תמר אבידר-אטינגר

תמר אבידר-אטינגר

סופרת


1.
2.
לבשל פשוט ומהר, אך גם טעים, מהנה ומזין זה סודו של "אוהבת לבשל פשוט". ספר זה הוא כלי עזר לכל מבשלת ומארחת עסוקה. ואמנם העיתונאית תמר אבידר - אטינגר מדברת אל כל אישה עסוקה בשפתה, ומלווה את דבריה בסיפורים מן המגרש הביתי שכל אישה תזדהה אתם. בספר מובא מגוון של פטנטים, רעיונות, קיצורי דרך, וכמובן מתכונים קצרים ומנצחים. איך ליצור כרה מרשימה למשפחה שלמה בחצי שעה? איזה מעדן - קישואים הוא הלהיט האחרון באמריקה? תסמכו על תמר אבידר - אטינגר. הספר שלה נותן את התשובות. יש לאבידר - אטינגר כישרון מובהק לשלב כתיבה אישית קולחת ומרתקת במתכונים מצליחים. קוראי הטור הפופולרי שלה ב"מעריב" תובעים ממנה מתכונים רבים בזכות יכולתה לפשט, לדייק ולקצר, עד שגם מתכון לברוז בתפוזים נשמע קל ופשוט, וכך הוא גם יוצא. וכך יוצאים גם כל שאר המתכונים שאבידר - אטינגר מלקטת ממטבחה שלה וממטבח חברותיה הרבות בארץ, כמו גם מנסיעותיה ומפגישותיה בעולם. ספר שהוא חובה, עם חומרים זמינים ומעדנים פשוטים ועם טעם של מטבח ביתי אך מתוחכם ונבון לקריאה, להנאה ולבישול טוב....

3.
תמר אבידר - אטינגר עיתונאית וסופרת למדה על בשרה, שהחיים זה לא אוניברסיטה, ולכן עדיין כל יום מזמן לה לימוד אחר. אם ההבדל בין טיפש לחכם הוא, שהראשון לומד מנסיונו והשני מנסיונם של אחרים, תמר אבידר היא גם וגם. תמר אבידר מנסה להתחלק אתך ב"פקולטת - החיים" שלה, דברים שלמדה בדם, יזע ודמעות, ומקווה, שאולי, אתם החכמים יכולים ללמוד מנסיונם של אחרים......

4.
"אמריקה שלי" - היא אמריקה שנתגלתה לאורכה ולרוחבה בפני הסופרת-העיתונאית תמר אבידר-אטינגר ששירתה במשך לוש שנים כדיפלומטית בשגרירות ישראל בוושינגטון. "אמריקה שלי" של תמר אבידר, זו אמריקה של חיים במושבה דיפלומטית, של מפגשים עם המימשל האמריקני, של דיני השלום בקמפ דייויד, אמריקה של אמריקאים ושל ישראלים המחפשים את המחר, של יהודים המחפשים זהות ושל ישראלים המחפשים חלומות. "אמריקה שלי" - זהו יומן דרכים ומפגשים אמיתי, אותנטי ואמיץ ביטוי אודות אמריקה כפי שהיא יכולה להיראות רק בעיני זר וכל זאת מבעד לפריזמה המשעשעת של חיי משפחת הסופרת, ולפי מיטב מסורת חוש ההומור שגיבשה תמר אבידר בספריה הקודמים ("בעל דבר מצחיק", "אדם מתחתן רק פעמיים", "על אהבה וצרות אחרות", ועוד.....) ...

5.
6.
"כאשר הגרב היה כובע", יצאו לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח אל המלחמה ההיא - מלחמת השחרור. נשמו אבק, אכלו חול, הג'יפ היה מכונית יוקרה ונער בן 21 היה המג"ד. הם לא ידעו, כי כשיחזרו ממנה לאחר שנה, יהיו מבוגרים בעשר שנים ויהיו להם הרבה פחות חברים. זו היתה השנה הכי קשה, הכי חשובה, הכי אפופת גבורה והכי מלאת עצב בחיים של דור שלם. תמר אבידר-אטינגר מזמינה את הקורא להשתתף עמה במסעה לאורך נתיב הקרבות של 1948. אוסף של מכתבים אותנטיים, שכתבה יום יום הביתה מן החזית, מתארים את האירועים הקטנים אשר יצרו את האפוס של מלחמת השחרור. הספר מוקדש לכל האנשים הצעירים שהוריהם נקראו פעם "מיטב הנוער". ...

7.
8.
9.
מיל לא יודע שמכונית לא מוכרים לחברים? אני לא ידעתי עש שמכרתי מכונית לחברים שלי ולמדתי על בשרי ש... הספרון שלפניך נולד כולו מכוויות שלי, של בני, שלומי אבידר, ושל חברינו. מהתבונונות על עצמנו ועל האחרים, ומזכרונות, הארות והרהורים שצברנו במגרשי המכוניות המשומשות של חיינו. "מכונית לא מוכרים לחברים" הוא אח שלישי לקודמיו, "החיים זה לא אוניברסיטה" ו"סימנים של אושר", שזכו להצלחה והפכו לרבי מכר....

10.
"בדרכי לכאן, אל בית-החולים הסיעודי של 'משען' ברעננה, עצרתי בצדי הדרך, וקטפתי חרציות צהובות. אני פורשת על שמיכתה את הכיסוי הססגוני שסרגה, לפני מספר חודשים, כאשר עוד היתה מסוגלת לסרוג. שיהיה לה סוף יפה. נקי." תמר אבידר-אטינגר, סופרת ועיתונאית, "עוד יום, עוד שנה..." הוא ספרה העשירי, אשר נכתב במסדרונות בית-חולים. ...

11.
12.
13.
14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
העיתונאית תמר אבידר התחילה את עבודתה ב1954 - . מאז היא ראיינה כ2,400 - איש. בספרה "היו גם פיספוסים" היא מסכמת את הראיונות ומוצאת את המשותף ביניהם - מלאכה שנראית כמעט בלתי אפשרית. רוב המרואיינים הם אנשים ידועים והם מדברים איתה גם על החיים הפרטיים שלהם, והם מדברים גם על מה שאין הם מדברים עם מראיינים אחרים. אבידר שואלת שאלות מדודות וזהירות ויש לה דרך מיוחדת לפתוח אותם.הספר מקיף גם את תיאור הכשלונות שלה שעד כה נמנעה מלכתוב עליהם. היא כותבונ: "אני רוצה כי המרואיין שלי ירגיש נוח, משוחרר, ושלאחר שהראיון יתפרסם ואפגוש בו במקרה ברחוב או בהצגת - בכורה, הוא ימשיך לומר לי שלום. אני לא יוצאו7 למלחמה עם המרואיין. אני יוצאת לצייר פרופיל IUP שלו שיש בו גם לספק את יצר המציצנות שלנו."תמר אבידר היא מראיינת לא ערמומית ולא נפתלת. היא עובדת כשם שהיא מדברתן בסגנון ה"דוגרי" - ישר, וללא תחבולות. היא עדיין לא נתבעה לדין על הוצאת דיבה. היא עוסקת עתה בכתיבת ספרה ה33 - . היא וורקוהולית ואינה מעוניינת להירפא.הספר "היו גם פיספוסים" נועד לאנשים עם ראש פתוח שזמנם קצר. זה ספר מתנה, ספר טיסה, ספר למי שמתעניין בתקשורת, ספר שאפשר להניח ליד המיטה, ספר שהמחברת חיפשה בשוק הספרים העבריים כמוהו ולא מצאה, כאשר התחילה לגלות עניין בחיי היום - יום של אנשים ידועי שם....

21.
22.
23.
24.
25.
26.
27.
28.
29.
30.
31.
32.
33.
34.
35.
36.
37.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ