נְטוּעָה בָּאֲדָמָה אַצְמִיחַ כְּנָפַיִם" – במילים אלה, שנילי ארד בחרה לחתום בהן את ספרה החדש, אפשר לחוש היטב בנגינה המיוחדת של שירתה, המשלבת אדמה ושמים, שלווה ומעוף, היאחזות מלאת חיים בעולם הזה ודהרה פרועה למחוזות חפץ רחוקים. הדהרה, כמו ששם הספר מעיד, היא בראש ובראשונה דהרתו של הזמן על כל ממדיו – המשחית, המחַיֵה, המנחם – זמן המתג...

הזינוק בשיר אל לב השמש, שהעניק לספר השירים הרביעי של נילי ארד את שמו, הוא בעצם זינוק כפול, בשני שלבים: תחילה כלפי מטה, כמעט עד לקרקעית, ואז בתנופה אדירה כלפי מעלה, עד למקום שהכל נשאב אליו: לב השמש. בשיר אחר, צריבת אלמוג, התנועה עדיין כפולה אך הפוכה בכיוונה, תחילה כלפי מעלה: להיות לנשר/ לנסוק אל לב הפסגה/ להפוך לבועת/ אוויר/ להתנפץ בקריאה...