כותרת הספר: "השומרות שלא שמרו" - מראש הציתו את סקרנותי.כי הרי הספר אמור לעסוק בהיסטוריה של א"י+ מגדר+ ניפוץ מיתוס.
ואני כל כך בעד מגדר וניפוץ מיתוסים מכל סוג כלשהו בין אם מדובר באדם ,ארוע,או קבוצה.
מי ש"אכל את הכובע" או את ה-"הכאפייה" של ארגון"השומר"-בסופה של הקריאה הייתי אני!!! ולהפתעתי "התבוסה" נעמה לי - כי הבנתי שאפשר לנפץ מיתוס אבל במקומו נולדה "מיתוסית"- "נשות ארגון השומר".-אולם להכעיס - עד ימינו ההיסטוריונים {הגברים} וכל אותם מקורות היסטוריים:ארכיונים,ראיונות,יומנים,ספרים ,מאמרים ועוד ,כל אלה עדיין מטילים צל גדול מאוד של חשכה אודות חלקן של "השומרות"/נשות "השומר"-בתהליך הקמתה של המדינה והחברה היהודית/הישראלית לפני 100 שנה.
הספר הזה הינו ספר עיון שנולד מתוך עבודת דוקטורת של המחברת. הספר עוסק במחקר היסטורי -מגדרי.עד שנות ה-80 כל הפרסומים נגעו רק בכתיבה פוליטית ומוסדית של תנועת העבודה והאליטות שבתוכה.תיחום התקופה ההיסטורית:1907-1939.הספר כתוב וערוך באופן מוקפד כיאה לספר עיון: רשימות מקורות: ארכיונים ,ספרים מאמרים ,ראיונות אישיים,טבלאות ונתונים מיספריים,מפתח שמות ,מקומות וצילומים . להתפעל מתמונת העטיפה הקולעת והמרהיבה לנושא הספר. מכאן שהכבוד והערכה למחברת ולהוצאת הקיבוץ המאוחד .אולם גם בהיותו ספר עיון מהרגע שהתחלתי לקרוא בו לא יכולתי להניחו מידי,הוא העסיק את מחשבותיי ורגשותיי ועוד יהדהד ימים רבים בממלכת הקריאה שלי.
כאן בלית ברירה אני נאלצת קצת להאריך במתן כתיבה היסטורית אודות הארגון.כיוון ואני מבינה שללא הנחת עובדות היסטוריות אפילו בקצרה אי אפשר להבין ולחוש את אגדתיות של אנשי ונשות "השומר" וכפועל יוצא את ניפוץ המיתוסים והולדת האחרים בספר.מי שאינו רוצה בכך ואין לו סבלנות לקרוא היסטוריה מהסוג הזה יכול רשאי ומזומן מצידי לדלג .
ארגון "השומר" נוסד בכפר תבור ב-1909. בין מייסדיו היו חברי הארגון "בר גיורא", שהוקם בחוה"מ סוכות 1907. אנשי "השומר" היו ברובם אנשי העלייה השנייה,חברי "פועלי ציון", שהושפעו מתנועת המהפכה ברוסיה והיו פעילים בהגנה העצמית היהודית שם. מטרתם העיקרית היתה הוצאת השמירה במושבות מידי הערבים/הבדואיים,וסיסמתם הייתה - "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום".
בתחילה הצליחו אנשי הארגון לקבל לידיהם את השמירה במקומות בודדים בלבד, בהם מסחה (כפר תבור) והחווה החקלאית סג'רה שבגליל.
במהלך הזמן רכשו לעצמם החברים מוניטין כבעלי מקצוע מיומנים וקיבלו את השמירה במקומות נוספים, בהם יבנאל, בית גן, מצפה, חדרה, רחובות, ראשון לציון, באר יעקב, מלחמיה (לימים מנחמיה) וחוות כנרת.ניהול השמירה על ידי אנשי הארגון נעשה תמורת תשלום נכבד, בדרך כלל גבוה יותר מזה שדרשו השומרים הערבים/ הבדואיים. ב- 1912, כשלוש שנים לאחר הקמת השומר, ניהל הארגון את השמירה במרבית המושבות היהודיות בארץ ישראל.
החברים -הגברים הראשונים היו:ישראל שוחט (מפקד השומר),ישראל גלעדי ,מנדל פורטוגלי,יצחק בן צבי, יחזקאל חנקין, אלכסנדר זייד, יחזקאל ניסנוב, משה גבעוני ,צבי בקר ו-מניה וילבושביץ-שוחט.כלומר:-9 גברים ואישה אחת !.
המועמדים והמועמדות להצטרפות לארגון נאלצו לעמוד בבחינות מדוקדקות, הן גופניות והן אידיאולוגיות, שבסופן בטקס השבעה סודי. ,ההצטרפות לארגון היה בשיטת "אח מביא אח" "חבר מביא חבר" אח"כ לבני זוג הצטרפו הנשים בעיקר כתוצאה מנישואין.חברי "השומר" פיתחו הווי מיוחד, שהתבסס במידה רבה על אורח החיים של הבדואיים /הערבים בסביבתם, לרבות לבישת בגדים ערביים ורכיבה על סוסים.
נשות "השומר" היו החלוצות מקרב העליה השנייה והן היוו כ- 10% עד 20% מכלל אנשי העלייה.כלומר מספרן נע בין 200 ל2000 בשיא. בין השנים 1909 -1920 נמנו עם "השומר" 23 נשים שנחלקו לשתי קבוצות עפ"י מעמדן. -6 חברות נשואות כולל שוחט וינאית העסקניות הפוליטיות שהיו שוות זכויות לגברים בארגון,ואילו השאר היו נלוות- בין אם היותן רווקות ,נשואות ומסיבות אחרות תמוהות ולא ברורות,ואלו היו- חסרות זכות הצבעה באסיפות ה"שומר".
הנה ההדרה מיגדרית ראשונה שנולדה ונוצרה כמובן מאליו בגין נסיבות חברתיות ,פטריכאליות ופוליטיות.
מי היו הנשים הללו?-נערות בראשית שנות ה-20 שלהן שבאו מרוסיה,בחלקן הקטן רכשו השכלה גבוהה {רחל ינאית},חלקן היו בעלי
מקצוע "נשי":תופרת ,אחות.מקצתן עלו כדי להיות פועלות חקלאיות שהכשירו את עצמן ב"חוות העלמות" בכנרת .
הנשים הללו רצו וחלמו ליצור זהות חדשה עבור עצמן ובעיני החברה הגברית הסובבת אותן.הביטוי לזהות החדשה - לחרוש את האדמה ,לשמור ולהשתמש ברובה. במציאות מכלול גורמים אחרים השפיעו על הצטרפות הנשים לארגון:קשרי משפחה/ נישואין,יחסי חברות,חיפוש מקורות תעסוקה בהעדפה בחקלאות.אולם הגורם הראשון להיותן נחשבות כ"נשות השומר" נבע מיצירת קשריים זוגיים/רומנטיים עם הגברים ב"שומר". בעוד שהצטרפות הגברים נבעה ברובה ממניעים אידיאולוגיים ותעסוקתיים.הנשים /חלוצות נמשכו אחר ההילה הרומנטית שעטו חברי "השומר" ורצו בקרבתם של הגברים אשר נודעו בנועזותם ובאומץ ליבם.הנשים שהצטרפו בעקבות קשרים רומנטיים עם הגברים היו: קיילה גלעדי,אסתר בקר,צפורה זייד,שרה חיה חנקין,עטרה שטורמן והאחיות פסיה וצביה לבית אברסון. גם כאן פעלה השיטה של
"חברה מביאה חברה",ו- "אחות מביאה אחות".
חד משמעית רוב נשות "השומר" לא הצטרפו לארגון ממניעים אידאולוגיים.המניע היה רומנטי!!לא הגשמת רעיונות מהפכה ורצון בשוויון זכויות באשר הם.
הנשים הראשונות שהתקבלו לארגון ב-1908 היו מניה שוחט ורחל ינאית שקשריהן ונטיותיהן האידיאולוגיות סללו את דרכן להתברג בראש בארגון כשוות זכויות. הזמן ופעילותן בהמשך הפך אותן לעסקניות פוליטיות ולמגייסות כספים מחו"ל {ועוד אחזור אליהן בהקשר הזיכרון ההיסטורי}ושלא רוֹב נשות "השומר" שהתמודדו ביום יום עם מכלול הקשיים האדירים בחייהן.
הנשים האחרות ובכלל לא התקבלו כך סתם לארגון,הן נבחנו ע"י מניה שוחט באשר ליכולתן הפיסית לבצע עבודות פיזיות קשות,ומחויבויותיהן האידיאלוגיות.
ברצותן לחקות את מניה שוחט ולהידמות לגברים בארגון הן אימצו לבוש ודימוי חיצוני גברי: מכנסיים,חולצה ארוכה, בחלקן התהלכו בשיער גזוז קצר!! וזאת בשונה מהפועלות שלא השתייכו לארגון שלבשו שמלות ארוכות תפורות מבד ערבי קשה ,למותניהן חגורה סגורה מרפיה וראשיהן עטויות מטפחות לבנות.
זאת ועוד השיקול של חבר-"השומר" האם לקשור מערכת רומנטית /זוגית /נישואין ממוסדת עם אחת מהנשים בארגון היה בראש ובראשונה- עד כמה הבחורה מחוייבת אידיאולוגית לארגון ויכולתה לשרוד פיזית בנדודי הארגון.הרגשות הרומנטיים באו בסוף.
אוֹפס'!! -עוד ניפוץ מיתוס היסטורי כיצד נראתה הרומנטיקה של ארגון "השומר".
כיוון ויעודו של הארגון היה בשמירת ישובים ,הרי שאנשי "השומר" נדדו בין הישובים בשנים הראשונות: סג'רה,יבנאל, בית גן, מצפה, חדרה, רחובות, ראשון לציון, באר יעקב, מלחמיה (לימים מנחמיה) וחוות כנרת.רק עם התמסדותם לגרעין משפחה וילדים הם החלו בהקמת ישובי קבע בתל-עדש{ים} ב-1913 ואח"כ -כפר גלעדי ב-1916.
ובהקשר לכך -הנה המיתוס הראשון אשר נבחן:האם נשות /חלוצות "השומר"- השתתפו בפעילות שמירה על הישובים יחד עם הגברים ובכך מימשו את חלקן בארגון ?
התשובה:שלילית בהחלט!!. למעט יוצאת דופן ציפורה זייד אשת אלכסנדר זייד ששמרה רק ב- סג'רה!!,ובהמשך השנים הצטרפה לשמירות עם בעלה אבל לא לבד!
שאר הנשים עסקו בבישול ,עבודות מטבח,כביסה,טיפול בחולים .דהיינו בעבודות "נשיות".לא בשמירה ואפילו לא בעבודות חקלאיות!!.
רק בהתיישבות הקבועה בתל -עדש{ים} ובפר גלעדי כ-4-7 שנים לאחר מכן -החלו הנשים לדרוש לנפץ את "תקרת הזכוכית" השוֹמְרִית והחלו לעבוד ברפת, בלול, בגן הירק,במחלבה,בעבודות בניין ומיעוט שבמיעוט בגיזברות והנהלת חשבונות.
ניפוץ מחסום התפקידים "הגבריים" הממשי התרחש רק ב-1937 בעקבות אסיפה כללית בכפר גלעדי שם נקבעה זכאותן וזכותן של הנשים לטפל בענייני הביטחון בישוב, 28 שנים-אחרי הקמת הארגון ,במושגי דור אחד! - הצליחו להשיג נשות "השומר" את מה שהיה צריך להיות תהליך חלוצי מובן מאליו. אפשר לראות זאת בחיוב עד כמה נשות כפר גלעדי הקדימו אוכלוסיות נשים מקבילות /עירוניות /אחרות ואפשר לנוד בשלילה כי במהות הקמת הארגון היו אלמנטים מהפכניים אוונגארדיים ,אבל שלא כללו את הנשים .
למה ומדוע"שתקו/קיבלו/הירשו" נשות "השומר" את קיבוע מעמדן התעסוקתי הזה שהיו לו השפעות חברתיות מנהיגותיות בתוך הארגון??
התשובה:"גברי-השומר" באו מרקע חברתי פטריארכלי מביתם ברוסיה ,שראו את תפקיד הנשים ב"מפעל הלאומי" שלהם בעיקר כעזר כנגד ,וכמי שאחראית על הבית וגידול הילדים. בנוסף-יש לזכור שאנשי "השומר" נאבקו מול הממסד ההתיישבותי שיקבל אותם לשמירה על פני הבדואיים/ הערבים ,והנה עכשיו יתווסף להם גורם שלישי -ועוד נשי בתחרות על בעלות השמירה במושבות ?!.מצד הנשים היו מחאות מועטות ויוצאות דופן במספרן המיעוטי בדרישה להשתתף בפעילות שמירה ועבודה חקלאית,אולם "גברי- השומר" - "זרקו" את טיעוניהן מחוץ לחושה,לאוהל,לסוכה.מי שהתעקשה מצאה עצמה מחוץ לזוגיות עם חבר "השומר" ומהארגון עצמו.שכן החברה השוֹמְרִית הייתה מיסודה חברה משפחתית. מעבר לכך -גם מי שהתעקשו לשמור היו צריכות לרכוש נשק אישי משלהן,אבל כסף אישי לכך לא היה בהישג ידן כיוון ולא קיבלו שכר עבור עבודתן "הנשית" . אם כך לא רק תפיסות חברתיות מנעו מהנשים להשתתף בפעולת השמירה אלא גם חוסר יכולת כלכלית עצמאית שלהן.
[מדהים כיצד המצבים בבסיסם לא השתנו הרבה מזה 100 שנים לגבי נשים בדרכן/ברצונן לעצמאות מכל סוג כלשהו בחברה שלנו}.
היוצאת דופן בחבורה הייתה ציפורה זייד.ולדעתי לא כל כך בגלל אישיותה בתחילת דרכה, אלא בגין אישיותו היוצאת דופן של בעלה אלכסנדר זייד.הוא היה שונה ואחר מחברי הארגון בחשיבתו ובראייתו את האישה בזוגיות ,בארגון וביחסי- המשפחה .הוא עודד אותה לרכב על סוס,לדעת להשתמש בנשק ולהשתתף בשמירה בלעדיו ועימו.אלכסנדר וציפורה זייד היו היוצאי דופן והלא מעידים על הכלל בדפוסי החשיבה וההתנהגות של שאר החברים. כלומר מאחורי כל אישה מצליחה עומד גבר / בן זוג אוהב, מפרגן,מעודד, ודוחף.
תמונת העטיפה של הספר הינו צילום של ציפורה זייד רוכבת על סוס גדול ונהדר,לבושה כגבר:מכנסיים ,וחולצה ארוכה,שיער אסוף,חגורת כדורים באלכסון על חזה ורובה גדול בגבה בתקופת "השומר".{לא הצלחתי לברר פרטים אודות התמונה:מקום ,אירוע ,שנה וזהות הצלם}.
אם מיתוס שמירת הנשים בארגון"השומר" אכן היה מציאותי כך היו צריכות להיראות ולהתנהל שאר הנשים בארגון,אבל כאמור המציאות ההיסטורית הינה אחרת.
אולם -אם הנשים הודרו במישרין ממשימות השמירות ע"י הגברים /בעליהן /בני -זוגן,הן מצאו דרכים עקיפיות ומישניות להשתתף בפעילויות בטחוניות: רכישת נשק,העברתו ממקום אחד למישנהו,ניקוי נשקים והסתרתם מהשלטונות העותומניים.
מיתוס שני שמנופץ אודות שוויון הנשים באירגון - האם הנשים היו שוות זכויות בהשתתפות בקיום הצבעה באסיפות,בקבלת החלטות וידיעת סודות האירגון?
תשובה - שלילית בהחלט!!. נשות "השומר" גם בהיותן נשואות ואמהות לילדים לא היו שותפות לקבלת החלטות.סודות ומידע ביטחוני של הארגון נשמרו מפניהן,הן לא נשאלו על הנדודים של בעליהן והודרו מאי מתן זכות הצבעה באסיפות הארגון במכלול נושאים ביטחוניים וחברתיים שהועלו בהם.למעט שתי חברות:מניה שוחט ורחל ינאית שקיבעו את עצמן בתוך הארגון כשוות בנושאים הללו ולא היה על כך ערעור מצד הגברים בארגון,אולי בגלל העובדה ששתיהן היו נשואות למנהיגיי הארגון:ישראל שוחט ויצחק בן צבי.לנושאים שכאלה היה כנראה דינמיקה משלהם.
האם הייתה התמרמרות מצד הנשים? האם הן ביטאו זאת בקול בפני בן זוגן? במיעוטן -כן .ברובן-קיבלו עליהן את הדין למלא את תפקיד הרעיה והאמא בתא המשפחתי ושתקו.אין כמעט מסמכים שמעידים על התרעמות ,חוסר נחת והתמרמרות במכתבים וביומנים אישיים של הנשים.
והנה מתוך המיתוס הביטחוני שמנופץ נוצר בעיני מיתוס מגדרי,אחר !!.
יכולתן להתמודד באומץ ,בקשיחות, וללא כל שבירה נפשית וגופנית כמעט במהלך חייהן היומיומיים.
חיי נשות השומרים התנהלו בתנאים בלתי אנושיים בכל קנה מידה.הן גרו בחושות, בסוכות בכרמים,באוהלים,באין מצרכי בישול ואוכל-הרעב היה גדול כל הזמן,באין מקורות מים נקיים וקרובים, הן בישלו על -מדורות ועצים,כל התנאים הללו הביאו עימם מחלות, דיזנטריה שתוצואותיהם היו מהגרועים מכל -תמותה גבוהה של תינוקותיהן!!. -8 -ממשפחות המייסדים של הארגון איבדו 11 מילדיהם.יש משפחה שאיבדה ילד אחד ,יש שניים ואף שלושה ילדים,ויש להוסיף לכך הפלות עקב טראומה של רצח /מות בן הזוג או בגין תנאי עבודה קשים .
הגורם הבולט לתמותת התינוקות היה העדר טיפול רפואי בישוב. באין רופא /אחות שהיו מרוחקים פיזית במרחק נסיעה ברכבת או שעות רכיבה בסוס,בדרכים בוציות ,בבדידות ובחשיפה לסכנות שארבו בדרך,לכך צורפו גורמים נוספים:אופי תנאי המגורים,המחסור במזון,אי -ניסיונן לתפקד כאמהות צעירות, בההתלבטותן מה יותר חשוב -לצאת לעבודה או להישאר ולטפל בתינוק החולה ,ולא פעם /פעמיים הוכרעה ההחלטה לטובת הגשמת העבודה, ובבדידותן הפיזית להתמודד עם הילד החולה כאשר בן זוג נמצא הרחק שומר באיזה ישוב בארץ.
אם זה לא מיתוס של גבורה נשית אז איני יודעת מה כן !!!
עוד מיתוס מגדרי שנוצר מהמציאות הכואבת -התמודדות אלמנות "השומר".
בתקופת הנדודים של הארגון-בין השנים 1911-1918 נרצחו,טבעו,נהרגו מתאונת- ירי וממחלות 6-גברים ממייסדי ארגון.נשותיהן היו בתחילת גיל ה-20 שלהן חלקן אמהות לילדים קטנים או שכבר היו אמהות ששכלו את תינוקם .כל אישה התמודדה באבלה בשונה מהאחרות ,אם כי רובן מייד אחרי האירוע נסעו לקרובי משפחה בערים ,לאחר פרק זמן חזרו פיזית לחיות ולהשתייך לקבוצה כחלק בלתי נפרד מהקבוצה. מיעוט נשארו בתוך הקבוצה מייד לאחר מות בעליהן /בן זוגן. רובן לא דיברו ,לא שוחחו ,לא כתבו על רגשותיהן,חלקן לבשו שחורים,חלקן עם הזמן התחתנו שוב,מיעוטן נשארו אלמנות לכל חייהן. אנשי ה"שומר" האחרים לא השאירו את האלמנות והיתומים להתמודד לבד מול אבלם ויתמותם.הם תמכו כלכלית,חברתית,משפחתית,למעשה דפוס התנהגות אנשי "השומר" הפך עם השנים כמעצב היחס של החברה הישראלית אל הנופלים מההיישבות ובצה"ל.
להיות אלמנה ולהמשיך את חייה ובני משפחתה ולחיות בתוך מסגרת הארגון על כל מה שמחייב אותה ביומיום -אלו היו חיים קשים מנשוא שאיתה התמודדה באופן שנראה לי כמודל לכבוד והערצה. החברה השוֹמְרִית רצתה ועשה הכל כדי לשמר את סטטוס האלמנות.
ב-1936 הוחלט בכפר גלעדי כי יוקם בו בית העלמין לכל נופלי אנשי "השומר" שעד אז נקברו באופן מפוזר בישובים שונים בארץ.ואכן הובאו עצמותיהם של הנופלים כולל הנופלים ממאורעות תל-חי.גם נשות ה"שומר" בהיותן "נשות של" או מגינות בפועל שנפלו על משמרתן כמו שרה צ'יזיק ודבורה דרכלר במאורעות תל-חי,זכו להיקבר כשוות בין שווים בהשתייכות לארגון .
אם בחייהן נשות "השומר" לא זכו בשוויון זכויות ומיגדר ,במותן הן הצליחו להגיע למימוש השווה בהכרה המגדרית.
מיתוס -חלקן של נשות "השומר" בארגון ובהתנהלותו כזיכרון היסטורי מגדרי עדיין לא מוטמע גם בימינו.הכיצד?
בין השנים 1911-1913 הצטלמו חברי "השומר" בסטודיו של אברהם סוסקין,צלם העליה השנייה,כחלק ממסע ההנצחה של חברי הארגון .אולם רק ה- גברים -חברי "השומר" הונצחו במצלמתו של סוסקין.הם הונצחוב תנוחות שונות כקבוצה וכיחידים ובתלבושתם האופיינית:הכאפייה על הראש ,חגורת כדורים המוצלבת על החזה,הרובה האחוז ביד,,חולצה רוסית ומגפי רכיבה.
לעומתם נשות "השומר" אינן מופיעות בצילומיו מלבד מניה שוחט שהייתה היחידה מבין חברות "השומר" שצולמה במסגרת צילומי פורטרטים של דמויות בולטות ביישוב. השאלה -מדוע ? חלק מהתשובה תולה את הסיבה כי בהופעתן לא היה כל יחודיות, לא בתלבושת ולא במראה שאמורים היו לסייע בגיוס כספים לטובת "השומר" בחו"ל -מטרה שלה נועדו הצילומים חוץ מההנצחה לשמע .מניה שוחט היא זאת שנשלחה לגייס כספים בחו"ל לא מפני שהייתה אישה או חברה בארגון אלא משום היותה מניה המנהיגה הבלתי מעורערת של "השומר" אז והיום .
לדעתי-החלק השני של התשובה נובע מחשיבה וגישה פטריארכלית.ברור שאם בפועל ובמציאות דאז התייחסו בני זוגן/בעליהן אל הנשים כאל מישניות ,עזר כנגדם ולא כממלאות תפקיד מכריע בחייהם ובחיי הארגון ,אין כל סיבה להנציח אותן ע"י סוסקין המייצג את המימסד.מניה שוחט ורחל ינאית היו "עיוורות מיגדר" ולא ראו כל צורך נשי בלהאדיר את תפקיד הנשים ,או שמא חששו מאיום על מנהיגותן.
אבל למה לבוא בטענות לדעות פטריארכליות מלפני 100 שנים כאשר גם כיום נשות "השומר" אינן מוזכרות בכליי -הזיכרון הנגישים אלינו ביותר. חיפשתי בויקיפדיה פירוט אוטוביוגרפי אודות נשות "השומר " ,לא נמצא ערך אחד !!לרפואה !,על כל אחת בנפרד.מה שאין כך לגבי אנשי "השומר".הן לא קיימות כחלק מההיסטוריה של הארגון אלא נלוות ונספחות אליו,קטע קטן ממנו,כדוגמא באתר אודות "השומר". מי שיש לגביהן פירוט הן מניה שוחט ורחל ינאית ,לא משום שהיו חברות בארגון,אלא כמי שהפכו עם הזמן לעסקניות פוליטיות ולדמויות ציבוריות שהשפיעו כך או אחרת בתנועת העבודה. אם כל הכבוד לשוחט ולינאית - הן לא "אכלו" את הבוץ ,הקור, הרעב, התשישות והאלמנות שהיו מנת חלקן של שאר נשות "השומר" .בעיני הנשים המודרות הללו בצל חשיכת הזיכרון ההיסטורי כיום, הן הן הגיבורות האמיתיות.
לא רק שאין צילומים אין גם אתר אישי ביוגרפי לכל אותן נשים מופלאות ומיוחדות .אם זאת לא ההדרה מגדרית כיום מההיסטוריה של תקומת המדינה -אז מהי ההדרה או שוויון?!.
לטעמי -כאשה ,כפמיניסטית,כאזרחית - הספר הזה מפצה רק במעט את הזיכרון ההיסטורי אודות חלקן וגבורתן של נשות "השומר" בהיסטוריה של המדינה .
אם אנשי "השומר" נחשבים ומונצחים כאנשי ה-מֵייפְלַאווֹר של ראשית הקמת המדינה וצה"ל {היטיב לתאר זאת דוד בן גוריון: "אינני יודע מי היה אביו של צה"ל אך ללא ספק השומר היה סבו"}, אז ללא ספק נשות "השומר" הן ה-מֵייפְלַאווֹר הנשי המעוצם שלא זכו להכרה ההיסטורית הראויה להן בחייהן ועד ימינו.
