"בדרכי לכאן, אל בית-החולים הסיעודי של 'משען' ברעננה, עצרתי בצדי הדרך, וקטפתי חרציות צהובות. אני פורשת על שמיכתה את הכיסוי הססגוני שסרגה, לפני מספר חודשים, כאשר עוד היתה מסוגלת לסרוג. שיהיה לה סוף יפה. נקי." תמר אבידר-אטינגר, סופרת ועיתונאית, "עוד יום, עוד שנה..." הוא ספרה העשירי, אשר נכתב במסדרונות בית-חולים....

לבשל פשוט ומהר, אך גם טעים, מהנה ומזין זה סודו של "אוהבת לבשל פשוט". ספר זה הוא כלי עזר לכל מבשלת ומארחת עסוקה. ואמנם העיתונאית תמר אבידר - אטינגר מדברת אל כל אישה עסוקה בשפתה, ומלווה את דבריה בסיפורים מן המגרש הביתי שכל אישה תזדהה אתם. בספר מובא מגוון של פטנטים, רעיונות, קיצורי דרך, וכמובן מתכונים קצרים ומנצחים. איך ליצור כרה מרשימה ל...

תמר אבידר - אטינגר עיתונאית וסופרת למדה על בשרה, שהחיים זה לא אוניברסיטה, ולכן עדיין כל יום מזמן לה לימוד אחר. אם ההבדל בין טיפש לחכם הוא, שהראשון לומד מנסיונו והשני מנסיונם של אחרים, תמר אבידר היא גם וגם. תמר אבידר מנסה להתחלק אתך ב"פקולטת - החיים" שלה, דברים שלמדה בדם, יזע ודמעות, ומקווה, שאולי, אתם החכמים יכולים ללמוד מנסיונם של אחר...

"כאשר הגרב היה כובע", יצאו לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח אל המלחמה ההיא - מלחמת השחרור. נשמו אבק, אכלו חול, הג'יפ היה מכונית יוקרה ונער בן 21 היה המג"ד. הם לא ידעו, כי כשיחזרו ממנה לאחר שנה, יהיו מבוגרים בעשר שנים ויהיו להם הרבה פחות חברים. זו היתה השנה הכי קשה, הכי חשובה, הכי אפופת גבורה והכי מלאת עצב בחיים של דור שלם. תמר אבידר-אטינגר מז...

"אמריקה שלי" - היא אמריקה שנתגלתה לאורכה ולרוחבה בפני הסופרת-העיתונאית תמר אבידר-אטינגר ששירתה במשך לוש שנים כדיפלומטית בשגרירות ישראל בוושינגטון. "אמריקה שלי" של תמר אבידר, זו אמריקה של חיים במושבה דיפלומטית, של מפגשים עם המימשל האמריקני, של דיני השלום בקמפ דייויד, אמריקה של אמריקאים ושל ישראלים המחפשים את המחר, של יהודים המחפשים...

מי לא יודע שמכונית לא מוכרים לחברים? אני לא ידעתי עד שמכרתי מכונית לחברים שלי ולמדתי על בשרי. הספרון שלפניך נולד כולו מכוויות שלי, של בני, שלומי אבידר, ושל חברינו. מהתבונונות על עצמנו ועל האחרים, ומזכרונות, הארות והרהורים שצברנו במגרשי המכוניות המשומשות של חיינו. "מכונית לא מוכרים לחברים" הוא אח שלישי לקודמיו, "החיים זה לא אוניבר...

העיתונאית תמר אבידר התחילה את עבודתה ב1954 - . מאז היא ראיינה כ2,400 - איש. בספרה "היו גם פיספוסים" היא מסכמת את הראיונות ומוצאת את המשותף ביניהם - מלאכה שנראית כמעט בלתי אפשרית. רוב המרואיינים הם אנשים ידועים והם מדברים איתה גם על החיים הפרטיים שלהם, והם מדברים גם על מה שאין הם מדברים עם מראיינים אחרים. אבידר שואלת שאלות מדודות וזהירות...