עכשיו עם הקטנה שלי בת השש וחצי ( גברת כיתה א ) אנחנו במצב מפוקפק. היא מאווווד אהבה ספרים כשהקראתי לה. אבל עכשיו כשזה אמור להיות קצת עבודה שלה, כמו בכל דבר אחר הגברת עקשנית לפליא, יודעת מה היא רוצה ולא כזה קל להתעקש איתה "על דברים שטוב לה" :).. היא כבר כמה חודשים יודעת לקרוא. מאוד לאט ולא חלק. אבל השיטה שלי של "קחי ספרים ותקריאי לי" עובדת עם ילדים נוחים יותר. "לא רוצה!!".. טוענת הגברת. ולא משנה כמה מבאס אותי שכבר כמה חודשים היא הייתה יכולה לקרוא חלק לגמרי - אין לי כוח להילחם.. ככה באינרציה ובלי הרבה התלהבות אני ממשיכה להביא לה כל פעם כמה ספרים מהספריה, ומדי פעם אנחנו קוראים אותם. יש ספרים שמשאירים עליה רושם מטורף - כמו "הלן ואני" לדוגמא, שאחרי שקראתי לה היא מיד לקחה אותו לבית ספר להראות למורה ולילדים אחרים, קראה לבד שוב, ועוד ועוד.. אבל יש גם לא מעט שמשאירים אותה אדישה.

כך הגיעה לביתינו עוד ספר על חתולים. היא הרי אוהבת חתולים ידועה. יש לנו חתולה בבית, ובשנה הראשונה לעולם לא הייתם רואים את הקטנטונת ללא החתולה על הידיים.. היה אפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שהם גוף אחד.. עד היום היא מחנכת אותה, מלמדת אותה מה מנומס ומה לא, ובין היתר כמובן קוראת ספרים על חלותים - אם כי בד"כ בהתלהבות אחרת לגמרי..

היא התחילה להקריא לי אותו, וקרה משהו שלא קרה מעולם לפני זה.. היא נדלקה לגמרי. הספר מצחיק פלאים. היא לא הייתה מוכנה לעצור, היא חקרה תמונות, צחקה מאוד, וקראה וקראה וקראה.. תכונות טבעיות ודומיננטיות כמו העקשנות, עייפות מהקראה לא שותפת, משחקי כוח "אמא, תקריאי את", פשוט לא הצליחו לפלס את דרכם דרך העניין שהספר הזה עורר בה. אתמול היא סיפרה עליו בארוחת הצהריים לכל המשפחה.

אופס צריך ללכת ליום הראשון שלו בבית ספר. אבל אופס מפחד. ואז כמו היצירתיים בבין ילדינו הוא ממציא תירוצים : "אבל אין לי גרביים נקיות, אמא. אולי עדיף שאלך לבית ספר מחר..", "אבל אני לא מסורק, אולי נדחה למחר", "הפנס ברחוב לא נותן לי לעבור", "הגדר לא עוזבת אותי" :).. ועוד ועוד.
מכיוון שהוא יודע שיצטרך חבר ביום הראשון בבית ספר - הוא לוקח איתו את חברו העכבר ( בתיק האוכל שלו כמובן, כי איפה עוד אנחנו מכניסיים חבר טוב )..
כשהמורה מספרת לתלמידים "חתולים הם ייצורים נפלאים" - אופס המקסים מרים יד ושואל "אז מה, גם אני נפלא ??.." ועוד ועוד..

הציורים משתלבים מעולה בספר, ומצחיקים לא פחות מהטקסט. ילדינו שמאוד אוהבים את מסגרותיהם אליהם חייבים לקום בבוקר בטח יזדהו עם התחכמויותיו של התחמן הקטנטן, וידעו בדיוק מה מניע אותו.

הספר שופע פנינים - והכי חשוב, סרבנית הקריאה הקטנה כל כך אהבה אותו.
מומלץ בחום.