואהרון אהרונסון.
חלוצת העל לאה בסוף ימי חייה והגיבור מהרהר בבני דורו ובאחרית הפלמ"ח. מייגע אך מעניין עבור חובבי היסטוריה מובהקים.

סיפור א"י בימי המנדט בעיני חלוצת-העל לאה. נטיית לבו של הסופר לתארה כנפילה אינה מפריעה לתיאור ריאליסטי של נוף הציונות, ברוסיה, בקיבוץ, בירושלים וברחובות.
רומן היסטורי יפה וביקורתי.

משה שמיר משחזר תקופה היסטורית, כשהחלוציות איננה אידאל אלא דרך חיים, ובונה דמות של חלוצת על.
אהבתי וקראתי את כל הטרילוגיה.