ספר מדע בדיוני מעולה, בסגנון אופרת חלל. כבר על העמודים הראשונים הכתיבה תפסה אותי, הדרך לנהל מרד על ספינה לפי הפרוטוקול, המציאות שבה המרד בעצם מתרחש - משעשע, ואז האירוע בעל ההשלכות על היקום כולו, לפחות היקום האנושי שמחובר על ידי השטף.
בעולם הזה יש כ47 ישובים אנושיים פרוסים במרחב החלל, רחוקים זה מזה שנות אור, הדרך להגיע מישוב אנושי אחד למשנהו הוא על ידי השטף. טיסה במהירות שנות אור, מספר לנו סקלזי, אינה בעצם אפשרית, בגלל שגם אם לספינה יש יכולות כאלו, אם היא תתנגד באסטרואיד או שברים של משהו בחלל ובמהירות האור- הספינה תתפרק לגורמים וגם שבריה לא יגיעו בזמן סביר ליישובים האנושיים המרוחקים זה מזה. ביקום הזה, ספינות החלל נוסעות בשטף. לסקלזי יש הסבר, אבל להלן ההסבר שלי- השטף הוא כמו זרם ימי, מהיר יותר מהר ובעל מאפיינים שונים מהים שסביבו. הספינות נכנסות לשטף דרך שפכים ונוסעות במהירות אדירה מוגנות בתוך בועת מרחב-זמן, עד להגעה ליעד. כל הזרמים יוצאים מהטבור - שהוא לב ההתייישבות האנושית ומגיעים עד לקצה, מרחק 9 חודשים מהטבור.
מה לגבי כדור הארץ? ובכן, פעם היה חיבור של כדור הארץ לשטף, וככה התפרסה האנושות על מרחבי החלל, אבל מתישהו השטף לכדור הארץ אבד, והאנושות בחלל התנתקה מכדור הארץ. הסיפור על איבוד הקשר למושבה אנושית חזר לאחר 200 שנה פעם נוספת, אך לאחר מכן 800 שנים של יציבות בשטף ובני האנוש סומכים על יציבותו לקיום שלו. מלבד כוכב הלכת "קצה" (שהוא בדמות כדור הארץ) כל שאר היישובים האנושיים הם האביטאטים מלאכותיים בחלל, או מנהרות תת קרקעיות על כוכבי לכת שלא מאפשרים חיים אנושיים על הכוכב עצמו כי אם בתוכו. וזה בעצם המשמעות לשם הסדרה: התלות ההדדית. כל יישוב אנושי זקוק לאחרים על מנת לשרוד, אין להם יכולת להתקיים עצמאית ללא גישה לשטף ולסחורות המגיעות דרכו ממקומות אחרים. בעולם הזה שולטות גילדות סוחר במונופולים - מה שעוד יותר מצריך את בני האדם לשתף פעולה לעצם הישרדותם.
הבעיה היא- השטף קורס.
המשמעות- היישובים האנושים ישארו מנותקים זה מזה, ללא יכולת לשרוד לטווח ארוך בודדים בחלל.
אז זה העולם- כתוב בצורה מאוד בהירה, וכמעט ללא אקספוזיציה. לאחר שליש ספר יש כמה עמודים של אקספוזיציה, אבל הכל דברים שהסופר השכיל להעביר לקורא, לכל היותר האקספוזיציה עושה סדר קל, לוודא שהכל הובן.
הדמויות שלנו, דרכם אנו חווים את העולם: הקיסרן החדשה קרדניה, סוחרת ממולחת עם פה מלוכלך - קיווה לאגוס, וכן פיזיקאי צעיר מ"קצה" מארס קלירמונט.
לקיווה יש פה מלוכלך משהו לא רגיל, להלן דוגמא קלה ששעשעה אותי: "לא אהרוג אותך, גוש צואה עלוב. אלא אם כן תפסיק לדבר. או לקרקר. או מה שזה לא יהיה שאתה עושה כרגע. תמשיך עם הטינופים" (אומרת למתנקש צ'ט לאחר שזרקה אותו ממנעול אוויר)
עוד משהו משעשע- שמות הספינות. "יה, יה בייבי" "איזו חוצפה" ועוד... בעיקרון באנגלית זה אמור להיות רפרנסים למילים משירים מהמאה ה20. שזה משעשע וגם מתמיהה, לא מצאו אותם אנשים לפחות 1000 שנים אל העתיד מילים משירים עדכניים להם יותר?! ואם בדברים מתמיהים עסקינן- יש אזכורים לשימוש בדפי נייר. כאילו מה? בעוד 1000 שנים לכל הפחות מהיום עדיין יהיה שימוש בדפי נייר, יש להם לוחות (כמו טאבלטים אני מניחה) למה זה לא טוב מספיק? ומאיפה הנייר? הרי אין עצים בחלל. אבל נו, זה זוטות.
מרבית הספר, הקצב והעלילה היו מרתקים, לקראת הסוף הספר איבד משהו מהמומנטום והתחכום שלו. אבל זה החלק הראשון בטרילוגיה אז מניחה שהיה צריך לסיים כמה דברים כדי לעבור לספר הזה.
חוסר תחכום מסוים שהפתיע אותי היה בעניין גרני שרדף אחרי מארס, שלח אחריו מתנקש יחיד, ועוד שלח אחריו פיראטים מתנקשים, איים לפוצץ ספינה שלימה (חמשה לדעתי- כלומר שיכולה לשרוד לבד בחלל חמש שנים) ... ואני חשבתי שזה בגלל שהוא תיאר לעצמו שמארס מחזיק בידע לגבי השטף שאסור שיגיע לטבור על מנת שתוכניות משפחתו יוכלו להתקדם כיאות, אבל מסתבר שהמוטיבציה לכל הטרלול הזה היתה שהוא לא רצה שמארס ידווח לקיסרן על ניסיון החטיפה כי הוא לא ידע איזה השפעה יש למשפחת קלירמונט בחסר הקיסרות. מה?? זה בהחלט לא מספיק לדעתי כדי לפוצץ ספינה שלימה של משפחת סוחרים כמו לאגוס. צריך לקרוא כדי להבין, משהו במוטיבציה הזו למרדף, דל ולא מספק.

לסיכום-
ספר מצוין! כתוב בצורה זורמת וסוחפת. כנראה צריכה לנסות עוד מהספרים שלו. היחיד שקראתי משלו זה מלחמת האדם הזקן, ונהניתי.