|
קיילין
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
אווה
הם הכניסו אותי לאולם גדול מלא בילדים. ואיך שנכנסתי כולם הביטו בי המומים. טוב, איך לא? הייתי כזאת מהממת!. טוב לא בגלל זה הם נעצו בי מבטים, הייתי קשורה, היידים והרגליים שלי היו קשורות הם שמו ספוגים על הקרניים שלי אחרי שכמעט שיפדתי אחד מהם וכמו כן היה מחסום על פי.
מכיוון שהרגלים שלי היו קשורות (הם פחדו שאברח) אחד הבריונים שהביא אותי לפה סחב אותי כאילו הייתי שק תפוחי אדמה. אבל הייתי שק תפוחי אדמה שלא מפסיק לזוז ולהיאבק. כשהגענו לאולם הוא הוריד אותי והתיר את החבלים שליפפו את ידי ורגלי.
"תאמיני לי חמודה" רק צליל הקול שלו גרם לבטן שלי להתהפך" לא כדאי לך לנסות לברוח" ידעתי שהוא צודק האקדמיה הייתה מוקפת ביער לאורך אלפי קילומטרים שהיה אפשר להיאבד בהם בקלות עם החיות לא היו תופסות אותך קודם. אבל הייתי חייבת לנסות.
הוא הוריד את מחסום הפה, אבל הוא לא התרחק מספיק מהר וירקתי בפניו. הוא התעלם נעמד ויצא מהחדר בעודו סוגר את הדלתות הכבדות וחוסם את פתח היציאה שלי.
הילדים המשיכו לנעוץ בי מבטים עוד כמה שניות אבל מהר מאוד השיחות התחדשו בחדר ההומה. נראה שהרוב מנסים להתחמק ממני ולהתרק כמה שאפשר. הבנתי למה, ילדה שלא רוצה ללכת לאקדמיה זה לא מתקבל על הדעת בשביל אף אחד.
"ממש כניסה דפקת לנו פה" נשמע קול מאחורי. הסתובבתי במהירות ומצאתי את עצמי פנים על פנים עם ריילי הארלן כולם ידעו מי זו היא גדלה בארמון כבת אצולה וההפתעה של כולם כשגילו שהיא מקוללת. עם תשאלו אותי היא הייתה נסיכה מפונקת.
גלגלתי עיניים "מה את רוצה?" שאלתי כנראה קצת יותר מדי בבוטות. כי היא נסוגה לאחור כאילו חבטתי בה. "למה קשרו וגררו אותך ככה?" היא קפצה ישר למים.
"בגלל שאני לא רוצה להיות כאן" החזרתי לה תשובה אמיתי, למרות שכולם בחדר הזה יכלו לנחש את זה כבר.
"למה?" שאלה אחת כול כך פשוטה אבל כואבת.
"טוב האמת היא..." זייפתי מבט מסכן וקול חלוש "לא עניינך" המשכתי בבוטות, הסתובבתי והלכתי משם.
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
ריילי
"חכי אני לא התכוונתי" צעקתי עליה
"אני חושבת שהיא מתעלמת" אמרה קאט (ילדה עם שער וורוד ואוברל שפגשתי כמה דקות לפני כן)
"באמת? אך הגעת למסקנה הזאת?"
"לא יעודת, אני כנראה קרואת אנשים" אמרה בחצי חיוך
"בכול אופן מה הסימן המזהה שלך?" שאלתי מחצי סקרנות וחצי מניסיון להרגיז אותה
"את לא פוחדת שהתעצבן כמו הקודמת?"
"לאלא, אם את לדעת מה שלי לי מגיע לדעת מה שלך, לא?"
"מי אמר שאני יעודת מה שלך, נסיכונת?"
"זה קצת ברור, לא? ובכול אופן נסיכה עדיפה על גנבת" אמרתי בזמן שאני לוקחת בחזרה את הטבעת שלי "ואיך לעזאזל יצלחת לגנוב טבעת ?"
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
קאט
"כישרון טבעי" השבתי לריילי בעצלתיים משלחת חיוך מסנוור.הבטתי סביבי. כל כך הרבה אנשים שונים חשבתי לעצמי.פריקים אפשר לומר.סוף סוף הרגשתי שייכת.
תוחשת השייכות הייתה מהנה, אבל לא גברה על תחושת הרעב העצומה שתקפה אותי. לא אכלתי כבר יום שלם, ואולי זה קטנוני אבל הייתי מוכנה לאכול אפילו את הנער המצולק שלידי (ואני צימחונית).
קול מצמרר וחזר, כמו גרירת ציפורניים על קיר נשמע והשתיק במכה את המון הנערים שהתגודדו באולם האקדמיה.
פיה אם כנפיים דקות ושחורות, פנים צרים ומאורכים ועיינים מרושעות הביטה אלינו מבימה קטנה סופקת את כפותיה.
"ברוכים הבאים לגהנום חלאות. אתם עומדים לסבול".
|
|
|
קיילין
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
אווה:
חיכיתי שהיא תגיד "בצחוק!! אני צוחקת!!" אבל היא ממש לא צחקה. ראיתי שהיא התכוונה לזה אנחנו עומדים לסבול. כשהיסתכלתי סביבי ראיתי שהפנים של הילדים האחרים הופכים מציפייה והיתרגשות, לפליאה וקצת פחד.
פית הרשע המשיכה בנעום חוצב הלהבות שלה " יש רק חוק אחד! המורים קובעים את החוקים" היא הסתכלה עלינו במבט מזלזל "מובן?" היא חיכתה לתושבה שמיענה להגיע "חוק ראשון" הקול שלה היה גבוה וצורמני והיה נדמה שהיא צועקת כול מילה "כשאני שואלת שאלה אתם צריכים לענות"
"כן" עניתי עם עוד כמה ילדים אבל ממש לא התכוונתי לזה. נראה לה שאני אתן לה לקבוע את כול החוקים של החיים שלי? אני יהיה כבר רחוקה מפה לפני שהיא תיכנס לי לראש.
"יופי! יופי!" היא מחאה כפיים בחיוך מרושע "לכול אחד מכם יש דובון שיראה לו איפה החדר שלו בבוקר תתיצבו למסדר ותקבלו את המערכות שלכם והסבר יותר מדוייק מה בדיוק אתם הולכים ללמוד ולאיפה מותר לכם ללכת. נתראה בבוקר! " היא אמרה ונעלמה כשם שבאה.
הדלתות נפתחו ויצאו משם עשרות דובוני צעצוע קטנים, הם הגיע לי בקושי לברך. "איזה פחד!" חשבתי לעצמי בשעשוע. דובון חום קטן ניגש אלי ואמר בקול עמוק ואומלל "שנילך?"
|
|
אירוניית משחת השיניים
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
הנאום עדיין הותיר בי קצת בהלה כשדובון נמוך ומעוך הגיע והביט בי במבט זועף. "אז, אתה דובון" ניסת להתחיל שיחה בזמן שהוא הוליך\הריץ אותי מסבך מסדרונות. נראה שלא היה יכול לדבר, או מה שסביר יותר- פשוט התעלם ממני.אחרי כחמש דקות הליכה הגענולמסדרון ארוך אם דלתות זהות ממוספרות. כשהגענו לדת מספר שמונה הוא פשוט התפוגג באוויר, והנחתי שזה החדר שלי. כמה בנות נוספות כבר הגיעו, אבל היינו רק איזה שש בנות במסדרון. פתחתי את דלת החדר. שתי מיטות כומותיים חלודות ניצבו בחדר זערורי וארבע שידות קטנות. חדר אמבטיה זעיר ומטונף היה צמוד. נו טוב, לפחות זה לא חדר אמבטיה לכל המסדרון חשבתי לעצמי באומללות. לא הייתה עוד אף אחת בחדר אז פשות הנחתי את התיק שלי על אחת השידות והורדתי את המצעים מאחת המיטות העליונות כדי לנער אותה אותם מהחלון. טיפסתי על הסולם והתמקמתי כשהדלת נפתחה. "אני מניחה שאת אחת השותפות שלי לחדר?"
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
ריילי
"אני מניחה שאת אחת השותפות שלי לחדר" שאלה משהי עם עור כחול
"כנראה"
הייתי גמורה מעיפות ועצבנית אחרי הנאום מעורר השראה ולא היה לי כוח לשיחות נפש, אני מניחה "שהשותפה שלי לא הבינה את זה כי היא המשיכה ליצור שיח
"איזה אזיה אה?"
"כן"
"את דיי שתקנית"
"תקשיבי אני גמורה מעיפות, ואחרי הנאום המעורר השראה אני חושבת שלא היה לנו זמן רב לישון אז.. תסלחי לי"
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
אחרי שהדובון שליווה אותי הגיע למרפאה, ראשו מידלדל באופן מבחיל מגופו השיער, דובון חדש הגיע ולקח אותי לחדר. הכנסתי לי לראש 'חדר דמונה, חדר שמונה, חדר שמונה' הזיכרון לטווח קצר שלי ממש דפוק. פתחתי את הדלת בבעיטה. בתי נערות כבר היו בפנים. אחת הנסיכה, והשנייה איזו מלחיצה אם עור כחול.
"Home sweet home" קארתי וזרקתי את הציוד שלי על אחת המיטות התחתונות (יש לי פחד גבהים) הכחולה הנהנה לעברי, והנסיכה הייתה אם הגב אלי כך שלא הייתי בטוחה אם היא ישנה.
הבטתי סביבי, ונרתעתי מפני מקק גדול ומלחיץ. אני לא מפחדת ממקקים אני נשבעת שהוא פשוט שילח בי מבט מרושע.חלון קטן. מיטה קטנה.חדר קטן. הרבה לכלוך. נכנסתי לחד האמבטיה הזעיר. טוש מחליד, שירותים, שני גלילי נייר טואלט, ארבע מגבות. זה כנראה אומר שעוד מישהי אמורה להגיע חשבתי לעצמי.
מצאתי את מה שחיפשתי. גיהנום, גיהנום אבל מטאטא יש. זה כנראה אמורה הייתה להיות איזו בדיחה על חשבוננו, אבל אני שמחתי על ההזדמנות להפוך את החדר לנעים במקצת. עם מטאטא ובטן מקרקרת, יצאתי התחלתי לנקות את החדר מזמזמת לי מנגינה עצובה.
|
|
|
קיילין
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
אווה
אחרי שברחתי מהדובון שלי, פעמיים. והוא התגשם מולי בכול פעם מחדש כאילו הוא היה שם כול הזמן החלטתי לשנות טקטיקה הסתכלתי סביבי בעוד הדובון מוביל אותי בעוד מסדרון חשוך ומלא באבק וקורי עכביש ראיתי דלת , זאת לא הייתה דלת גדולה במיוחד חשבתי שזה בטח דלת לעוד מסדרון או ארון של חומרי ניקוי שלא השתמשו בהם כבר שנים או עם המזל שלי יהיה עוד יותר גרוע זה חדר השינה שלי.אבל הייתי חייבת לנסות לכן כשעברנו ליד הדלת בדקתי שדובון הרשע עם העיניים השחורות והקטנות שלו לא מסתכל לעברי, פתחתי את הדלת במהירות ובשקט ונכנסתי לחדר.
ישר כשנכנסתי והסתכלתי מסביב היה לי ברור שהסתבכתי. זה לא היה חדר גדול אבל הוא גם לא היה קטן. את החצי האחורי של החדר הסתיר ווילון גדול ובחלק הקידמי היה שולחן עבודה ולידו כיסא עץ רעוע . כול הדברים שהיו על השולחן היו מלאים באבק וקורי עכביש נראה שאף אחד לא טרח לנקות את המקום הזה, אבל באמצה השולחן הייתה ערימה של תיקיות חדשות וכוס תה חם (יצאו עדים) אז היה לי ברור שמישהו נכנס לפה. כשהתקרבתי לשולחן ראיתי שעל כול תיקייה יש שם אבל לפני שהצלחתי לחפור בהן כדי לגלות עם אני נמצאת שם הדובון התגשם מולי כשהוא נעמד על ערמת התיקיות ואני נרתעתי לאחור.
"אני מציע לך להפסיק לברוח" אמר הדובון הוא היה שקט כול הדרך לכן הופתעתי כשדיבר.
"או מה?" התגריתי בו "מה יש לי להפסיד?"
הדלת נפתחה וקול נשמע מאוחרי "את החיים שלך"
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
ריילי
הילדה עם השעיר החליטה לנקות והגעתי למסקנה שאין דבר טוב יותר לעשות ולכן החלטתי שהדבר הראשון שיש לעשות הוא לסדר את החלון (היה בתוכו זכוכית עם ציורים של פרחים, דבר שיכל להקנות לחדר האווירה נעימה אם הזכוכית לא הייתה שבורה, בכול אופן שברתי אותה עד אסוף ושמתי את השברים על מדף אוכל עש
"מה הסיכוי שאני יכולה לעוף החוצה?"
|
|
|
אירוניית משחת השיניים
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
הבטתי בשתי השותפות שלי לחדר בזמן שניקו. לא הייתה לי שום כוונה לעזור להן. "תגידי פרינססה, באמת נראה לך שיש לך סיכוי לברוח?" אמרתי מנומנמת. "כי אם כן, אנא תושיעי אותי מהחור הזה." כשלא הגיע תשובה ירדתי בקפיצה מהמיטה והלכתי לשטוף פנים. כמובן, איך לא, המים היו חמחים ודביקים. טוב הלך לי החשק למקלחת חשבתי לעצמי. עליתי חזרה למיטה ושילבתי את רגליי.. "אז...אני אלי ואתן?" "קאט" "ריילי" הם אמרו באותו הזמן. המשכתי לדבר, אני לא ממש בטוחה על מה אבל השעמום הרג אותי. נראה שקאט כועסת שאני לא עוזרת ומחרימה אותי, וריילי הייתה עסוקה בתכנון הבריחה שלה או מה שזה לא יהיה.
נו טוב, חשבתי. אני חייבת שאנשים יחבבו אותי, אני אפילו לא יודעת מדוע אבל זה חזק ממני.
לכן השתמשתי במוצע האחרון שלי גם אם היה נואש. "הצלחתי לפלח לפה חפיסת שוקולד, מעונינות?" הראשים של שתיהן התרוממו בבת אחת.
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
שאריות הכעס שלי התפוגגו כשאלי הוציאה את חפיסת השוקולד.לבי צנח מטה כשראיתי חתיכות אגוזים בפנים. "תודה, אבל אני אלרגית לאגוזים" אמרתי לאלי וחזרתי לטאטא. הבטן שלי התהפכה למראה ריילי ואלי מתענגות כל מתיקות השוקולד. כעבור חמש דקות הדלת נפתחה, ודובון, גבוה יותר מהקודם נשא איתו מגש. הוא התפוגג בהמהרה והמגש נחת על הריצפה ברעש ואחת הקערות התהפכה. דילגתי מעל לערמה שטיטאתי ובדקתי מה בתפריט. דייסה צמיגית ורירית.
גם שאר הבנות באו לבדוק את הארוחה. "יש ארבע צלחות, אבל מכיוון שהרביעית לא פה נראה שזכינו בקערות שלו הריצפה" אמרה ריילי וחטפה את אחת הקערות. משכתי בכתפי וגם אלי ואני לקחנו דייסה.
פנטסטי. אין סכום...
|
|
|
קיילין
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
אווה
היסתובבתי במהירות ומאחורי עמד לא אחר מאשר "בריאן?" חיבקתי אותו בחיוך
"כולנו תהיינו מה קרה לך אתה בסדר? אתה יודע עם יש דרך לצאת מכאן? אני חייבת לצאת מכאן ולמצוא את דני" המשכתי לדבר בעוד איזה שתי דקות לא חשבתי שאמצה פה בן ברית, ומכול האנשים בריאן! (בריאן הוא אחד החברים שלה מהרחוב הוא דאג ךה ולאחיה) הוא חייך אליה "כן"
"מה כן?"
"אני בסדר, אבל מה איתך? ולמה את לא בחדר שלך?"
קימטתי את מצחי. למה הוא חושבת שאני לא בחדר שלי? מה עובר אליו? הוא לא ניסה לברוח? ואז הבנתי. התרחקתי ממנו.
"מי אתה?"
הוא חייך בשאלה "מי את חושבת שאני?"
"אני לא יודעת אבל אתה בהחלט לא בריאן!"
פתאום העור שלו התחיל להשתנות ולפני שהבנתי מה קורה לפני עמד נער מבוגר ממני בערך בשנתיים. היה לו מבנה גוף צנום ורזה שיער שחור פרוע ועיניים ירוקות. הוא לבש טי שרט שחור וג׳ינס הוא היה נראה נער רגיל לגמרי אלמלא שתי הכנפיים הצהובות שבלטו מגבו.
"אז זה היה השם שלו?" הנער שאל
"איך עשית את זה?" שאלתי אותו כשהתאוששתי מההלם.
"אני יכול להיכנס לך לראש ולראות את מה עובר לך בו, לפעמים אני יכול לעבור לך על הזיכרונות, אבל זה רק מתי שאת חושבת עליהם ועם תלכי לחדר שלך, תוכלי ללמוד את זה בהמשך שהותך באקדמיה" הוא הביט לעבר על הדובון" ולמה את לא כבר נמצאת שם?"
"היינו בדרך מסטר, היא ברחה ובדיוק התכוונתי להחזיר אותה" אמר הדובון, עם דובונים יכולים להיות לחוצים אז הדובון הזה היה ממש לחוץ.
"עושה צרות?" הוא החזיר את תשומת ליבו עלי.
"לא"
הוא צחק "אז מה את עושה פה?"
"אני יכולה תשאול אותך את אותה השאלה"
"לעומתך אני אמור להיות פה" פניו התקשו "ועכשיו לכי לחדר שלך"
" אחרת תהרוג אותי?"
"כן" הוא חייך אבל הייתה לי הרגשה שהוא רציני, מבטו שוטט אלי וראיתי שהוא מתעכב על הקרניים שלי.
"פעם אחרונה" הוא התעשת "את הולכת או שאת צריכה עוד ליווי?"
ידעתי מתי להיכנע "הולכת" אמרתי ידעתי שעם הוא יהיה איתי הוא לא יזיז ממני את העניים.
יצאתי מהחדר יחד עם הדובון והוא הוביל אותי לחדר שלי. פתחתי את הדלת ונכנסתי. וישר אחרי הדובון נעלם והדלת נסגרה וננעלה "מעולה" חשבתי בעגמומיות הסתכלתי מסביב החדר היה חשוך אבל ראיתי שתי מיטות קומתיים רעועות ושלוש דמויות ישנות בהן. התקדמתי ונתקלתי בכערה הפוכה שתכולתה נשפכה על הריצפה ולידה שלוש כערות ריקות "נהדר" חשבתי "איזה שותפות נפלאות"
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
מצאנו בעת הניקיונות בארון סט לכול ילדה שלמרבה הפלא נראה במידה חדש ובמידות שונות בסט שלי היו גם חורים לכנפיים. בסך הכול נמצא בכול סט : שלוש חולצות טריקות אפורות, שתי גופיות שחורות, סווטשירט שחור שתי טרננגים שחורים, מכנס קצר, כותנות ורודה (כמה מתוק) ואחרון חביב מצאנו 4 שמלות נשף (מי אמר שבגיהנום אין נשפים) שלי הייתה בצבע יין עמוק (כלומר בורדו) דרך האגב, לבשתי את הטרנינג והחולצה אפורה (לא התחשק לי כותנת לילה ורודה בשל הקושי לזוז והפתטיות ) ואת הבגדים שלי ( שמלה ירוקה פשוטה) שמתי בטוח התיק שלי מתחת למיטה (ישנתי למטה) , בכול אופן לא הצלחתי לישון כאשר הדלת נפתחה, נשארתי שוכבת כשבידי אחד השברים הפרחוניים של החלון (היה עליו פרח אדום גדול ויפה עם עלים כסופים, לא שזה חשוב) והנערה עם הקרניים נכנסה, לא יצלחתי לפסיק לצחוק
|
|
|
אירוניית משחת השיניים
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
התעוררתי לקול קריאות מהמסדרון. "השכמה, השכמה!".
התרוממתי באיטיות, וראיתי שבמיטה מולי כבר יושבת נערה חדשה בעלת קרניים. "היי שותפה!" קארתי אליה. "ראיתי שניסית לברוח אותמול. בכל מקרה רצית לומר לך שאין לך סיכוי. אמא שלי למדה פה, וגם היא ניסת לברוח כמה פעמים. היא לא הצליחה. הכל פה מוקף בשממה, ויש שומרים גם בלתי נראים לעין בכל מקום." ירדתי מהמיטה בקפיצה כדי לבחון ארגז שנח ע הריצפה."זה שהיא נכשלה לא אומר שגם אני." היא אמרה והסתובה אם גבה אלי. שאר הבנות גם התרוממו עכשיו, ואני פחתי את הקופסא והוצאתי את הדברים שהיו בתוכה. פתק, ארבע סיכות, וארבע צמידים שנראו גמישים למדי למרות היותם עשיויים ממתכת. פתחתי את הפתק וקארתי בקול.
"כל בוקר תהי השכמה בשש
כל בוקר יהיה חצי שעת התארגנות ואז חבה לרדת לאולם הגדול
אין לצאת משטח הטירה
אין להסיר את צמיד המעקב
אין להסתובב מחוץ לחדרים ללא הסיכות
יש ללבוש מדים מהבגדים האחידים שקיבלתם"
זרקתי לכל אחת מהבנות סיכה אם שמה וצמיד. "טוב עומד להיות לנו ממש כיף מה".אמרה קאט בעגמומיות.
הלכתי לצחצח שינייים ולהתלבש. טרנינג וגופיה. כשירדתי לאולם הגדול הרהרתי מה היה קורה אילו הייתי יורדת מטה אם שמלת הנשף הצהובה שלי.
|
|
|
קיילין
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
כשצעקו "השכמה השקמה!" רציתי להרוג את מי שצעק הזה. נדמה שרק עצמתי עיניים וכבר היה צריך לקום. הילדה הכחולה זרקה אלי צמיד וסיכה עם השם שלי, התבוננתי בסיכה, כול כך לא רציתי להיות פה... רק רציתי ללכת לדני. לבדוק שהוא בסדר אבל לא יכולתי לעשות את זה. נאנחתי ויצאתי מהמיטה.
התלבשתי ושמתי את הסיכה והצמיד. החלטתי שאני אנסה להישתלב, עם אני אבלוט אז ישימו עלי עין ואז אין מצב שאני אצליח לברוח מהגהינום הזה. והאמת די רציתי לראות עוד פעם את הנער מאתמול.
ירדתי עם הבנות האחרות לאולם הגדול, רוב הילדים כבר היו שם. זה היה כמו האולם שהיינו בו אתמול פשוט חלל שלא נמצא בו שום דבר מיוחד השוני היחיד היה שהאולם הזה היה הרבה יותר גדול.
חיכיתי בשיעמום הולך וגובר בעוד עוד ועוד ילדים מגיעים. בשש וחצי הופיע כמו אתמול פית הרשע השחורה ולידה ניחשתי צוות המורים. צוות המורים היה מאוד... מגוון.
לאחד מהם לא היו רגלים כי עם זנב גדול של נחש, אחד נראה רגיל לגמרי אבל כשהוא היסתובב קצת ראיתי את העוזניים המחודדות שלו, לאחד היה ציפורניים רוכות ולאחרת לשון ארוכה במיוחד. היו כמה שנראו רגילים לגמרי ואלה תיארתי המכשפים שיכולים להסתיר את הסימן המזהה שלהם.
"אז" פית הרשע פתחה "בואו נתחיל!"
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
ריילי
קטע זה מתוך היומן של ריילי אין לקרוא (;
יכול להיות שאני פשוט מאוד חיובית אבל היום למדתי יותר מ שלמדתי במשך 15 שנותי. למעשה אני עפתי! לא כמה סנטימטרים מעל הרצפה אני ממש עפתי. הכל התחיל בשיעור הסטוריה המורה (קוסם צעיר אולי גדול ממנו בשנתיים) הסביר לנו על הסכם ובלה בלה בכול אופן דיברתי עם אווה, וכשאני אומרת שדיברתי אתה אני מתכוונת אני דברתי והיא שתקה, בכול מקרה ברגע שהתחלתי לשאול אותה מה היא חושבת שהכוח שלו, הוא שינה את דמותו לדמות שלי (קצת פחות יפה) והדבר בהחלט ענה על השאלה שלי, באותו רגע מאוד שמחתי אבל לצערי רגע לאחר מכן הוא שאל אם אני יעודת כבר את כל החומר ועופתי מהחלון, החדשות הטובות הן שעפתי! החדשות הפחות טובות הן שנראה לי שהוא לא מחבב אותי יותר מדיי
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
כנראה הפחד הוא שגרם לי לעוף סוף סוף
|
|
|
אירוניית משחת השיניים
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
אלי:
השעה הייתה שמונה בערב, וארחי שגמרתי לאכול מחית ירקות דוחה, נשענתי על הקיר ובדקתי את המערכת שמאצתי כשנכנסתתי חמש דקות קודם לכן.
בימי ראשון, שני, רביעי ושישי יש לנו ריצת הקפה של הטירה. זו יכולה להיות הזדמנות לנסות לברוח. אם רק אמצע מישהו שיוכל לנווט בשממה, ולהוריד את הצמיד כמובן. אומנם אמרו שאסור להוריד אותו, אבל גם כשניסית לא הצלחתי. אני יודעת בוודאות ששתי השותפות שלי לחדר ישמחו לעוף מפה (במיוחד הפרינססה- בדיחת פיות). והאחרת, נו טוב אחרי שבוע ימאס לה פה. הייתי רוצה להאמין שקאט תוכל לעבוד על השומרים אם אשליות, אבל אין סיכוי שהם לא ממוגנים לסוגי הקסם של התלמידים. מה הטעם. אמא שלי הצליחה להגיע להסכם אם האקדמיה, אבל כולם יודעים מה קורה למקוללים אחרי שהם מסיימים ללמוד. הם מנודים. אף אחד לא יעסיק אותם או ירצה כל קשר אליהם. שמעתי שמועות על כפר רחוק שבנו להם מקוללים, מבודדים משאר העולם באמצע שום מקום. אבל אלו בסך הכל שמועות, וגם אם יש בהם אמת אין סיכוי שאדע למצוא את הכפר. אווה יצאה מהמקלחת לבושה בטרנינג וחולצה. "הפעם שמרתן לי אוכל שלא היה על הריצפה?" היא שאלה בציניות.
"כן, למרות שאני לא בטוחה שיש הבדל. האוכל בכל מקרה דוחה". נתה לה ריילי.
"אין פלא. את בטח התרגלת לסועדת מלכים" אווה גיחכה, וריילי הזעיפה אליה פנים. קאט ניכנסה בדילוגי אושר. "לפני שתגידו משהו", היא פתחה "ממש נימאס לי מהחור הזה, ונראה לי שאני יודעת איך אפשר לצאת."
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
שלושת הבנות הביטו בי בציפייה. נכנסתי לתוך החדר מתכננת בראשי את הנאום. "אז ככה.זוכרות את המורה המעצבן להיסטוריה? הוא חדש, והחלפתי את מראי לאחת המורות, ודיברתי איתו על זה שאין סיכוי לאף אחד לברוח מפה. ונחשו מה הבור אמר?" הסתכלתי אליהם בחיוך מטורף, אבל הן חיכו שאמשיך."הוא אמר ש'מוזר, ובידיוק חשבתי על זה הבוקר' בלה בלה בלה. ואז הוא אמר שמערכת הביוב מתחברת פה לעיר קרובה, אבל אף אחד לא מספיק טיפש לנסות את מזלו בניווט במבוך המסובך הזה, וגם אם כן המורים טמנו שם מלכודות. אז מה אתן אומרות?" שאלתי בהתרגשות
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
מחקריילי-
"אני בחוץ" כולן הביטו בי בהלם מוחלט את מה-
"אני בחוץ" חזרתי על זה ופעם לאט
"תקשיבו אני לא יעודת מה הכנסתן לכן לראש אבל דבר ראשון אתן תכשלו ודבר שני אני חושבת שזה רעיון גרוע" אמרתי
הן לא אמרו כלום לקחתי דף וכתבתי
א. זה רעיון גרעו ותענשו
ב. למקקים יש אוזנם
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-4 חודשים
ריילי-
שלושה ימים אחרי המקרה. ניתן להיגד שהתרגלנו לשגרת היום, לקום בשלוש כעוד חשוך לאכול דייסות וללמוד, כמה שאנחנו לומדים וברצון כי אין לנו עוד דבר לעושות, אתמול אווה הקיאה כל היום (כנראה בגלל אוכל) בכול מקרה היא לא הכינה את שעיורי בית והיא נאלצה לעביר את הלילה בחוץ, אני מניחה שבחוץ יותר נורא מלישון בפנים כי היא עכשיו במרפאה, היא חטפה דלקת ראות והדבר שימש דוגמה לכול השאר.
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-3 חודשים
ריילי
יומן יקר-
עבר כמעט חודש מכתבתי אחרונה עליך אז אנסה לספר בקצרה כמה שאוכל על המקרים החשובים:
נאלצנו להתרגל לשגרה, כשאכלנו היינו כל כך רעבים שלא הרגשנו טעם של חול. המיזרונות פתאום הרגישו אווריריים אחרי שהתחלנו שעיורי הגנה עצמית וריצות שלרוב חצי קבוצה הקיאה מהן, את השמלה לא הספקתי עדין ללבוש אבל בקרוב יש "נשף סוף אביב" שיערך (מטרתו הוא להציג אותנו בפני האצילים" אך לפני כמה ימים פרצה מגפה ולכן לגבי הכל יש סמני שאלה, אנחנו נמצאים כבר ארבע ימים בהסגר בחדרים, את האוכל הדובנים הרגזנים באים לנו, בזמן רגיל הייתי שמחה אבל השמעות אומרות שיש נפגעים גם בטירה...
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים ו-3 חודשים
הייתי סגורה בחדר כבר חמישה ימים, וקפיצה החלון נראתה מפתה יותר ויותר בכל רגע שעבר.
בגלל מחסור בדובונים שהלכו לעזור באגף הרפואה, כשהיתעוררנו באותו בוקר משמים גילינו שהחדר היתרחב מעט.
בחלק החדש ניצב עכשיו מטבח קטנטן. היו שם כיור, ארון אם שלושה מדפים, באחד כלי אכילה, באחר כוסות (משום מה היו שם כעשרים כוסות זכוכית ציבעונית) ובאחרון גילינו שהוא מתמלא באורך קסם אחרי שגמרנו לבשל את הארוחה הקודת.
היה שם גם תנור קטן וחלוד, ומעליו היו תלויים סכינים חדים בשלל צורות וגדלים, כיאילו ה רוצים שניישם את העצבים שלנו אחת על השנייה שהצתברו.
ישבנו ארבעתנו על הריצפה נשענות זו מול זו על הקירות הקרירים.
אווה השתיקה במבט מקפיא את זימזומיה של אלי כך ששתיקה מתוחה הישתררה ביננו.
"זו ההיזדמנות שחיכינו לה" אמרה, מעבירה את מבטיה אלינו.
מיספר השומרים מדולל, ההגנות חלשות יותר, והכי חשוב- הם לא יצפו לזה."
היא הצביעה בסנטרה עלינו. "המפונקת העשירה" היא הצביעה על ריילי שהחזירה לה מבט זועף.
"המעצבנת שמתחנפת למורים," היא הצביעה אלי וגיחכה.
"ולבסוף," היא הינהנה אל אלי. "ההיא שכל מה שהיא עושה פשוט עולה על עצבים".
כולנו היסתכלנו אליה במבט רגוז. "מה הפואנטה שלך בידיק?" שאלה ריילי בבוז.
לפני שהספיקה אווה ליפצות את פיה ניכנסתי לדבריה.
"ומה איתך?" שאלתי מניפה את ידי לצדדים כמו לפני חיבוק. "גם את לא בידיוק שיא השלמות. אולי המדוכאת העצבנית?"
שאלתי בסיפוק מבחיל.
בתגובה היא רק צחקה. "רואות?" שאלה עדיין צוחקת.
"אנחנו משגעות זו את זו בלי סוף, וזה בידיוק הסיבה שהם לא שומרים בקפידה רגילה."
לא היה ניראה שהבנו אז היא המשיכה בהתלהבות הולכת וגוברת, פניה מרצינות.
"אין לנו מגע למעט אלו שאיתנו בחדר. אלו שניבחרו בקפידה כדי שנשנא אותם. אין סיכוי לאיזו תוכנית מרד מגוכחת."
שתיקה קצרה הישתררה.
"אבל עם נתאחד," השלמתי בחיוך. "זה התיזמון המושלם" החזירה גם אלי חיוך.
כולנו פנינו אל ריילי שנישארה במבט חתום.
"נו אז מה את אומרת פרינססה? את מוכנה להראות לכולנו את מה שאת מנסה להוכיח מאז שהגעת, שאת לא רק פנים פנים יפות וחלולות?"
אמרתי מביטה בה בציפייה........
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-3 חודשים
ריילי-
"אני מניחה שזה הקטע שבכול שירי העם אני מצטרפת בשיר לתוכית המרד שלכם אבל למען אמת לא כול כך בלי"
אווה: "כמה מפתיע שהפריננסה לא שוברת חוקים"
"תקשיבו, אם נכשל לא היה כיף אבל אם נצליח אין לנו שום תוכנית!"
אלי "אז מה את מציעה? שנמשיך ללמוד כאן?!"
ריילי "אני לא מבינה? מה כל כך נורא כאן?!"
אווה מגחכת "הכול"
ריילי "בכול מקרה יש לי רעיון אחר"
קאט "מה? לשבת ולסרוג?"
ריילי "להתנקש במנהלת"
|
|
|
קיילין
לפני 5 שנים ו-2 חודשים
אווה
לא ראיתי את נער-פיה-כנפיים-צהובות מאז שתפס אותי משוטטת בלילה הראשון. בהתחלה צשבתי שדימינתי אותו אבל שללתי את ההאפשאות הזו די מהר, אחרי זה חשבתי שהוא בכלל לא אמיתי אולי אחד המורים שיודעים לשנות צורה.
לא ראיתי אותו בכלל, חשבתי שראיתי אותו כמה פעמיים נעלם האחד המסדרונות אבל לא הייתה חי הזדמנות לגלות. ובשלב מסויים הפסקתי לחשוב שאראה אותו שוב. והאמת שזה לא היה קשה מדי השיעורים היו קשים וכול יום קיבלנו ערימה גדולה של שיעורי בית.
רק היום כבר קיבלתי שיעורי בית בשיעורי "היסטורית המקוללים" ו-" חיות מפלצתיות" בדיוק יצאתי משיעור "חיות מפלצתיות" המורה שלנו פרופסור ג׳י לימד אותנו על הלטאות הלבנות ונתן לנו התראה של בוחן פתע ליום המחורת (הוא לא יודע לשמור סודות, או במקרה הזה, בחני פתע)
"עם אני אשמע עוד מילה אחת על הרוק הארסי של הלטאות האלה, אני-"
"סריגה!" ריילי צעקה קטע את אלי, ותוך כדי גרמה לכול המסדרון לשלוח אלינו מבטים.
"מה?" קאט שאלה במצח מקומט
אבל ריילי לא הקשיבה. היה לה מבט מטורף בעיניה ובעוד היא ממלמלת משהו היא התחילה לרוץ במסדרון לעבר החדרים. אבל לרוע מזלה מסטר פייר (המורה ללחשים מסובכים במיוחד) יצא מהכיתה וריילי נעמדה דום. כולם ידעו שאסטר לרוץ ברחבי בית הספר. היא ההמשיכה ללכת אבל הפעם בצעדי צב ככה שמהר מאוד הסגנו אותה.
"למה התכוונת?" שאלה קאט
"ומה קשורה הסריגה?" שאלתי אני "זה איזה משהו של פרינססות מפונקות?" לעגתי
ריילי הביטה בנו בעיניים גדולות.
"זאת התשובה" היא אמרה "זאת התושבה, זאת התשובה!"
התחלתי לחשוב שהיא לגמרי איבדה את זה.
"איך הסריגה קשורה לזה?" ניסיתי להבין מה הולך לה בראש.
היא התקרבה אלי ובעיניה מבט נחוש "אני ממש מצטערת, זה הולך לכאוב" היא אמרה לפני ששמה את ידיה על צידי ראשי.
הדבר הראשון שהרגשתי היה קור, קור מוחץ שמחק כול דבר מהעולם. אחרי זה הגיע הכאב. הכאב פילח את ראשי, צרחתי, אני מניחה שזה הדבר היחדי שיכולותי לעשות. לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לנשום.
תמונה נגלתה לי. .
ראיתי את ריילי כמעט של היום סורגת בחדר קטן אבל מהודר מתא בחפצי כסף וזהב. אחרי כמה רגעים הסליל שלה נפל היא קמה והרימה אותו בעודה מתכופפת היא נשענה על לבנה שהייתה באח ופתחה דלת. ריילי הסקרנית נכנסה פנימה ומצאה את עצמה בחדר המלכות.
חדר המלכות היה רחב ידיים. מהודר, ומקושט בכול טוב.
בחדר עמדו המלך והמלכה ומולם עמדה המנהלת. עם הכנפים והגלימה השחורה. שלושתם נראו כעוסים היא לא הספיקה לשמוע דבר כי הם ראו אותה בכגע שנכנסה ומהר השתתקו. ואז הכול החשיך ותמונה אחרת נגלתה עלי
ראיתי את ריילי הצעירה בת שבע בערך בזרועותיה של אישה יפיפיה. ריילי צחקה וחיבקה את האישה. הכות החשיך שוב.
אבל הפעם כשהכול התבהר עמדתי שוב מול ריילי. והבנות עמדו סביבנו. לא חשבתי שהייתי אמורה לראות את הקטע האחרון.
"מי -"
עצב אחז בעיניה אבל היא קטעה אותי במהירות " אנחנו צריכים לגלות מה קרה שם, כי מאז הכול הסתבך" היא אמרה
"זו יכולה להיות התשובה להכול"
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-2 חודשים
רילי
"אני מבינה שאתן לא כל כך סומכת עלי אבל אתן צריכות לדעת שאני לא נגד כן"
קאט: "אני מצטערת שהינו טיפה גדולות"
"לא זה בסדר, רק צריך לפטור את זה"
ואז המנהלת נכנסה, אני לא זוכרת בדיוק
מה היא אמרה, היא דיברה מלא ולמעשה אף אחת לא זוכרת משהו חוץ משורה התחתונה
-אנחנו תלמידות מעולות
-אם נצליח בלימודים, (כנראה שאנחנו נחשבות טובות) נצא ישר למסלול אימונים (זה טוב)
- ואנחנו יכולות לעזוב ה עכשיו אם אנחנו רוצות
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים ו-2 חודשים
היי אמרו לי שמה שכתבתי לא היה מובן אז אני יסביר
השורה התחתונה היא:
שהמנהלת אמרה שאנחנו תלמידות מצוינות, ואם נבחר נוכל לעזוב או להמשיך ללמוד וככול הנראה נתקדם יש למסלול אימונים מובחר
|
|
|
גרגמל הוורדרדה
לפני 5 שנים
קאט:
שכבתי על הגב על המיטה שלי והקשבתי לדיון הרועש שהתרחש לנו בחדר.
רק בגלל הלחץ להחליט מה לעשות המראה שלי השתנה כל כמה דקות. כרגע הייתי בגובה שני מטרים לפחות, והרגליים שלי השתלשלו מהמיטה...
"אתן מוכנות לשתוק רגע?!" צעקתי על שותפותיי לחדר. הן סובבו אלי את הראש בפליאה, ככל הנראה מכיוון שלא דיברתי כלל בחצי השעה האחרונה.
"יש לנו חילוקי דעות רציניים, למה שלא כל אחת פשוט תלך לדרכה וזהו?"
|
|
|
אליזבת
לפני 5 שנים
ריילי
השקט הוא שיקשה עלי באותו הזמן לא ידעתי מה לעשות ולכן עשיתי את הדבר היחיד שאני יעודת לעשות. העזתי תיק כשכל הבנות ישנו וברחתי, אני יעודת אני צבועה אבל נמאס לי מהנהלת ומהרעיון שלנו יש כאילו שליטה. למען אמת הייתה לי תוכנית נוראה ברורה הן יתנקשו במנהלת והן יסתבכו ואני ישאר נקייה.
רק שהתוכנית הסתבכה
|
|
|
קיילין
לפני 4 שנים ו-11 חודשים
אווה:
כשקאט הציעה שנתפזר, בנקודה הזו באמת חשבתי שזה רעיון טוב. לכול אחת מאיתנו הייתה תוכנית שונה, ורעיון אחר. לא הצלחנו להסכים על שום דבר, אז למה שנמשיך לשתף פעולה?
הדבר היחיד שרציתי לעשות היה לברוח, אבל נראה שאף אחת מהן לא הסכימה איתי על הדרך. לכן, החלטתי לעשות את זה לבד. ערב הנשף סוף סוף הגיע, המקום היה מלא בהתרגשות ופעילות, וכמעט לא היה אפשר להבחין שזה מקום שבו מחזיקים נערים ונערות בניגוד לרצונם. ובערב הנשף, כולם התארגנו והתלבשו בבגדים היפים שקיבלו. כולם חוץ מריילי, נראה שנעלמה לגמרי מעל פני האדמה. וחוץ ממני, קאט, ואלי לא נראה שמישהו בכלל שם לב שהיא נעלמה.
"הכלבה הזו בטח מצאה דרך החוצה" אמרה קאט בזמן שהתלבשה.
"זה היה כול כל ברור! איך לא שמנו לב? היא התנהגה באופן כול כך נאיבי, שקט וטוב שלא חשבנו תרגע שהיא תבגדו בנו!" אלי התלוננה, נראה שמכולנו היא תקחה את זה הכי קשה.
"למה בדיוק ציפית מהנסיכה הקטנה?" שאלתי בזעף, "לא אכפת לה מאף אחד חוץ ממעצמה!"
שתי הבנות יצאו לנשף קצת לפני, לא התחשק לי ללכת, זה היה אירוע חסר טעם עם תשאלו אותי. כבר הייתי לבושה ומוכנה. השמלה שלי הייתה בצבע שחור, היא הייתה ארוכה והגיעה עד הריצפה. היו לה כתפיות דקות ומחשוף בגב. היא הייתה פשוטה אך בכול זאת אלגנטית ויפה. קאט אספה לי את השיער לתסרוקת מסובכת שאני אפילו לא יכולה לתאר.
העיינים הסגולות הגדולות שלי ניבטו אלי מהמראה, מחזירות לי מבט ריק. "את יכולה לעשות את זה!" לחשתי לעצמי בעוד אני חוזרת על התוכנית בראשי.
|
|
